עוד פרקים של חיות כיס:

מה קורה בלבנון?
בשבועות האחרונים, הציבור הלבנוני יצא לרחובות. המצב הכלכלי במדינה הגיע לשפל המדרגה. המוחים תבעו שינוי מוחלט בפוליטיקה ובכלכלה הלבנונית, ודרשו את התפטרותו של ראש הממשלה, סעיד אל חרירי - ובסופו של דבר גם קיבלו אותה. מה הוביל למצב הזה? 

חיות כיס 110: כלכלה של איש אחד. 
תוך עשר שנים, ארדואן הפך את טורקיה למדינה של איש אחד המתנהלת על פי רצונותיו. ואז הכלכלה החלה לקרוס.

חיות כיס 99: מה קרה לוונצואלה 
תוך 15 שנה הפכה המדינה העשירה בדרום אמריקה לגן עדן סוציאליסטי - ואז למדינה מרוששת, שאזרחיה רעבים ופליטים בורחים ממנה. כך נפלה ונצואלה, שלב אחר שלב 

חיות כיס 86: הרעב
בתימן מתחולל כרגע המשבר ההומניטרי הגדול במאה ה-21. 14 מיליון מאזרחי תימן עלולים לגווע ברעב. אבל בתימן לא חסר אוכל - חסר כסף. סיפורה של כלכלה שהתמוטטה 

חיות כיס 70: בוקר טוב איראן
מדוע ארה״ב החזירה את הסנקציות על איראן, והאם הן ישנו את העולם? על המדינה שבה שונאים את ארה"ב אבל משלמים על הכל בדולר, המחירים עולים ב-14% כל שנה, והתושבים קונים נדל"ן בגיאורגיה כדי לשמור על הכסף שלהם 

גרף מחירי הנפט משנות ה-50 עד היום

לקבוצת הפייסבוק של חיות כיס

חיות כיס, גרסת הטקסט

שאול: הי, אתם מאזינים לחיות כיס, אני שאול אמסטרדמסקי.

ב-6 בדצמבר 2019, קרה משהו שמעולם לא קרה לפני כן.

חברה אחת, חברה שרוב מוחלט של בני האדם בעולם לא מכירים, לא ראו את המוצר שלה מעולם, לא יודעים מה השם שלה אומר או איך נראה הלוגו שלה, הפכה בבת אחת להיות החברה הגדולה ביותר בעולם מבין החברות שנסחרות בשוק ההון. 

יותר גדולה מאפל, יותר גדולה מפייסבוק, מאמזון, מגוגל, מכל חברה שאתה מכירים. היא שווה, תחזיקו חזק, 2 טריליון דולר. זה יותר מכל התמ״ג של קנדה, או של רוסיה או של קוריאה הדרומית. זה המון.

זו חברה שהרווח שלה בשנה שעברה הגיע ל-110 מיליארד דולר. רווח, לא הכנסות. בשנה אחת. הסכום הזה כמעט כפול מהרווח של אפל בשנה שעברה. לחברה הזו קוראים עראמקו, והיא חברת הנפט הלאומית של סעודיה. ממשלת סעודיה מחזיקה 98.5% ממניותיה, והחל מאמצע דצמבר, האחוז וחצי הנותרים מהמניות שלה מוחזקים בידי משקיעים חיצוניים, ששילמו יחד כמעט 26 מיליארד דולר בשביל האחוז וחצי האלה.

והסיפור של איך עראמקו הגיעה לבורסה, ולמה הסעודים החליטו למכור כמה אחוזים מהבוננזה הכלכלית שלהם, הוא סיפור מרתק. זה סיפור על כסף וכוח, על גיאו פוליטיקה ומלחמות, ועל אינטרסים של כל מיני מעצמות בכל מיני מקומות בעולם. הסיפור הזה מתרחש בשלוש יבשות שונות, ומתפרש על פני שבעים שנה לפחות. אבל זה גם סיפור על איש אחד שמנסה להוכיח לעם שלו, אבל גם לעולם כולו, שהוא ראוי להיות מלך. 

