מוזמנים להאזין גם לפרק 123 - למה אתם לא בהייטק

וזה התמלול של הפרק

צליל: היי, אתם על חיות כיס, אני צליל אברהם.

שאול: ואני שאול אמסטרדמסקי.

צליל: וזה מתן.

 

*צליל חיוג*

היי מתן, מה קורה?

היי צליל! מה מה המצב!

מעולה. 

 

צליל: מתן היה במאי וצלם אצלנו בחטיבת הדיגיטל של כאן. היום הוא עובד ב-SAP.

מה ההגדרה של התפקיד שלך?

אני עכשיו קורא לעצמי קריאייטיב וידאו פרודוסר.

הייתי צלם ובמאי, היה לי מאוד מאוד כיף, ממש נהניתי מהאנשים ומהעבודה, אבל היה לי קשה מאוד עם השעות ועם הפקקים ועם המשכורת. אפשר להגיד שהרגע שנפל לי האסימון זה שהבנתי שיש צורך בחברות הייטק באנשים כמוני שהם אנשי וידאו וואן מן שואו בתחום שלי - והלכתי על זה".

ואיך בהייטק?

ממש סבבה. תנאים טובים. זה בעיקר מסתכם בתנאים טובים. למרות שהלב שלי רוצה לחזור למקומות אמנותיים, יצירתיים, פחות מסחריים. בסוף אנשים רוצים להביא הביתה יותר כסף ולחזור לילדים יותר מוקדם".

 

וזאת שי, היא עבדה איתי במאקו בתור עורכת ערוץ המוזיקה. היום היא -

 

שי: "אני עובדת בסטראט אפ שנקרא ריסייט בתפקיד הד אוף דיזיין. אנחנו מתעסקים במציאות רבודה ו-אקס אר. אני עוסקת בתחביבים שלי, המקוריים האמיתיים מהילדות. לא מכרתי את נשמתי להייטק. האסימון לגבי העיתונות נפל לי כשהגעתי לוואלה. אני זוכרת ביום הראשון שלי בעבודה, דיברתי עם עורך בכיר שהיה שם,  והוא אמר לי, אני לא אשכח את זה, את עוד צעירה, תעשי אחורה פנה. לכי מכאן. כמובן שלא הקשבתי לו כי רציתי להגשים את החלום שלי, להיות עורכת תרבות ולכתוב על מוזיקה. החזקתי כמה שנים כעורכת תרבות, ובאיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה לחשוב מחדש על הכל".

 

צליל: וזה אופיר. הוא עדיין עובד פה בכאן, אבל אשתו עובדת בהייטק, והוא תמיד אומר ש -

 

אופיר: "אצלנו בחבר'ה אנחנו הגענו למסקנה ברורה, אם אחד מהבני זוג לא עובד בהייטק אתה בצרה צרורה. אז לא משנה מה, כזוג צעיר צריך לקחת החלטה ביחד ושאחד מהבני זוג יעבוד בהייטק".

צליל: מה איתך שאול?

שאול: כמו שאת רואה אני עוד פה.

צליל: אבל כמה מהקולגות שלך עברו להייטק לאחרונה?

שאול: האמת? בערך חצי מהם. וגם מי שלא, חלקם נותנים שירותים לחברות הייטק. אפילו אחי הקטן עובד בהייטק!

צליל: ועל זה בדיוק יהיה הפרק שלנו השבוע.

שאול: על אחי הקטן?

צליל: על הייטק. או יותר נכון, על למה כולם מדברים על הייטק. כל החברים שלי, מכל מיני מקצועות, מדברים כל הזמן על איך ומתי הם עוברים להייטק. 

שאול: וזה לא רק זה. למשל, בהרבה בתי ספר בישראל חסרים היום מורות ומורים מורים לפיזיקה, למתמטיקה ולאנגלית - בין היתר כי יש להם אפשרויות יותר טובות וגם הם הולכים להייטק. 

צליל: גם כל מי שמחפש דירה באזור המרכז, ובעיקר בתל אביב, מדבר על כמה המחירים עלו השנה. המחירים הגבוהים האלה רלוונטיים לאנשים שמרוויחים הרבה מאוד כסף, עורכי דין, רואי חשבון, בנקאים, אנשים עם פנסיה תקציבית. לאחרונה, יותר ויותר אנשי הייטק. 

שאול: והמחסור במורים גבוה עוד יותר בתל אביב - כי מעטים המורים שיכולים להרשות לעצמם לגור בה. צליל: ועוד דברים. נגיד, כשאני רואה את מחירי המנות במסעדות ואת המחירים של חופשות בארץ אני אומרת לעצמי - זה לא בשבילי. אני לא קהל היעד. זה לאנשי הייטק. 

שאול: ההייטק הוא מזמן כבר לא סתם עוד ענף בכלכלה. זו תת תרבות עם סגנון משלה. לפעמים, כשאני מדבר על זה עם אנשי הייטק, זה נשמע לי כאילו הם בחוג דיאנדי, פשוט של גדולים. לכל אחד יש תפקיד עם שם מצחיק, ויש דרגות, ואתה מקבל כוחות. זה דיאנדי בלי להטיל קוביות.

צליל: העיסוק הבלתי פוסק בענף ההייטק גם מייצר כעס, בענף ההייטק. שם תמיד היו רגילים לתמונות קבוצתיות של אקזיטים, אבל כשמדובר בכתבות שעוסקות בהתעשרות כמעט בן לילה, שיוצרת פערים חברתיים - אז, זה נתפס אצלם כאילו התקשורת נגדם, שונאת הייטקיסטים, וחלקם אפילו יטענו שזו הכנה של הקרקע להעלאת מסים.

