באיחור אופייני, הבין גנץ משהו על דמוקרטיה - ראש ממשלה מחליפים רק בקלפי. ככה עובדת דמוקרטיה בישראל, גם כשראש הממשלה אשם בפלילים ועמד בראש המערכת המדינית כשהתרחש תחת אחריותו האסון הכי קשה מאז הקמת מדינת ישראל.
גנץ, שהיה פעם תקוות המרכז-שמאל להיות ראש הממשלה, שרבים ראו בו את רבין החדש, נואש כדי לעבור את אחוז החסימה. בצדק, הסקרים לא מחמיאים לו. הדרך שהוא חושב שתעזור לחצות את הגשר, מעוררת רחמים.
במהלך שנראה שנכתב בהשראתו של איתמר בן גביר, השיק היום גנץ את הקמפיין החדש שלו. בסרטון שמנגן על הפחדים של אזרחי ישראל, מופיע פתאום ח"כ וליד טאהא מרע"מ, שותפו לקואליציה במהלך ממשלת השינוי, בתור הסמן הניצי שמונע מישראל מהלכים ביטחוניים. המסר של גנץ ברור: ערבים בקואליציה זו סכנה לביטחון המדינה.
"החלטות גורליות לביטחון ישראל אי אפשר לקבל בממשלה שנשענת על הערבים": הקמפיין החדש של גנץ
את ההחלטות הגורליות לביטחון מדינת ישראל אי אפשר לקבל בממשלה צרה שנשענת על קולות הערבים.
— כחול לבן (@Kachollavan19) January 13, 2026
מדינת ישראל חייבת ממשלת הסכמות ציונית ורחבה, בלי בן גביר ובלי רע"מ. pic.twitter.com/k8RZFxTAq5
בואו נתעכב על זה רגע: ב-7 באוקטובר נרצחו אזרחים ערבים בדם קר על-ידי מחבלי חמאס. חלקם הגנו על אזרחים יהודים וחלקם נחטפו לעזה. שנתיים לאחר מכן, במקום שגנץ ושאר ראשי גוש השינוי יבינו שאזרחי ישראל הערבים הם שותפים ולא אויבים, הם מתאמצים להכניס אותם למעגל הגיס החמישי.
גנץ לא לבד. גם ראשי המפלגות בגוש המתנגד לנתניהו אמרו בפומבי שאסור שממשלות יישענו על מפלגה ערבית. אגב, גם מנסור עבאס חושב שעדיף לו להצטרף לקואליציה קיימת של 61 מנדטים. זה חוסך ממנו ומחבריו לקואליציה כאב ראש גדול.
גנץ יכול היה להגיד את זה, אילו היה מתראיין אצל עיתונאים אמיתיים, ולא אצל איש יחסי ציבור שמהדהד מזה תקופה ארוכה את המסרים שלו. במקום לעשות את זה, גנץ בחר בקמפיין "מי פה בעלי הבית?" של בן גביר, גרסת עלי אקספרס.
הגישה של גנץ, למרות כל מה שכתבתי עד עכשיו, הגיונית. פוליטיקת החרמות לא עובדת כשאין לך מספרים. השאלה היא למה רק עכשיו התעוררת? למדת את זה במשבר הקורונה כשבאמת נכנסת מתחת לאלונקה, הבנת את זה כשנכנסת לממשלה אחרי 7 באוקטובר וכנראה שזה יקרה שוב אם תעבור את אחוז החסימה. דבר אחד חסר ב"ריאיון" של גנץ - איך הוא מתכוון להקים ועדת חקירה ממלכתית בממשלה עם הליכוד?
הבעיה עם גנץ היא הזיג-זג: יום אחד הוא מחרים את נתניהו ומונע מסער להיכנס איתו לקבינט המלחמה, יום אחר הוא לא פוסל את נתניהו וקורא לאזן אותו בממשלת הסכמות רחבה. גנץ, או סביבתו הפוליטית שמייעצת לו, צריכים להחליט מה הם רוצים. החלטתם שנתניהו זה בסדר למרות הכל? אז תגידו את זה, אל תישענו על מפלגות ערביות או על בן גביר.
