שחרור כל החטופים וסיום המלחמה זו נקודת ראשית הצירים של מתווה טראמפ. זו השורה התחתונה, האמ;לק שלו חיכינו כל כך. האמת, אחרי שנתיים של משא ומתן מפרך על כל פסיק, זה גם מה שחשוב: הגעתם חזרה לישראל של 48 החטופים, החיים לשיקום, החללים לקבורה. כל דבר אחד זניח ביחס למשמעות של הדבר העצום הזה אחרי שנתיים ויומיים של מלחמה.
אבל בכל זאת, המהלך של הממשל האמריקני צריך להיבחן בעיניים רחבות יותר, והוא מלמד אותנו איך בעידן הטראמפיסטי מתקבלות ההחלטות: פשוט כי טראמפ כתב ב-Truth.
זה התחיל לפני חודש. הממשל האמריקני, בפעם הראשונה, העביר הצעה כוללת לחמאס - ישירות ובאמצעות המתווך הישראלי גרשון בסקין - לשחרור החטופים ולסיום המלחמה, שנחשפה בכאן חדשות. יממה אחר כך, שוגר טיל אל המתחם בו התגורר חליל אל-ח'יה, מחזיק תיק המו"מ, כדי לחסלו, בדיוק כשצוות המו"מ של חמאס היה אמור לדון בתוכנית האמריקנית. המהלך נכשל.
לפי המתווך בסקין, ב־10 בספטמבר בשעה 1:22 לפנות בוקר שלח לו סטיב וויטקוף את ההודעה הבאה: "לא היה לנו שום קשר לזה. הם (הישראלים) התנצלנו בפנינו. הודעתם מאשרת זאת, והפוסט של הנשיא ב־Truth Social מעיד על כך".
את הסוף של המהלך הזה כולנו זוכרים: הקפאה של המגעים - התנצלות לקטרים וחתימה אמריקנית-קטרית על מעין הסכם הגנה. בכירים בשירות הביטחון הכללי, הגוף היחיד שדחף לתקיפה הזו בעת הקריטית, היו במרחק נגיעה בשארם א-שייח' מאותו חליל אל-ח'יה, ששרד. מי היה מאמין.
האזינו ל"עוד יום"
אך תשעת הימים שחלפו מהתקיפה הישראלית להתנעת המו"מ מחדש מלמדים אותנו עד כמה המזרח התיכון יודע להפתיע. האמריקנים הבינו שאין מנוס אלא להביא את הצדדים להתקרבות, ופעלו בשיטת להיות או לחדול. קושנר, חתנו של הנשיא טראמפ, לקח את זה צעד קדימה ויצר חזית של מדינות ערב שיתמכו במתווה טראמפ.
ושוב, מה שטראמפ החליט שקורה, מבחינתו הפך למציאות. כך עם המגעים, עם תשובת חמאס, וגם הלילה עם ההכרזה על ההסכם, עוד לפני שבאמת סיכמו את הפרטים - כמעט 20 שעות לאחר מכן.
ויש פה עוד נקודה שכנראה תיבחן רק בעוד כמה שנים. במשך תקופה ארוכה הפלסטינים ניסו להפוך את הקונפליקט לסוגיה בין-לאומית. אפילו נהיה לזה שם בז'רגון, "בינאום הסכסוך". מתווה טראמפ עושה את זה על מלא, ומכניס באופן רשמי את טורקיה וקטר לתוך המתרחש כאן.
זה לא רק המנגנון להעברת המידע בנוגע להבאת החללים לקבורה בישראל, בה באופן רשמי ישותפו מצרים, קטר וטורקיה. אלא העובדה ששתי המדינות הבעייתיות האלה, טורקיה וקטר, מחזקות את אחיזתן במזרח התיכון - ואת האוזן הכרויה של הנשיא טראמפ בעבור מנהיגיהן. אף-35 יכול להיות רק ההתחלה.
עוד בנושא
