שנת 2025 תיזכר כנקודת המפנה שבה הדיפלומטיה המערבית פשטה את מדיה הליברליים ועטתה על עצמה חליפת עסקים קשוחה. תחת ממשל טראמפ השני, המילים "ערכים" ו"זכויות אדם" נדחקו הצידה לטובת נוסחה אחת פשוטה: דולרים תמורת שקט, ומשאבים תמורת הגנה. מניהול עזה דרך קרית גת ועד להסכמי מינרלים באוקראינה - כך עוצב העולם כלוח שחמט של אינטרסים.
אם הייתם נרדמים בסוף שנת 2024 ומתעוררים היום, בסוף 2025, הייתם מגלים שהשפה שבה העולם מתנהל השתנתה מהיסוד. המושגים הישנים של "בריתות אסטרטגיות" ו"סדר עולמי מבוסס חוקים" נראים היום כמו זיכרון רחוק מעידן אחר. שנת 2025 הייתה השנה של "דוקטרינת העסקה" - תפיסת עולם שבה אין "ידידים" או "אויבים" קבועים, אלא רק שותפים לעסקה או מכשולים בדרך אליה.
במרכז התמונה ניצב דונלד טראמפ. הנשיא ה-47 של ארצות הברית לא הסתפק בחזרה לבית הלבן. הוא ביקש לפרק את המנגנונים המנופחים של מחלקת המדינה ולהחליפם בניהול ישיר, אישי, של תן וקח. "אני אומר לכם", הוא התגאה באפריל האחרון, "המדינות האלה מתקשרות אלינו, מתרפסות בפניי. הן נואשות לחתום על עסקה". הציטוט הזה אינו רק דברי רהב של הנשיא, אלא תיאור מדויק של הדינמיקה הבין-לאומית החדשה.
המזרח התיכון: השלום כמיזם עסקי
הזירה הראשונה שבה נוסתה הדוקטרינה הזו הייתה המזרח התיכון. עסקת הפסקת האש בעזה, שנראתה בלתי אפשרית במשך זמן רב, נולדה בסופו של דבר תחת מכבש לחצים אמריקני שטרם נראה כמותו. טראמפ הבהיר לירושלים, לקהיר ולדוחה: "הזמן נגמר, והחשבון הגיע".
המודל שנכפה בעזה הוא חסר תקדים: עזה מנוהלת כיום למעשה מקרית גת, שם הוקם מרכז השליטה האזרחי-ביטחוני בפיקוח אמריקני הדוק. וושינגטון היא זו שמשרטטת את מרחב התמרון של ישראל. היא מעניקה גיבוי למהלכים צבאיים חריגים נגד מתקני הגרעין באיראן כקלף מיקוח, אך באותה נשימה היא עוצרת את ישראל ברגע שהאינטרס הכלכלי האמריקני - כמו יציבות מחירי הנפט - עומד בסכנה.
טראמפ תרם לשחרור החטופים, הישג שזכה לשבחים מקיר לקיר, אך המחיר הגיאו-פוליטי היה הידוק קשרים עם קטר, סעודיה ואפילו טורקיה של ארדואן. אצל טראמפ, "בעל ברית" הוא מי שקונה מטוסים אמריקניים או משקיע בתשתיות באוהיו. האינטרס הישראלי ארוך הטווח? הוא משני ליציבות העסקה הנוכחית.
אוקראינה: סיוע חוץ? לא, השקעה מניבה
השיעור המאלף ביותר בדוקטרינה החדשה ניתן בקייב. אחרי שנים של סיוע צבאי שנשען על הגנה על הדמוקרטיה, טראמפ שינה את המשוואה. "אנחנו לא נותנים כסף בחינם", הצהיר הנשיא. כתוצאה מכך, וושינגטון החלה לעגן לעצמה חלק מאוצרות הטבע האוקראיניים - ליתיום, טיטניום וגז טבעי - דרך הסכמי זיכיון ארוכי טווח.
הפגישה המשפילה בין טראמפ לנשיא זלנסקי בפברואר האחרון תיזכר כרגע שבו הריבונות האוקראינית התנגשה חזיתית ב"אמריקה תחילה". טראמפ וסגנו, ג'יי.די ואנס, נזפו בנשיא האוקראיני מול המצלמות על כך שהעז לשדר עוצמה במקום הכרת תודה. "אתה מהמר כאן במלחמת עולם שלישית", אמר טראמפ לזלנסקי, "ומה שאתה עושה זה פשוט חוסר כבוד למדינה שלנו". המסר היה ברור: מי שרוצה הגנה אמריקנית, צריך לשלם עליה בנכסים, לא במילים יפות.
אפריקה והמינרלים: פרס נובל או קופון עסקי?
הדוקטרינה לא נעצרה באירופה. "הסכמי וושינגטון" בין קונגו לרואנדה שנחתמו השנה הם מופת של דיפלומטיה עסקית. ארצות הברית תיווכה להפסקת שפיכות דמים ארוכת שנים, אך בתמורה קיבלו חברות טכנולוגיה אמריקניות גישה בלעדית למכרות הקובלט והליתיום הקריטיים לייצור סוללות ורכבים חשמליים.
טראמפ מקווה שהמהלך הזה יזכה אותו בפרס נובל לשלום, ובירושלים היו מי שקפצו על העגלה. ראש הממשלה נתניהו, שהבין מהר מאוד את חוקי המשחק החדשים, שלח מכתב המלצה לוועדת הפרס באוסלו. "זה מגיע לך בצדק רב", אמר נתניהו ביולי האחרון. באוסלו אולי מתקשים לעכל מדיניות שבה כל מהלך מדיני מתומחר מראש בקופון עסקי, אך בשטח - זה עובד.
ממשרד ההגנה למשרד המלחמה
המהלך הדרמטי ביותר של השנה, ששיקף את שינוי התפיסה, היה שינוי שמו של משרד ההגנה ל"משרד המלחמה". זהו לא רק שינוי סמנטי, זוהי הצהרת כוונות. הכוח הצבאי האמריקני הוא כבר לא רק מגן של בעלות ברית, אלא מנוף ליצירת עליונות כלכלית.
טראמפ משתמש באיומי מכסים ובכוח צבאי ככלים שלובים. בעימות הגבול בין תאילנד לקמבודיה, הממשל לא שלח דיפלומטים לשיחות גישור, אלא איים בהטלת מכסים של 50% על כל הייצוא מהאזור אם האש לא תיפסק תוך 24 שעות. האש נפסקה. הנוסחה החדשה ברורה: "הבית הלבן עובד רק עם מי שמציית לסדר היום, וסדר היום הוא הנשיא טראמפ".
לקראת 2026: האם המגדל יקרוס?
הסיכון הגדול ביותר לשנה הבאה הוא שהשיטה הזאת פשוט לא תחזיק מים. הדיפלומטיה העסקית נשענת על היכולת לאכוף את העסקאות. אם הסכמי השלום הכפויים - מעזה ועד אם ירצה השם אוקראינה - יתבררו כנייר ללא כיסוי, העולם עלול למצוא את עצמו באנרכיה בין-לאומית. בלי ערכים משותפים, בלי מוסדות בין-לאומיים מתפקדים ובלי "שוטר עולמי" שפועל מתוך שליחות רחבה יותר מחשבון הבנק, 2026 עלולה להיות השנה שבה העסקאות יתפוצצו לכולנו בפנים.