שאול: אז השבוע בחיות כיס: מה קורה כאן, ועל מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על הייטק. על מה קורה למשק כולו כשענף אחד מזנק בבת אחת קדימה, על מה קורה לשאר הענפים כשכל העובדים שלהם מחפשים הזדמנויות בהייטק.

שאול: ועל האם זה טוב לנו.

 

• מה קרה פה בעצם

 

צליל: הסיבה הראשונה שכולם פתאום מדברים על הייטק ועסוקים בהייטק היא שההייטק באמת גדל.

שאול: ההייטק בישראל מכונה כבר הרבה שנים הקטר של המשק. הענף שבו הפריון הגבוה ביותר, העובדים עם ההשכלה הכי טובה שיש, והמשכורות הכי גבוהות שיש. 

צליל: ב-2019 פרסמנו את הפרק "למה אתם לא בהייטק", שבו דיברנו על זה שיש בישראל בעצם שתי כלכלות - הייטק, וכל השאר. כבר אז השכר הממוצע בהייטק היה פי שניים וחצי מהשכר הממוצע בישראל, ועובדי ההייטק היו רק 9% מהעובדים, אבל שילמו כמעט רבע ממס ההכנסה.

 

שאול: אפשר לקרוא למה שקרה בהייטק ב-2021 פריחה או שגשוג או זינוק, אבל באנגלית יש מילה שקולעת יותר טוב: בום. לפי הסיכום השנתי של ארגון סטראט אפ ניישן סנטרל, בהייטק הישראלי הושקעו בשנה הזו כ-25 מיליארד דולר. חברות הונפקו או נרכשו על פי שווי כולל של 82 מיליארד דולר - יותר מבכל העסקאות האלה בעשור הקודם ביחד. 45 חברות טכנולוגיה הונפקו בבורסה בתל אביב - שוב, כמו בכל העשור הקודם ביחד. רוצים עוד? 20 חברות ישראליות הונפקו בוול סטריט לפי שווי של יותר ממיליארד דולר. כמה מהשמות הבולטים הם איירונסורס, או מאנדיי או סנטינל ואן.

צליל: השכר הממוצע בהייטק עלה בשנת 2021 בכ-8 אחוזים. כיום השכר הממוצע בהייטק הוא  25,812 שקלים, בתכנות-יותר מ- 27,000, שקלים ובמחקר מדעי ופיתוח 29,000 שקלים - כמעט פי שלושה מהשכר הממוצע.

 

שאול: מה קרה פתאום? למה הבום הזה קרה דווקא ב-2021? הנה ניר זוהר, נשיא חברת וויקס, שמפתחת כלים שמאפשרים לכל מי שרוצים לבנות אתרים שנראים סבבה לגמרי. החברה הזאת נסחרת בנאסד"ק כרגע לפי שווי של כמעט שבעה מיליארד דולר.

 

זוהר:

זה שילוב של כמה דברים. מצד אחד, תנאי שוק, פנומנלים. המון המון המון כסף, האמריקאים הדפיסו כמה טריליוני דולרים במהלך משבר הקורונה. 

והזרימו אותם לשוק לתוך הכלכלה האמריקאית, ריבית אפס, שזה אומר שאין לך איפה לחסוך כסף, 

אז המון כסף זרם לתוך קרנות ולתוך השוק ישירות וזה הניע בצורה דרמטית את השוק כלפי מעלה, בייחוד את מניות הטכנולוגיה. מה גם שהרבה מאוד ממניות הטכנולוגיה נתפסו ככאלה שמרוויחות מהמשבר, כי אנשים בבית  בתוך הבום הזה היתה שכבה מאוד לא קטנה של חברות ישראליות

שהתבשלו וגדלו בתקופה לא קצרה, וב-2021 המון מהחברות האלה שכבר היו די מוכנות לזה וחיכו להזדמנות, פתאום נוצרו התנאים כדי שכולן ייצאו בבת אחת לשוק.

 

שאול: ובסך הכל אלה בשורות מעולות. עוד המון כסף שנכנס לשוק, עוד מקומות עבודה בשכר גבוה, זינוק בהכנסות ממסים למדינה ב-2021. ווין ווין.

צליל: ניר זוהר מספר שההנפקות האלה בשנת 2021 לא רק הגדילו את ענף ההייטק הישראלי. הן גם שינו אותו. 

 

במשך המון שנים דיברו על איך הייטק הוא בועה ומעט אנשים עובדים בהייטק. הסיבה העיקרית לזה שמעט אנשים עבדו בהייטק בעשור של שנות ה-2000 היתה שרוב החברות בעשור הזה היו חברות שמדד הצלחה שלהן היה כמה מהר וכמה גדול האקזיט.

 

צליל: במשך שנים כתבנו על ענף ההייטק בדיוק את זה. שיש בו בעיקר מרכזי מחקר ופיתוח וסטארט אפים שעושים אקזיט, ומעט חברות גדולות כמו וויקס. אבל אז זה השתנה.

 

אנחנו רואים בעשור האחרון, וביתר שאת ב-5 שנים האחרונות חברות אחרות שמתפתחות, חברות שהן חברות מלאות. 

 

שאול: זה אומר שמענף שמגייס בעיקר מהנדסים ומפתחים, העולם הזה הפך להיות הרבה יותר מגוון.

צליל: לפני שנתיים אחוז העובדים בהייטק היה קרוב ל-9%. היום אנחנו על יותר מ-11%, שהם 355 אלף איש, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ההייטק שואב אליו עובדים מעוד ועוד ענפים שמוצאים את עצמם בתחרות שהם לא רגילים אליה. תשמע את רשימת המקצועות שוויקס מגייסת - ואלה רק כמה דוגמאות.

