עכשיו אחרי שחמש התצפיתניות בבית, אחרי שראינו את לירי, נעמה, דניאלה וקרינה מחבקות את אגם אליהן, אחרי שנחנקנו סוף סוף מדמעות של אושר ולא רק של יגון וכאב, עכשיו, חובה לחזור ולהזכיר: 52 חיילות וחיילים נפלו באותו יום במוצב נחל עוז, עשרה נחטפו ונועה מרציאנו נרצחה בשבי וכל חיילי וחיילות נחל עוז הופקרו ביום 7 באוקטובר. ההפקרה שלהם החלה שנים אחורה, בעצם ההחלטה להקים בסיס גדודי במרחק פחות מ-800 מטר מהגבול עם עזה.
"את מחנה נחל עוז ניסו כל מפקדי אוגדת עזה לדורותיהם להזיז ממקומו, אך לשווא. הוא לא היה מוצב אמיתי, משום שהיה חשוף לירי משכונת שג'אעיה הסמוכה וסבל מכל תורפה אפשרית המקילה על האויב לכבוש ולהשמיד אותו", את המילים האלו לא כתבתי אני, אלא כתב תת אלוף גיא חזות, מחבר הספר "צבא ההיי טק וצבא הפרשים – כיצד ויתרה ישראל על צבא היבשה".
ההפקרה של לירי, נעמה, דניאלה, קרינה, אגם, נועה ז"ל ואורי שחולצה, ההפקרה שהובילה לחטיפה שלהן ולשריפת החמ"ל ולכיבוש מחנה נחל עוז למשך שעות ולנפילתם של 52 חיילות וחיילים החלה בעצם ההחלטה להציב בנחל עוז את חמ"ל התצפיות ועשרות התצפיתניות ללא נשק יחד עם עשרות חיילי מנהלה. וכל זה מבלי שללוחמים בבסיס ניתנו האמצעים הדרושים להגן עליהם ועל עצמם.
הזלזול באויב היה מושרש בכל אוגדת עזה, אבל הקרבה של נחל עוז לגדר המערכת הפכה אותו לחשוף לחלוטין. עשר דקות הליכה נינוחה מהגדר, "המכשול" המפורסם. גדר שאותה - כך גילינו כולנו בבוקר 7 באוקטובר – ניתן היה לפרוץ בקלות בלתי נסבלת.
נחל עוז - המוצב שהופקר | האזינו להסכת בן 5 פרקים עם קרן נויבך
"נחל עוז היה בסיס שהתנהל באווירת מחנה צופים", כך סיפר לחברי ועדת החקירה האזרחית אחד הקצינים שהעיד לפניה. הוא נראה כמו מגורי צעירים בקיבוץ אבל היה ממוקם במיקום של בסיס קדמי. מוקף בגדר שאין שום בעיה לפרוץ אותה, כשבפיתחו שער ברזלים פשוט. ולוחמיו - אלא שהתחלפו כל ארבעה חודשים בכפוף למי שהחזיק את הקו - לא התאמנו מעולם על תרחיש של פשיטת מחבלים מאסיבית לתוך המוצב.
חיילי וחיילות נחל עוז הופקרו גם על ידי מי שעצם את עיניו ולא ראה מה קורה מעבר לגדר. חיילי נחל עוז הופקרו גם על ידי מי שבין השאר לא הקשיב לדיווחי התצפיתניות והמפקדות שלהן. וגם על ידי מי שהאמין ושכנע את כולנו ש"חמאס מורתע". שחמאס רוצה שקט בתמורה לכסף.
חיילי נחל עוז הופקרו על ידי מטכ"ל של אומרי הן ועל ידי ממשלה של אומרי הן - כולכם צריכים ללכת הביתה
חיילי נחל עוז הופקרו על ידי מטכ"ל של אומרי הן ועל ידי ממשלה של אומרי הן. כולכם אחראים למה שקרה שם ב-7 באוקטובר - ראש הממשלה ושריו, הרמטכ"ל ואלופיו. וכולכם צריכים ללכת הביתה ואחרי זה להעיד בפני ועדת חקירה ממלכתית.
המחדל בנחל עוז נמצא בכל מקום והוא מאוד ישראלי
מי שהקשיב להסכת שלנו "נחל עוז המוצב שהופקר" יודע שהמחדל בנחל עוז נמצא בכל מקום. ושהוא מאוד ישראלי. וזה הקטע הרע של הישראליות. של העלמת העין ותרבות ה"יהיה בסדר".
וזה באמת מחורר כמו גבינה שוויצרית. בניגוד לחלק הטוב של הישראליות שבא לידי ביטוי בחיילות ובחיילים שנלחמו באותו יום בנחל עוז ובמשפחות שלהם, שלא מוותרות על הצדק ועל חשיפת האמת גם עכשיו. אבל הדבר הכי מטריד והכי מפחיד זה שכמעט 16 חודשים אחרי מתקפת 7 באוקטובר, אני משוכנעת ש-7 באוקטובר יכול לחזור על עצמו.
הצבא לא למד כלום. נשאר יהיר ומשוכנע בעצמו. הדרג המדיני ובראש ובראשונה נתניהו - מעולם לא קיבל אחריות על כישלונותיו העצומים וממשיך לנהל אותנו באופן כושל.
את כל חמשת הפרקים של "נחל עוז המוצב שהופקר" חתמנו במילים "ונכון לרגע הקלטת שורות אלו: דניאלה גלבוע, קרינה ארייב, אגם ברגר, נעמה לוי ולירי אלבג - עדיין חטופות בעזה". אז עכשיו הן בבית, סוף, סוף.
אבל בעזה עדיין מוחזק חטוף ובחיים מתן אנגרסט, לוחם השריון שנחטף מנחל עוז וגופותיהם של סרן דניאל פרץ וסמל ראשון איתי חן. החובה של כולנו זה להחזיר גם אותם, את כולם ולדרוש תיקון להפקרה של מוצב נחל עוז. ואחרי שהן חזרו אני רוצה להזמין אתכם שוב: להתאהב בהן, לכעוס על המחדל, לחוש את שותפות הגורל עם ההורים ולדרוש תיקון.
חמשת הפרקים של "נחל עוז המוצב שהופקר" זמינים להאזנה כאן, בכל אפליקציית הסכתים וגם ביוטיוב.