הסיפור הזה מתחיל ב-1933. באותה שנה קרה משהו ששינה את מסלולה של סעודיה - ממלכה שקמה בסך הכל שנה לפני כן - מאז ועד עכשיו. ולא רק את שלה, אלא גם את מסלולו של המזרח התיכון כולו, ושל כל העולם, בלי הגזמה.

"בפעם הראשונה שמגלים נפט בסעודיה זה 1933 בכמויות מסחריות, אבל רק 1000 חביות"

שאול: זה ד״ר יוסי מן, הוא היה ראש המחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת בר אילן והיום הוא ראש חטיבת המזרח התיכון במרכז הבינתחומי בהרצליה. המחקר שלו מתמקד בכלכלת המזרח התיכון בדגש על שוק הנפט המזרח תיכוני בדגש על סעודיה.

יוסי מן: "למעשה משנות ה-50 סעודיה הופכת לשחקן משמעותי כי אז היא עושה קפיצה ענקית מאלף חביות שציינתי, ב-1952 היא כבר מייצרת מיליון חביות נפט ביום".

שאול: אז, בתחילת שנות ה-50, סעודיה היתה מדינה ענקית בשטח, אבל עם אוכלוסיה קטנה וענייה. קצת יותר משלושה מיליון סעודים שחיו חיים מדבריים פשוטים. הנפט שינה הכל. כי ככל שהנפט זרם החוצה, כך הכסף זרם פנימה.

הגילוי הזה של הנפט במזרח התיכון לא היה יכול להגיע בעיתוי טוב יותר. השנים שאחרי מלחמת העולם השניה היו השנים הפורות ביותר מבחינה כלכלית, בעיקר בארה״ב, אבל בכל העולם המערבי. זה היה תור הזהב של הכלכלה המודרנית, השנים שבהן המערב התחיל לייצר בכמויות אדירות, שנים שבהן השפע התחיל לאפיין את חברת השפע. ובשביל לייצר את כל הטוב הזה - את המכוניות האמריקאיות הענקיות, את הפרברים הגדולים, את הכבישים, את סניפי המקדונלנד׳ס, את הפלסטיק שהתחיל להשתלט על החיים שלנו - בשביל כל אלה צריך נפט. והנפט, לפחות חלק גדול מהנפט, הגיע מהמזרח התיכון, ומסעודיה בפרט.

מן: "הסיפור היותר משמעותי זה עלויות הייצור. עלויות הייצור בסעודיה מגוחכות. עלות הפקה של חבית סעודית גולמית כדי להעלות אותה לאדמה זה בערך 9 דולר, בארה״ב במקרה הכי טוב תקבל 38 דולר. כלומר מהרגע שעוברים את ה-10 דולר הם רווחיים, וזה בעצם המקרה הסעודי".

שאול: גרף מחירי הנפט מאז שנות ה-50 ועד היום - שבעים שנות נפט - ילווה אותנו לאורך כל הפרק הזה. שמתי לינק אליו בעמוד של הפרק באינטרנט, תוכלו לראות אותו שם. מי שמסתכל על הגרף הזה רואה שבהתחלה שלו, בין שנות ה-50 לשנות ה-70, זה היה שוק לא מאוד מעניין. המחיר העולמי לחבית לא השתנה כל כך הרבה, ועמד על משהו כמו עשרים וחמישה דולר לחבית (במונחים של היום). כמעט שלא היו בו תנודות. למעשה, במשך עשרים שנה, מחיר הנפט היה בירידה מתונה ומתמדת.

אבל אז הגיעה שנת 1973 ושינתה הכל.

מלחמת יום כיפור היתה מלחמה עקובה מדם. מלבד המחיר הכבד ששילמו הישראלים, מדינות ערב ספגו תבוסה ניצחת. הן החליטו להמשיך את המלחמה באמצעים אחרים - דרך הנפט.

אופ״ק הוא הארגון שכולל את רוב יצרניות הנפט בעולם. חלק גדול מהמדינות האלה הן מדינות מהמזרח התיכון, ודה פקטו סעודיה היא זו שקובעת את הטון בארגון הזה מזה עשרות שנים. הארגון הזה קיים למטרה אחת בלבד - להיות קרטל של יצרניות, כלומר לתאם ביחד את המחירים והכמויות של הנפט שנמכר בעולם, בשביל למקסם רווחים.