 

זוהר:

מחלקה משפטית של 40 איש, מאיפה זה מגיע? ממשרדי עו"ד. 

יש לי סטודיו עיצוב ענק, הוא מגיע מתעשיית הפרסום, איפה שמעצבים נמצאים. יש לי צוות אנליסטים נורא חזק, למעלה מ-150 אנליסטים, בחברה. חלק מהם, מגיעים מהממשלה. יש אנשים מדהימים שהגיעו מהאוצר.

תקשורת, אנשים בפירוש מגיעים אלינו מהתקשורת. יש צוות אינטרנל קומיוניקיישן: כשהחברה נהיית מאוד גדולה ואתה רוצה שהעובדים יבינו מה קורה, צריך יכולת לספר סיפור, של סטוריטלינג בתוך החברה ולהפיץ דברים. אתה רוצה אנשים שזה מה שהם יודעים לעשות.

אחד המקומות הכי טובים למצוא אנשים כאלה הוא מתוך ערוצי התקשורת. אנחנו חברה של 6,000 עובדים, מתוכם חצי, בערך 3,000 בישראל, ואנחנו מחפשים כמעט הכל. 

 

צליל: האנשים האלה שעוברים לענף אחר, שעוברים מפרסום, תרבות, משפטים או תקשורת להייטק, מרוויחים כמובן יותר. אבל יש פה עוד ניואנס שצריך לשים לב אליו. 

 

לא כל מורה או פקיד בבנק ישראל יכול להחליט שהוא הולך להייטק ואני אקבל שכר גבוה יותר.

צליל: זה ד"ר עדי ברנדר, מנהל אגף מאקרו כלכלה ומדיניות מבנק ישראל.

מישהו צריך לגייס אותו ולהיות מוכן לשלם לו.

שאול: כלומר - כשההייטק מגייס לשורותיו אנשים מתחומים אחרים הוא משתדל לבחור את הטובים שבהם.

 

ברנדר:

חלק מהעובדה שהשכר בהייטק גבוה זה כי מועסקים שם האנשים עם הכישורים הכי גבוהים ושנית, באמת זה יוצר תחרות שחברות ההייטק מצליחות למשוך, את האנשים הטובים מענפים אחרים. 

 

שאול: אז התחומים שהם לא הייטק יצטרכו להתאמץ מאוד כדי להשאיר את הטובים אצלם, ולמצוא איכשהו דרך לשפר את התנאים שלהם, להפוך את עצמם לאטרקטיביים יותר, או פשוט להעלות את השכר.

צליל: אפשר למצוא הד לזה במה שמספרת למשל טל אלכסנדרוביץ' שגב, שותפה במשרד יועצי התקשורת הגדול בישראל בן חורין אלכסנדרוביץ'.

 

טל אלכסנדרוביץ':

זה משחק שאני לא יכולה לשחק בו - אם אני אפילו אתקרב למשכורות שלפחות כתובות בעיתונים כמשכורות הייטק,  הענף שלנו שהוא ענף נהדר, מעניין, מרגש וצומח, הוא לא באותה רמת רווחיות.

 

צליל: יצא לי להיות במשרד של בן חורין אלכסנדרוביץ' לא מזמן, בצילומים לדיגיטל של כאן. זה משרד בראש מגדל משרדים מלא בחברות הייטק, עם עיצוב וריהוט ו-ווייב לגמרי של חברת הייטק. גם יש להם מלא לקוחות שהם מייצגים - מההייטק. אבל אלכסנדרוביץ' שגב מודה שמבחינת השכר - זה לא הייטק. היא מציעה לעובדים שלה יתרונות אחרים.

 

אלכסנדרוביץ':

אז אנחנו נמצאים במשרדים מאוד יפים ומושקעים, עם התנאים הכי טובים, וגם כל המסביב, כל מה שצוחקים ארץ נהדרת, הפי האואר והקפה כל הטעמים. אבל אני אומרת לך ביושר, זה שיש לנו את כל המסביבים, זה חשוב, זה תורם, אבל לא בזכות זה אנשים איתנו. אנשים איתנו כי הם רוצים את כל החבילה. להיות במקום שמתאים להם, שהוא גם מאוד מאוד מקצועי וגם ערכי.

אצלי אנשים עושים חשבון כולל. אנשים באים אליי ממקומות של השפעה, הרבה פעמים בעולמות ההייטק הניהול קמפיין הוא בעצימות נמוכה ולא מייצר את הריגוש שנמצא בענף העיתונות ובענף ייעוץ התקשורת.

 

שאול: את חושבת שזה מספיק?

צליל: תראה. אני חושבת שזה כנראה לא דיכוטומי. ריגוש וכיף וסיפוק יש כנראה גם בחלק מהמקומות בהייטק.

 

זוהר:

יש הרבה פעמים אתגרים בהייטק שאתה לא מקבל בהכרח במקומות אחרים. וויקס מוסיפה בין 2 ל-3 מיליון משתמשים רשומים חדשים בחודש. ברבעון אנחנו עושים את הגודל של מדינת ישראל. זו חוויה, זה ריגוש, חוויית משמעות גדולה, וגם, במקרה שלנו אני יודע שגם מתחברים לזה שהמוצר הוא מוצר שמועיל לאנשים, את יודעת, אני לא מוכר, סיגריות, לאנשים. אני נותן להם כלי שאיתו הם מממשים דברים בעולם האמיתי, מגדלים את העסקים שלהם, מכניסים כסף, אז גם החוויה הרגשית היא מאוד חיובית כלפי מה אני עושה כל יום כשאני בא לעבודה.

