תצהיר התגובה של רה"מ נתניהו, יחד עם התצהיר שקדם לו לראש השב"כ, מכסה טפח ומגלה טפחיים. מראש, העובדה שמי עומד בראש גוף ביון מגיש מסמך תצהיר משפטי לבית המשפט העליון, ומוכן להיחקר עליו, מעוררת לא מעט סימני שאלה. אבל זה עוד כלום לעומת המצב שנוצר במדינה, על מערכת היחסים המעורערת בין ראשי המדינה לבין ראשי מערכותיה.
ראש הממשלה נתניהו מנהל מאבק נגד מערכת אכיפת החוק זה שנים, הרבה לפני 7 באוקטובר. זה התחיל מלחקור את החוקרים, עבר ל"הם לא יחליטו" (אמנם עיתונאים הם לא מערכת אכיפת החוק, אבל אמורים להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה). המשיך במתקפה חזיתית על בית המשפט העליון - ועל מערכת הביטחון. בדרך, כל מי שעמד הפך להיות מטרה לגיטימית - הרמטכ"ל, שר הביטחון, המפכ"ל הקודם, ראש השב"כ והרשימה עוד ארוכה.
יש נקודה אחת, מרכזית, שלא מלובנת בין שני התצהירים. רונן בר כתב בתצהירו כי התבקש, על ידי ראש הממשלה בארבע עיניים, לציית לו ולא לבג"ץ במקרה של משבר חוקתי. ראש הממשלה לא מכחיש בתצהירו את ההנחייה, אך גורס שאין לכך תיעוד. הוא גם מציין כי מי שביקש לעבור למפגש בארבע עיניים היה ראש השב"כ, ולא הוא.
בתצהיר מציין בר שגם הקלדנית וגם המזכיר הצבאי הוצאו מהחדר לפני הדברים. אז מי יעיד? ניכר שדבריו של ראש הממשלה הותירו חותם עז על בר, שהעלה זאת בזיכרון דברים ועדכן כמה דמויות נוספות בהתפתחויות. חקירה נגדית יכולה לבאר את הפערים הללו.
גיל הוא אחד שרושם, אולי הוא ידע מה קרה שם
ויש עוד נקודה: נתניהו טוען שלא קיבל התרעה למלחמה בזמן שהיה בבית החולים אחרי השתלת הקוצב. בתוכנית "עובדה" דווח שזה אכן קרה, ושנכח שם המזכיר הצבאי. אולי כדאי שבג"ץ ידרוש תצהירים מדמויות נוספות, כמו לדוגמה המזכיר הצבאי אבי גיל. הוא היה שם במרבית החדרים, הדיונים, הישיבות וההתייעצויות.
כמזכיר צבאי, גיל אמור להיות אמון בדיוק על הקשר בין רה"מ לבין ראשי המערכת, על עדכונם ועל ההנחיות שקיבלו. וכמו צנחן טוב, מספרים שגיל אחד שרושם, ויודע. הוא אולי יוכל לבאר מה באמת קרה שם - אם לא בפני הציבור הישראלי, לפחות בפני בית המשפט.