בעקבות מלחמת יום כיפור החליט אופ״ק, בהובלת סעודיה, להטיל חרם על מדינות המערב שתמכו במדינת ישראל לפני ואחרי המלחמה, בשביל לשכנע אותן להפנות עורף לאויב הציוני. חובבי ציון? נו נפט פור יו, קאם בק וואן ייר. 

בנקודה הזאת מחיר זינק, בטירוף. פי שלושה, פי ארבעה, פי חמישה, פי שישה. כשמסתכלים על הגרף אי אפשר לפספס את זה - זינוק מטורף במחיר בתוך חודשיים.

ואם זה לא מספיק, ב-1979, אחרי המהפכה החומייניסטית באיראן - המדינה הרביעית בהיקף עתודות הנפט שלה בעולם - מחירי הנפט קפצו שוב. במונחים של היום, מחירי הנפט נסקו בתוך שנים ספורות מ-21 דולר לחבית ל-121 דולר לחבית.

העליות המטורפות האלה במחיר הנפט שלחו את כל שאר העולם למשבר כלכלי נוראי. באירופה לא היה מספיק נפט לחמם את הבתים בחורף. בכל העולם המחירים קפצו - כי בשביל לייצר כל דבר בערך צריך נפט - וכך נוצרו גלים של אינפלציה והיפר אינפלציה, גם בישראל בסופו של דבר. מדינות רבות נכנסו למיתון.

לסעודיה וליתר יצרניות הנפט במזרח התיכון, המחירים הגבוהים היו game changer.

מן: "כשמדברים על כלכלת מזרח התיכון העושר של המזרח התיכון הוא שנות ה-70. כי כשמחיר הנפט קפץ פי חמישה ובהתחלה פי שישה כל המדינות האלה התעשרו. פי שלוש הכנסות. המזרח התיכון מתעשר. כשאנחנו מדברים על שיח׳ים סעודים וכל הקלישאות האלה זה שנות ה-70 בגלל הקפיצה האדירה במחיר כי כל המזרח התיכון התעשר".

מה עשתה הממשלה הסעודית עם האינסוף כסף הזה מהנפט? בנתה ארמונות מזהב - באמת, זו לא קלישאה - והעלתה את רמת החיים של אלפי הנסיכים שיש בהם ויתר מקורבים. 

מן: "אחרי כמה זמן שאתה מכיר את סעודיה אתה מבין שאין דבר כזה שנקרא חברה סעודית בלי האימפקט הזה של שוק הנפט. כל האופי שלה, הציביון שלה כמדינה קנאית שפתאום הופכת למדינה שמחוברת לטוויטר ושיש בה ארמונות פאר ושיח׳ים עשירים, אי אפשר להבין את זה בלי שוק הנפט". 

זה היה הרגע שבו סעודיה הפכה להיות המדינה שהיא היום.

2.

*צליל טלפון*

"מיכל: הלו?

שאול: שלום!

מיכל: מה העניינים?

שאול מה נשמע?

מיכל? בסדר. ככה זה עובד? ככה זה מספיק טוב?

שאולף זה מספיק טוב.

מיכל: איזה הישג, סוף סוף אנחנו עושים את זה".

שאול: זו ד״ר מיכל יערי.

ד"ר מיכל יערי: "קוראים לי ד"ר מיכל יערי. אני חוקרת את מדינות המפרץ ויש לי אובססיה מיוחדת לסעודיה".

שאול: לפי יערי, סעודיה היא אחת המדינות המורכבות בעולם. מצד אחד, היא מדינה מודרנית. מדינה שמדורגת במקום החמישי בכמות משתמשי הטוויטר שלה, מדינה עם סניפים של סטארבקס ומלא מכוניות אירופאיות ואמריקאיות, מדינה שקשורה בנימי נפשה לכלכלת המערב. אבל מצד שני זו גם מדינה שמנסה להיות מגדלור דתי לעולם האסלאמי, ושיש בה כוחות חזקים שלא רוצים שהיא תתקרב לתרבות המערב.

לסעודיה יש סיבה טובה להיות מגדלור מוסלמי - אחרי הכל, המקום הקדוש ביותר באסלאם - הכעבה, האבן השחורה - נמצאת במכה. כל מוסלמי מתפלל לכיוון הכעבה, ומחויב במצוות החג׳ - כלומר עליה רגל למכה - לפחות פעם בחייו. זה חתיכת תיק להחזיק בו. 