 

שאול: אז יש לנו ענף אחד שהוא רווחי הרבה יותר מאחרים, מכניס כמויות עצומות של כסף, ויש באפשרותו לשאוב אליו הרבה אנשים מענפים אחרים, ולשלם להם יותר.

צליל: מה שמעלה את השאלה -

שאול: האם יש בישראל מחלה הולנדית?

צליל: המחלה ההולנדית קיבלה את השם שלה ממקרה שקרה בהולנד, כשנמצא בה מאגר גז בשנות ה-50.

נגיד שאתם מדינה קטנה שמייצרת כל מיני דברים. יש לכם פטריות יער. יש לכם תעשיית עץ מפותחת. אתם מייצרים נעליים ומוכרים אותן לחו"ל. לא משנה מה. אבל אז יום אחד קורה לכם נס: אתם מוצאים זהב.

שאול: זה לא חייב להיות זהב. זה יכול להיות זהב שחור - נפט, או גז טבעי. או כל משאב שהוא אוצר שהעולם מאוד מאוד רוצה.

צליל: אתם מפתחים את אוצר הטבע שמצאתם ומתחילים לייצא אותו. תוך כמה שנים מתחילים לזרום אליכם מיליארדים. אתם מתעשרים. אתם יכולים להגשים את כל החלומות שלכם על רווחה ותשתיות, או להוריד מסים, או גם וגם. אבל חוץ מזה שאתם מתעשרים, קורה לכם עוד משהו. אם יש לך משהו שהעולם נורא נורא רוצה, אתה מייצא ומייצא ומייצא כל הזמן. ובתמורה אתה מקבל טונות של דולרים.

שאול: מלא. מלא מלא דולרים. ואם המדינה שלך מוצפת בדולרים, אז יש היצע עצום של דולרים במדינה שלך. ולכן הערך של המטבע המקומי עולה, והערך של המטבע שלך מול הדולר יעלה. היצע וביקוש.
צליל: זה נקרא ייסוף. ומה שזה אומר הוא שכשאנשים מחו"ל רוצים לקנות את מה שאתה מייצא זה יותר יקר להם. כי כל דולר שווה פחות מהמטבע המקומי. וזה בסדר לאותו ענף מבוקש שמתפוצץ, ומוכנים לשלם עליו הרבה, אבל לשאר הענפים זה פחות טוב. הם הופכים להיות יקרים בהשוואה למתחרים שלהם בעולם, ואז הם הולכים ומתכווצים. זאת הסיבה שתמיד אומרים שכשהשקל חזק זה רע ליצואנים.

המחלה ההולנדית היא מה שקורה כשיום אחד הנפט או הגז כבר לא מכניס כל כך הרבה כסף, לא משנה מאיזו סיבה. כשזה קורה אתה מסתכל סוף סוף על הענפים האחרים בכלכלה שלך - ואין שם שום דבר. אתה מוצא את עצמך עם תעשיות חלשות, ייצור נמוך ואבטלה. 

שאול: זה מה שקרה בהולנד לאחר שהתגלה בה גז טבעי בשנות החמישים של המאה הקודמת, ולכן התופעה הזו נקראת המחלה ההולנדית. זה גם קרה בוונצואלה כשמחירי הנפט ירדו.

הרעיון שההייטק הישראלי גורם לנו לאיזשהו מופע של מחלה הולנדית הוא רעיון שנשמע הרבה לאחרונה, על הרקע של שאיבת כוח האדם מכל כך הרבה תחומים אחרים. 

זה שוב עדי ברנדר

ברנדר:

יש לנו הכנסות גבוהות ממט"ח, גם ממאגרי שלו וגם מצמיחה מאוד יפה של ההייטק. אנחנו רואים לאורך שנים התכווצות של התעשיות המסורתיות, זה התחיל עוד לפני הייסוף של ההייטק וזה גם חשוב להסביר, מה שקרה שם הוא אותו תהליך שמאפיין את המחלה ההולנדית. כן? שבו בסוף כוח האדם בישראל פשוט הפך להיות יקר מדי, כי היה לו משהו יותר טוב לעשות. ענפים שנשענים על כ"א זול דעכו.

כדי להתקדם המשק גם צריך לעבור שינויים. שינויים טוב לנהל. אחד הדברים הוא שבנק ישראל בתהליך של הייסוף מיתן את הייסוף כדי לאפשר את ההתאמה.

 

שאול: ברנדר מסביר שהחלק הראשון של המחלה ההולנדית - הכמויות של הדולרים שנכנסות לפה וגורמות לייסוף של השקל, כן, זה קורה פה. אבל בנק ישראל מנהל את זה: ב-2021 בנק ישראל קנה כ-40 מיליארד דולר. וכרגע הוא מחזיק ב-213 מיליארד דולר. 

צליל: המדינה גם נותנת הטבות מס לחברות מייצאות, במסגרת חוק עידוד השקעות הון, לפי דו"ח המכון לייצוא, לשנת 2021 - 53% מהייצוא היה הייטק. 6% יותר מבשנת 2019. אנחנו מייצאים שירותי הייטק יותר מכל דבר אחר. אבל גם ענפי הייצוא האחרים - תעשייה, חקלאות, יהלומים וייצוא שירותים - כולם גדלו בשנה שעברה, והצפי הוא שהם יגדלו עוד השנה. כך שהפריחה של ההייטק כנראה לא פגעה בהם.

