היעד הנוכחי של המתקפות שבאות מסביבת ראש הממשלה הוא היועץ המשפטי של הכנסת עורך הדין איל ינון, שאישר לדון בחסינות כבר עכשיו. הוא אולי היה יכול להשעות את עצמו מדיונים שקשורים בתיקי נתניהו – בשל מעורבות בת זוגו עמית מררי בתיקי ראש הממשלה, נוכח עבודתה לצידו של היועץ המשפטי לממשלה, וגם משום שהוא עצמו משמש עד תביעה באחד התיקים – אבל נתניהו ואנשיו כבר עברו לפסים הרבה יותר תקיפים: "ינון הפך לכלי שרת פוליטי בידי כחול לבן ומערכת אכיפת החוק", "ינון גויס לקמפיין אנטי ביבי", "ההתנהלות של ינון היא בושה". בבית בבלפור רואים בהתנהלות של היועץ המשפטי של הכנסת חציית קו: "לו בת זוגו הייתה בצוות ההגנה של נתניהו הייתה מייד נשמעת תביעה שתשעה את עצמה, אבל אם זה לא ביבי – זה לא ניגוד עניינים".

נתניהו בשיחות סגורות על מינוי ביטן: "חוצפה - מחייבים אותי לפנות תיקים ואז טוענים שהמינויים בעייתיים". בנושא החסינות אמר רה"מ כי איל ינון גויס בידי גורמים משפטיים כדי לשרת את קמפיין "רק לא ביבי", והפך לכלי שרת פוליטי בידי כחול לבן וגורמים משפטיים@YoavYoavkrak #השבוע pic.twitter.com/fZzfqX5Vjp

— כאן חדשות (@kann_news) 10 בינואר 2020

את ינון מסמנים בסביבת נתניהו כמי שנפל קורבן לתרגיל פוליטי של כחול לבן. ביום שישי בשבוע שעבר הופץ סיפור חדש. לפי הסיפור, ינון כבר הגיע להחלטה לפסול את עצמו מלדון בנושאים שקשורים לתיקי נתניהו, אבל אז קיבל שיחת טלפון ממשרד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, וחזר בו.

האם יכול להיות שמנדלבליט וינון קשרו יד אחת נגדך ראש הממשלה? נשאל נתניהו, והאחרון הגיב בגיחוך ציני: "לא, זה הרי ממש לא ייתכן". נתניהו מאמין מעומק ליבו שיש קשר של גורמי אכיפת החוק נגדו, שסוגרים עליו במטרה להפיל את שלטונו. ינון, אגב, מכחיש לכאן חדשות את הסיפור. "לא שקלתי כלל להשעות את עצמי. לא היה ולא נברא", אמר.

בסביבת ראש הממשלה לא פוסלים להגיש בג"ץ אם חוות הדעת של ינון תאלץ למעשה את יושב ראש הכנסת אדלשטיין להקים ועדת כנסת, שתתחיל את הדיונים בנושא החסינות. החלטה כזאת תגיע רק לאחר פרסום חוות הדעת של ינון. כך או כך, טוענים בסביבת נתניהו, 80% מהציבור כלל לא מאמינים למה שאומרים בפרקליטות, האמון הציבורי במערכת הזו הולכת ופוחתת ולא במקרה.

לטיעון האחרון של ראש הממשלה ואנשיו יש ביסוס. נדמה שבפרקליטות ובלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה לא הקפידו קלה כבחמורה בשורה של ליקויים שהתרחשו דווקא בחקירות ראש הממשלה. בחקירות מהסוג הזה, מול דמות פוליטית כל כך מיומנת שזוכה לאמון ציבורי רחב מצד בוחריו הנאמנים, נדרשת עבודה הרבה יותר מדודה, הרבה יותר מדויקת. אסור לטעות. יש להקפיד על שמירה בנושא ניגוד עניינים. גם פרשת הטלפונים של יועצי ראש הממשלה זו נפילה קשה של המשטרה והפרקליטות. אסור לחטט בטלפונים ללא הרשאה חוקית ובוודאי כשמדובר ב"כספת האישית של האדם", כפי שמכנה זאת ראש הממשלה בשיחות סגורות, בטח כשמדובר בדובריו.

שורה ארוכה של חריגות מן הנורמה מהוות כלי נשק מצוין בידי מי שמנסים לשרש את האמון הציבורי מאוכפי החוק, וזה בדיוק מה שעומד להתרחש בקמפיין הבחירות הקרוב של הליכוד. לצד מניית ההישגים, לשיטתם, ההתנהלות של מערכת האכיפה תככב בסרטונים ובעיקר בריאיונות. המטרה, לעורר מתרדמת את מאות אלפי בוחרי מח"ל שבחרו להיעדר מן הקלפיות בספטמבר האחרון, והורידו את הליכוד מפוטנציאל של 40 מנדטים ל-32 בלבד.