סעודיה היא ממלכה איסלאמית סונית. הגברים מסתובבים בגלביות לבנות, הנשים עוטות שחור ומכוסות מכף רגל ועד ראש. הערים הגדולות - נראות קצת כמו תל אביב, רק עם יותר מגדלים ויותר גבוהים, והכל באמצע המדבר. חנויות מודרניות, קניונים, המון מנופים ופרויקטים בבנייה. 

ד"ר יערי: "החלק הכי מעניין בה זה המתח התמידי בין החדשנות לשמרנות בין האהבה למודרניזציה לבין הצורך הכפייתי להוכיח לעולם המוסלמי שאנחנו יותר מוסלמים מהחלק הכי מוסלמי בעולם המוסלמי".

ומה שתמיד משך אותה לכיוון המערב, והפך אותה לכזאת - זה הנפט. 

אם מסתכלים היום על עוגת התוצר הסעודי, אפשר לראות עד כמה הנפט הפך להיות חלק משמעותי בכלכלה שלה, בתוצר שלה. עד כמה הנפט הפך פשוט להיות הכלכלה הסעודית.

"אנחנו מדברים על משק שהוא משהו כמו 700 מיליארד דולר בשנה".

זה דורון פסקין, בעל חברת קונקורד המזרח התיכון. תוכלו לשמוע אותו גם בפרקים שלנו על טורקיה ועל לבנון. כבר עשרים וחמש שנה הוא עוקב אחרי כלכלות המזרח התיכון, ומבחינתו סעודיה היא המדינה החשובה ביותר במרחב הזה. המדינה שמוכרחים לדבר עליה.

דורון: פסקין: "ייצוא נפט או הכנסות מתעשיית הנפט אנחנו מדברים על משהו כמו 350-400 מיליארד דולר בשנה".
שאול: כלומר שלפחות מחצית מהתוצר הסעודי זה נפט?
פסקין: "כן, בדרך כלל יותר".

שאול: עם כל הכסף הזה, סעודיה לא רק בנתה ארמונות. בשביל לשמור את האזרחים שלה מרוצים וצייתניים בלי שיעשו יותר מדי בעיות, היא גם התחילה לסבסד דברים וחילקה סל הטבות מפנקות לציבור הרחב:

יערי: "מיום היוולדך ועד יום מותך המדינה הצליחה להעניק לאזרחים שלה סל מאוד מפנק שכולל שירותי בריאות בחינם תשתיות מאוד נרחבות חינוך סובסידיות נרחבות על חשמל ומים והתוצאה המיידית של הדבר הזה הוא שהאזרחים הבינו שהחיים שלהם תלוים למדינה". 

שאול: אבל האמת שזה עוד לא החלק שבאמת גרם ללסת שלי להישמט. אחרי הכל, מדינות רבות במזרח התיכון מסבסדות דברים עבור התושבים שלהן. האגדה מספרת, למשל, שהדבר הראשון שאתה לומדים בקורסים בחיל המודיעין בצבא זה שאם אתה מאתר ידיעה על כך שמחירי הלחם במצרים הולכים לעלות זה סימן שהולכות להיות הפגנות במדינה. החלק הבאמת דמיוני - איזה דמיוני, קשה לי אפילו לדמיין את זה - הוא שעד לאחרונה תושבי סעודיה לא שילמו מס הכנסה. כלומר, רק קצת. ממש קצת.

מן: "מס מגוחך, מס הכנסה מגוחך, 2.5% שנתי. מע״מ לא היה קיים עד 2017. מחירי החשמל אם מסתכלים על זה , זה בעצם צריכת החשמל הכי גבוהה לנפש הכי גבוהה בעולם. גם בגלל החום אבל גם בגלל שמחירי החשמל כל כך מגוחכים אז עושים את זה. עד לפני שנתיים מחירי הדלק היו שמונים אגורות לליטר בנזין. הכל נשען על הנפט".  