 

שאול: בשביל לענות סופית על השאלה "האם יש מחלה הולנדית", צריך להבין האם הפריחה של ההייטק היא מצב זמני.

 

ברנדר:

ע-המחלה ההולנדית מתייחסת למצב שיש למשק הכנסה מאוד גבוהה למשך תקופה קצובה, למשל כשמוצאים משאבי טבע. יש 30-40 שנה שהוא יגדיל את ההכנסות וייעלם. היום אנחנו במצב אחר. מגזר ההייטק מאוד מגוון. הוא לא יושב רק בסגמנט מצומצם של הטכנולוגיה. הוא נמצא על מגוון של ענפים וגם הביקושים שלו באים ממגוון גדול של ענפים. הסיכון המשקי נראה יותר קטן היום, הגישה של להגדיר את זה כמחלה הולנדית היא לא מדוייקת, ואני חושב שזה נראה יותר כמו תהליך צמיחה.

 

שאול: אז זהו אז הכל טוב.

צליל: כן, אבל…

שאול: מה.

צליל: מחלה הולנדית במובן הקלאסי שלה כנראה שאין לנו פה. אבל בכל זאת אנחנו לא עיוורים. משהו קורה פה. אופיר מתחילת הפרק, שאמר שכל זוג חייב אחד בהייטק? זה משהו שנשאר איתי, זו לא סתם אנדקוטה. וגם החברים שלי שעזבו את המקצוע שלנו, ובתי הספר שבהם מורים מלמדים מדעים בלי  הכשרה מתאימה כי אין מספיק מורות ומורים למדעים. ההייטק משנה את הכלכלה שלנו, בעיקר לטובה, אבל לא רק. וגם אם משהו הוא בסך הכל טוב, יכולות להיות לו תופעות לוואי שאנחנו צריכים לטפל בהן.

שאול: וישראל היא *לא* הראשונה להתמודד עם זה. תכירו את הווריאנט הקטן והצולע של המחלה ההולנדית.

צליל: תסמונת סיליקון ואלי.

 

• תסמונת סיליקון ואלי

 

צליל: המאמר "סיליקון ואלי סינדרום" - תסמונת הסיליקון ואלי - פורסם ב-2019 על ידי הכלכלנים דוריס קואן ואולב סורנסון מאוניברסיטת ייל. קואן וסורנסון מכוונים את המאמר שלהם לקובעי מדיניות אמריקאים שמתקנאים בסיליקון ואלי בקליפורניה, ורוצים אחד כזה גם אצלם. 

הסיליקון ואלי הוא האזור עם ההכנסה הגבוהה ביותר לנפש בארצות הברית, המקום שהמוחות הכי חריפים מכל העולם מגיעים אליו.  כל עובד רביעי באזור הוא עובד הייטק, אזור שהוא הריכוז הגבוה ביותר של חברות טכנולוגיה בארה"ב. אבל, הם כותבים, לסיליקון ואלי יש גם צד אפל.

שאול: למשל, רק אנשים שמרוויחים הרבה מאוד כסף, בדגש על הרבה ועל מאוד, יכולים להרשות לעצמם לקנות בית באזור. המחירים כל כך יקרים שפרויקטים של "מגורים משותפים" בסן פרנסיסקו מאפשרים לשכור מיטה ולוקר ב-1200 דולר לחודש.

צליל:, החוקרים מצביעים על עוד בעיות. למשל - כשנכנס הרבה הון להייטק והשכר של עובדי ההייטק מאוד עולה, הביקוש שלהם לכל מיני מוצרים ושירותים מאוד עולה, למשל - אירועי ספורט, בתי קפה או מופעי מוזיקה. אבל היכולת של עסקים כאלה להגדיל את הקיבולת שלהם היא לא כל כך מהירה. כתוצאה מזה גם המחירים של הדברים האלה עולים, והם הופכים לסמלי סטטוס. 

שאול: חלק מהתופעות האלה מוכרות לנו גם מישראל.

 

שאול: החוקרים מארה״ב בדקו מה קורה כשנכנס לאזור גאוגרפי מסוים הרבה הון. הם גילו שככלל, כניסה גדולה של הון גורמת לעלייה בשכר, גם בתעשיות אחרות, וגם לעלייה בתעסוקה, ולעלייה בכמות המפעלים. שזה מעולה. אבל העלייה הזו לא מתחלקת שווה בשווה בין כל התעשיות. מי שעולה הם בעיקר הענפים הלא סחירים.

צליל: ענפים לא סחירים אלה דברים שאם אתה גר בסיליקון ואלי אתה יכול לקנות רק שם ולא בשום מקום אחר. למשל, שיעור פילאטיס, או תיקון במוסך, או טיפול פסיכולוגי או תספורת. למרות שאפילו בחלק מהדברים האלה הגבולות מתחילים להיטשטש ככל שהחיים שלנו נעשים דיגיטליים יותר. 

שאול: בכל מקרה, התחומים האלה צריכים להתמודד עם עליית השכר של העובדים ולהתחרות על הטובים מול ההייטק - אבל זה לא רק שההייטק לוקח מהם עובדים. הם גם נהנים מאוד מעלייה בהיקף העבודה שההייטק מספק להם.

צליל: אפשר לשמוע את זה כמעט אחד לאחד בדברים של עו"ד מיקי ברנע, בעלים-שותף של משרד עורכי הדין ברנע-ג'פה-לנדה בתל אביב. משרד מסחרי שעוסק הרבה במיזוגים ורכישות בענף ההייטק.