בכחול לבן עוקבים אחר הנעשה. אין להם עדיין שום החלטה סופית מה יעשו אם אדלשטיין יבלום את הליך הקמת ועדת הכנסת. האם יפעלו להדיח אותו? או שייכנעו לקביעה וישימו את החסינות בלב הקמפיין שלהם נגד נתניהו ונגד הליכוד.

הספין של פרץ, הדחייה והשבוע הגורלי של השמאל

ביום שלישי צפויות להתכנס שתי ועידות ותיקות לקראת סגירת הרשימות לכנסת. ועידת העבודה וועידת מרצ. ההערכה היא שעל סדר יומן של הוועידות הללו יעמוד רעיון החיבור הפוליטי בין שתי הרשימות. אם לנתח את השבוע האחרון אז קרה משהו בגזרת עמיר פרץ, האיש שדחף עד כה את מפלגתו אל פי התהום, "רצים לבד עם אורלי לוי וזהו". הלחץ על פרץ לאחד את מפלגתו עם האחות הקטנה משמאל הגיע לשיא. הדרך שלו להתמודד עם הלחץ הזה היה לסחרר את המערכת בספין מטעמו. רוצים איחוד? סבבה, שגנץ ייקח אותנו אליו ויבלע את העבודה ואת מרצ יחד.

גנץ ראה בטלוויזיה את הספין, פיהק ועבר ערוץ. בפגישה למחרת דחה את ההצעה של פרץ, והבהיר לו שאיחודים יהיו משמאל לכחול לבן, אבל בלעדיו. פחות מ-12 שעות לאחר הספין של פרץ, הוא נקבר. לאחר מכן נועדו פרץ והורוביץ. הפגישה הייתה טובה וגרמה לפרץ להיזכר בהורוביץ העיתונאי, זה שכתב על פרץ טובות. לפתע העוינות כלפי האיחוד ירדה.

הרבה גבות הורמו בשמאל. פרץ מוכן להיבלע בתוך כחול לבן ואולי להיעלם בתוך מפלגה ענקית, אך מסרב להוביל כמספר 1 את כל מפלגות השמאל הישראלי. בעבודה אומרים כי הם מבינים שהסקרים האחרונים שבהם מרצ לא עוברת את אחוז החסימה מתחילים לחלחל ומדברים אחרת, הם כבר לא פוסלים חיבורים, ואולי אפילו עם סתיו שפיר.

הכל פתוח, צריכים להתקרב ממש למועד הסגירה כדי למצות את ההסכם הטוב ביותר לכל אחד מן הצדדים. ביום ראשון ייפגשו פרץ והורוביץ פעם נוספת, הפעם ככל הנראה כדי להתקרב למשהו יותר מוחשי. החשדנות של שני הצדדים עדיין לא מאפשרת לאיש מהם להגיד שיש התקדמות, בטח שלא  פריצת דרך.

בעוד שבשמאל יש ענייני אגו, הבעיות בימין אידיאולוגיות

ובימין, הגורמים שתוקעים חיבורים הם רפי פרץ ואיתמר בן גביר. זו הפעולה הפוליטית הדרמטית ביותר של הרב פרץ הטירון בפוליטיקה הישראלית, וזה עוד עלול להיות המהלך שיותיר אותו מחוץ לכנסת ה-23. נפתלי בנט ואיילת שקד לא יכולים לעכל את בן גביר איתם ברשימה לכנסת הבאה. זה כתם שיהיה קשה למחות אותו מעל הקריירה שלהם. לכן איחוד כולל של מפלגות הימין כל עוד בן גביר בפנים יקשה עליהם לחתום. בנט רוצה לרוץ עצמאית עם הימין החדש, והיה מעדיף שבצלאל סמוטריץ יחזור לביתו המקורי, לצד פרץ ובן גביר, כפי שהיה באפריל.

הפגישה האחרונה בין פרץ וסמוטריץ', שרבים זה עם זה כבר חודשים ארוכים, סיימה יותר מחודש של נתק ביניהם. האם יש שם התקרבות של ממש לקראת חיבור? לא ברור. סמוטריץ' רוצה לחזור לרוץ עם חבריו הוותיקים, בנט ושקד, במסגרת איחוד של הימין החדש והאיחוד הלאומי. בנט חושש שמי שהיה נחשב לקיצוני ושמרן במיוחד, יבריח מצביעים ליברלים שהשניים בונים עליהם. מצד שני, גם השניים הללו זוכרים לטובה את שיתוף הפעולה המוצלח בין 2015 ל-2018 עם סמוטריץ'. הפערים בימין גדולים הרבה יותר מאשר בשמאל, פה מדובר על פערים אידיאולוגיים ממש, בשמאל אלה הם בעיקר פערי אגו.