 

ברנע:

אנחנו נהנים משגשוג גדול מאוד בעשייה שלנו, וחלק מהעניין הוא שהגידול של ביקוש בכוח אדם הוא לא על חשבון עולמות המשפט. אנחנו גדלנו ב-20 אחוז במהלך השנה הזאת, אנחנו צריכים לגייס אנשים, אנחנו מבינים ולא צריכים להיות מתוחכמים כדי להבין שעולמות השכר והגמול משתנים. התחרות היא לא רק המשרד השכן. אני לא מתרעם על אף אחד. לא על האנשים שהולכים לעבוד בטכנולוגיה ולא על חברות הטכנולוגיה. זה דרכו של עולם. יש לזה בסופו של יום השפעה ברוכה על העשייה שלנו.

 

שאול: יפה.

צליל: גם לדעתי. ומצוין לעובדים. 

הבעיות הגדולות הן בתחומים שהם קוראים להם במאמר "סחירים": אלה דברים שאפשר לקנות בכל מקום. כמו בגדים, או צעצועים, או מכשירי חשמל. כל מה שאפשר לייצא, והוא לא הייטק. לענפים האלה יש בעיה הרבה יותר גדולה. כי בעוד שמדריכת הפילאטיס או בית הקפה נמצאים ליד הלקוחות שלהם, והלקוחות שלהם לא ייסעו עכשיו ל, לא יודעת, פיניקס, כדי לשבת בבית קפה זול יותר, מי שמייצר בגדים או צעצועים צריך למכור אותם בכל מקום. היצרנים האלה מאבדים כוח אדם איכותי להייטק, צריכים לשלם שכר גבוה יותר לעובדים שלהם, ובסופו של דבר צריכים להתחרות ביצרנים אחרים שאין להם את הבעיות האלה - והם נדחקים החוצה מהכלכלה, באופן מאוד דומה למחלה ההולנדית, וגם למה שקרה בישראל לאורך עשרות שנים בענפי התעשיה שהיא לא הייטק.

שאול: ד"ר ברנדר מחדד את התופעה הזאת העובדה שהשכר בהייטק כל כך גבוה, גורמת לכך שאנשים טכנולוגיים, שמהנדסים ומפתחים, עובדים בהייטק - ולא בתעשיות האחרות. וכיוון שאין מספיק אנשים שיפתחו ויטמיעו טכנולוגיות מתקדמות בתעשיות שהן לא הייטק, התחומים האלה נשארים מפגרים טכנולוגית, ומתקשים להתחרות בעולם. 

 

ברנדר:

בעוד שמגזר ההייטק בתעשיה ובשירותים הוא די דומה ברמתו למגזרים המקבילים, שאר המגזרים, כמו שירותים, תעשיה מסורתית, בפיגור גדול בפריון שבא לידי ביטוי במלאי ההון, אימוץ טכנולוגיות, ואיכות כח האדם מבחינת מיומנויות. המיומנויות של כוח האדם בענפים האלה נמוכות בהשוואה לעולם והשכר נמוך יותר.

 

צליל: וזו בעיה שלא חדשה לנו בישראל ובטח לא התחילה ב-2021. הטכנולוגיה המדהימה שמפתחים במגדלי המשרדים בתל אביב, בהרצליה, ברעננה - לא מחלחלת מספיק מהר לעוד תעשיות. כן, יש הייטק גם בחקלאות וגם בייצור, אבל ההתקדמות הטכנולוגית שם יחסית איטית, וכך הפריון נשאר נמוך, וגם השכר.

 

• מה עושים?

 

צליל: כל זו לא אשמה של ההייטק כמובן. ובטח שלא צריך שיהיה פחות הייטק ממה שיש היום כדי לתקן את זה. ועדיין, הפערים האלה ברמת החברה מטרידים אותי. בוא נגיד ככה - אני לא חושבת שפערים כאלה תורמים ליציבות בחברה, ובסוף גם יש לזה השפעה כלכלית. הנה שוב ניר זוהר מוויקס.

 

צליל: לא מטריד אותך שלילדים שלך לא תהיה מורה טובה לאנגלית כי היא עברה להייטק? 

זוהר: ברור שזה מטריד אותי אבל גם מחוץ לפרספקטיבה האישית שלי אני לא רוצה לחיות במדינה שבה 20% חיים כמו מלכים ועוד 60% לא מצליחים לסגור את החודש, ועוד 20% חיים בלי שידם משגת וגומרים את היום רעבים. זו לא מדינה שאני רוצה לחיות בה. אני חושב, שאנחנו רוצים מורים יותר טובים, אנחנו רוצים שלמורים…שתהיה תחרות בין ההייטק על המורים. אבל בשביל שהדבר הזה יקרה צריך לשלם הרבה יותר כסף למורים. אני לא מכיר פתרון אחר.

 

צליל: אני רוצה שנתעכב רגע על השאלה של המורים, כי זה כשל שוק אמיתי. כי אם ההייטק ישאב אליו את המורים הטובים - לא יהיו מורים שיכשירו עוד אנשי הייטק. למעשה כבר עכשיו מערכת החינוך לא עומדת בביקוש לעובדי הייטק, וחסרים היום 16,000 עובדות ועובדים בתחומי ההנדסה ופיתוח התוכנה. מחסור במורים כאלה גם יכול לגרום לכך שאנשי ההייטק וכל מי שידו משגת יקנה לילדיו חינוך פרטי - מה שבכלל יגביה את החומות ביניהם לבין שאר ילדי ישראל.

שאול: יש פה בעצם מין לולאה. לחברות ההייטק אין מספיק כוח אדם, אז הן לוקחות מכל הבא ליד, גם ממערכת החינוך. ואם למערכת החינוך אין מורים טובים למקצועות טכנולוגיים, היא לא יכולה להכשיר בוגרים שיעבדו בהייטק.

 

זוהר: 

הקושי הכי גדול עדיין הוא במהנדסי תוכנה מנוסים. זה נכון שיש הרבה מאוד אנשים צעירים שעכשיו יצאו מהאונ' ואין ספק שאנחנו שוכרים גם אותם, אבל כדי שתוכל לשכור אנשים צעירים ושהם יגדלו ויתפתחו אתה צריך אנשים עם ניסיון שילמדו אותם. ועל זה התחרות היא מאוד קשה. יש טענה שאי אפשר, שלא שוכרים אנשים מעל גיל 40 או 45 או 50, יש לנו אנשים כאלה למכביר. ואנשים כאלה שבאים אלינו עם ניסיון, ואנחנו חוטפים אותם בשתי ידיים ובשמחה. זה לא משהו שפותרים בשנתיים. עשור של עבודה זה להחדיר את לימודי התוכנה ממש מגילאי הגן ובי"ס יסודי. 

ומעבר לזה זה אתגר קשה, אנחנו נצטרך להמשיך לחפש. גם לריב בתוך ישראל עם החברים שלנו על מהנדסי ומהנדסות התוכנה וגם לחפש מחוץ לישראל, לא תהיה לנו ברירה.

 

צליל: וכאן אנחנו נכנסים לשאלה של - אוקיי, אז מה עושים? נכנס המון המון כסף להייטק הישראלי בבת אחת. זה סוג של זעזוע שמשקשק את כל המערכות, גם את אלה שלטווח הארוך ירוויחו מזה, כמו עורכי הדין והמעצבים. אבל גם אחרי שזה יסתדר והשכר יעלה - מה עושים כדי למתן את האפקט של סיליקון ואלי? מה עושים כדי שלא נחיה בשתי כלכלות יותר ממה שאנחנו כבר היום?

שאול: תני לי לנחש. את מציעה להעלות מסים.

צליל: לא! כלומר, לא אני מציעה, בנק ישראל מציע.

 

ברנדר:

אפשר לבקש לגבות יותר מאנשים שמצליחים מאוד. סך הכל במדינת ישראל המסים נמוכים. מדינת  ישראל היא מדינה  שגובה מעט מסים ונותנת בהתאמה מעט שירותים גם רוב אנשי ההייטק שמחים לחיות פה והם לא יעברו כל כך מהר. לא כל אחד עוזב בשביל 3% במס הכנסה. גם אני הרווחתי מהאנשים שגרו במקום אחר הרוויחו הרבה יותר ובאו לישראל כי טוב לחיות פה בסוף. 

שאול: אני רק אגיד שכבר היום שני העשירונים העליונים בישראל משלמים יותר מ-90% ממס ההכנסה בישראל, שזה ממש ממש המון. ולדעתי להעלות להם את המסים עוד יותר, אני לא חושב שזה יגדיל את הסולידריות החברתית בשום צורה. לדעתי בדיוק להיפך. גם ככה חלק גדול מהאנשים בעשירונים העליונים מרגישים שהם משלמים מלא מסים, ולא מקבלים בחזרה שום דבר בשירותים ציבוריים.

צליל: ולכן ד״ר ברנדר חושב שלא פחות חשוב מלהעלות מסים זה לחשוב מה עושים עם הכסף הזה שמגיע לממשלה.

ֵ

ברנדר:

לכל הבעיות האלה יש פתרונות מדיניות. הכי גרוע זה להרוג את ההייטק. הוא אפשרי. זה לא יהיה קשה לגרש אותם אבל זה כנראה לא יהיה טוב לנו. והחוכמה היא לנווט את המדיניות לא רק בכמה נמסה אותם כדי שהם לא ירגישו כל כך עשירים, אלא במה נעשה עם הכסף, למה נשתמש בו כדי להכניס עוד אוכלוסיות שיהנו מהפוטנציאל ומהפוטנציאל הנלווה.
שאול: ניר זוהר לא חושב שצריך להעלות מסים על ההייטק, אבל כן מסכים עם זה שצריך לחשוב איפה להשקיע את הכסף הקיים.

 

זוהר:

המדינה צריכה להסתכל על עצמה ולהגיד, קורה לנו משהו מדהים. יש לנו מגזר שעובר כרגע אבולוציה, מאוד משמעותית. מה המשמעות בשבילי כמדינה ואיפה אני רוצה להיות עוד 10 שנים כדי שהדברים שאת אומרת יווצרו? לא אומר הכל צריך להיות שוק חופשי, לא צריך ממשלה, הכל יהיה בסדר. להפך, אני מאמין גדול בדברים שמחברים אותנו. 

 

ואם יגידו לך שכדי שזה יקרה צריך להעלות מסים או לבטל הטבות מס, כמו שבנק ישראל אומרים?

תראי, להעלות מסים איפה. אני משלם המון מסים, בסדר? משלם 50 ומשהו אחוז מס. ובצדק, זו לא תלונה. הדבר היחיד שלכאורה המדינה יכולה לגעת בו, זה הטבת מס, הגישה שעובדי הייטק מקבלים לתגמול דרך האופציות שלהם. יש בזה, הריסק העיקרי שיש בזה אם לא יהיה פער בין האופציות לשכר, השכר יצטרך מאוד מאוד לעלות, לא יהיה ערך בלתת לאופציות יותר. השכר מאוד יעלה, עלות האחזקה של החברות הצעירות מאוד תעלה. היום זו לא בעיה. קל לגייס כסף. ובסוף התעשיה הזו מאוד גלובלית. זה יהיה יותר משתלם לעבוד בחו"ל ברמה מיסויים בישראל, לא בין לילה אבל לא לאורך זמן אנשים יעזבו ויעברו לעבוד במקומות האלה. העלאת מסים, היא, הימור, אבל אני באמת חושב שבסוף יש מנעד, האם אתה רוצה לקחת אחוז יותר נמוך ממשהו יותר גדול, או אחוז הרבה יותר גבוה ממשהו יותר קטן. זו משוואה מתמטית וזה משחק שלדעתי היום הוא יחסית מאוזן.

 

צליל: מה אתה חושב?

שאול: אני בעיקר חושב שהפתרון נמצא לנו מתחת לאף.

 

גם האמא הערביה היתה רוצה שהבן או הבת שלה יהיו רופא או עו"ד אבל אנחנו רוצים גם שהם יחשבו שיש אופציה להיות מהנדס הייטק.

 

צליל: זה ד"ר רמזי חלבי, הוא יו"ר ארגון צופן שמקדם שילוב ערבים בהייטק. 

שאול: בזמן שבהייטק נלחמים על מהנדסים, מכשירים אנשים כדי לאייש את התפקידים, והולכים לחפש מתכנתים באוקראינה ובהודו, לנו בישראל יש אוכלוסיה שעוד לא התחלנו לגרד את הפוטנציאל שלה.

מתוך בני ה-18 עד 34 בארץ, 25 אחוז הם ערבים. רק שלושה אחוזים,מקרב השכירים בהייטק הם ערבים. המטרה של רמזי חלבי ושל ארגון צופן היא לתקן את המצב הזה. 

 

חלבי:

באחד המחקרים שהשתתפתי בו, בדקנו כמה מפסיד ה-GDP של ישראל, התל"ג של ישראל, מזה שערבים לא משולבים מספיק, הגענו למסקנה שיש הפסד של כל שנה קרוב ל-32 מיליארד שקל הפסד תל"ג מזה שהאוכלוסיה הערבית לא משולבת בכל מערכות הכלכלה בישראל

 

שאול: חלבי והשותפים שלו מאתרים כל מיני שלבים בדרך, שבהם הצעירים הערבים יורדים מהרכבת של ההייטק.

 

חלבי:

אנשים שירתו ביחד בצבא או עבדו ביחד או מכירים מהקהילה חבר מביא חבר. אחרי שמסיימים את הלימודים, יש בעיה בלהיקלט בחברות האלה. אפילו הראיון בעייתי, מגיע בחור מכפר בצפון להתראיין לחברה, אנחנו עושים לו הכנה, עושים לו העצמה. מכינים אותו לקראת הראיון ולקראת ההשתלבות בחברה

צליל: והם קוצרים את הפירות. 

 

חלבי:
אם התחלנו לפני למעלה מעשר שנים עם 350 מהנדסים ומהנדסות מהחברה הערבית בתעשיית ההייטק, היום הגענו, לקרוב ל-9,000 מהנדסים היום מועסקים בהייטק. זה מבחינתנו הישג מדהים.

שלא הכל אנחנו עשינו אבל אנחנו יצרנו את האווירה ואת האקו סיסטם הזה שיש בו שילוב האוכלוסיה  בהייטק

 

שאול: אז מה את חושבת?

צליל: אני חושבת שעכשיו אני מבינה יותר טוב מה קרה פה השנה ולמה כולם מדברים על הייטק כל הזמן. ומה אתה חושב?

שאול: אני חושב שההייטק באמת נהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. גם בתחומים שאנחנו לא חושבים עליהם. אגב, אנחנו רואים את זה גם בענף שלנו, בענף התקשורת. כלי תקשורת נורמלי לא יכול יותר להחזיק כתב הייטק, כי בתוך ההייטק יש היום כל כך הרבה התמחויות שבמידה מסויימת כל הכתבים צריכים להתחיל להיות גם כתבי הייטק. קצת. זה ממש נהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, מה שאומר שהעניין הזה הוא לא חולף. זה כאן להישאר. חלק בלתי נפרד מהכלכלה שלנו, ולכן גם ההשפעה על החיים שלנו, על כל התחומים האחרים, רק תלך ותגדל. 

 

זוהר:

אני חושב שיש פה דור חדש של חברות, שעברו את התהליך התבגרות הזה באופן מואץ, יש פה יזמים שנהיו עשירים בן-לילה ואני חושב שזה אנשים שכן מטריד אותם הפערים החברתיים וכן מטריד אותם איך הם יכולים להשפיע על הסביבה שלהם לטובה. ואני חושב שנראה בשנים הקרובות יותר מעורבות של ההייטק הישראלי חזרה לחברה הישראלית. בסוף הכל קרה פה מאוד מאוד מהר, שנה אחת למעלה מ-30 הנפקות זה טירוף, 25 מיליארד דולר שנכנסו השנה להייטק הישראלי או בהנפקות או בגיוסים.

זה התפוצצות, בסדר? צריך לתת זמן לאנשים לעכל ולתהליכים לקרות.  

 

צליל: האזנתם לחיות כיס, ההסכת הכלכלי של כאן. העורכת שלנו היא נעה בן הגיא. סייע בעריכה נועם ברלחיס, אסף רפפורט הוא עורך הסאונד שלנו. אפשר להאזין לנו בכל יישומון הסכתים ובאתר כאן. תודה רבה שאול אמסטרדמסקי

צליל: תודה רבה צליל אברהם

שאול: ותודה רבה לכם שהאזנתם