שאול: אז הממשל פינק ופינק ופינק, ואחת מתוצאות הלוואי של ההטבות והפינוקים היתה שהסעודים התחילו לעשות ילדים. יותר ויותר ילדים. במדינה מוסלמית אדוקה שבה ילדים הם מצווה, המשמעות היתה התפוצצות דמוגרפית.

המספרים מהממים ממש. צירפתי טבלה בעמוד של הפרק שתוכלו לראות בעצמכם. בשנת 1950 היו בסעודיה קצת יותר מ-3 מיליון תושבים. עשרים שנה אחר כך, עם תחילת הבום של הנפט, כבר חיו בסעודיה חמישה ומשהו מיליון תושבים. עשרים שנה אחר כך, המספר שלהם שילש את עצמו. ומאז ועד היום הכפיל את עצמו. היום גרים בסעודיה כ-32 מיליון אנשים. 

"כשהציבור הסעודי עושה כל כך הרבה ילדים, הכפיל ושילש את עצמו שוב ושוב כל כמה עשורים, חבילת ההטבות הממשלתית הזו נעשתה יקרה ויותר ויותר. וככל שהיא התייקרה והכבידה על הממשל, כך גם התלות בנפט נעשית יותר ויותר גדולה. הברכה של הנפט, הפכה לקללה".

בפרק 99 של חיות כיס צליל אברהם סיפרה איך בוונצואלה - המדינה עם עתודות הנפט הגדולות ביותר בעולם - הנפט הפך מברכה לקללה. מרוב נפט ומרוב שהיה רווחי לאף אחד לא השתלם לפתח שום ענף כלכלי אחר. לתופעה הזה קוראים המחלה ההולנדית, או קללת המשאבים. וזה נכון גם לכלכלה הסעודית - מרוב הדומיננטיות והרווחיות של הנפט, לאף אחד לא השתלם לפתח כמעט שום ענף כלכלי אחר. 

ובסעודיה, בסעודיה היה לזה גם ביטוי נוסף. לתושבים גם לא היה שווה לעבוד, כי הממשלה נתנה להם כמעט כל מה שהם צריכים. וכשאין עובדים, מייבאים עובדים, מה שמגדיל את האוכלוסיה עוד יותר.

הנה שוב ד"ר מיכל יערי.

יערי: "בעיית הבעיות של סעודיה היא באופן אירוני זה הנפט. ברגע שהתחיל עידן הנפט הכסף הזה נוצל לבניה מאוד נרחבת של תשתיות ואת התשתיות האלה היו צריכים לבנות זרים כי האזרחים לא היו צריכים לבנות את זה. התעשייה לא מייצרת מקומות עבודה בוודאי לא למקומיים. היא הביאה לרווחה ושגשוג אבל היא בעצם מנעה באופן מוחלט את ההשתלבות של האזרחים בשוק העבודה. ובגלל סל הרווחה המפנק שהממשלה מספקת גם לא היתה סיבה להם לעבוד". 

שאול: היום יותר מעשרה מיליון אנשים, כלומר בערך שליש מהאוכלוסיה שחיה בסעודיה, הם עובדים זרים. מהודו, מפקיסטן, מבנגלדש, אבל גם ממדינות ערביות, וגם ממדינות המערב, תלוי בתפקיד ובעבודה. העובדים הזרים עושים שם הכל. הם עובדים בכל התעשיות המלוכלכות, מבניין ועד מקדונלד׳ס, אבל גם בדברים פחות מלוכלכים ממכירות ועד למנהלים בכירים בבנקים. רוב הסעודים עצמם עובדים במגזר הציבורי, שזה שם קוד ללקבל משכורת מהמדינה. יש מעט מאוד סעודים שעובדים במגזר הפרטי.

יערי: "העבודה שלהם בדרך כלל התחילה ונגמרה במגזר הציבורי ששם לא נדרשת לשום יכולות מקצועיות, להיפך, היה איזה מין סידור רשמי בין השלטון לבין האזרחים שלא משנה מה למדת תמיד תוכל למצוא משרה במגזר הציבורי". 

שאול: וכשאנחנו מדברים על מגזר ציבורי, אנחנו לא מדברים על איזה מגזר ציבורי מהיעילים בעולם. להיפך. זה מגזר ציבורי מסואב, נורא בירוקרטי. כזה שמתנהל מאוד באיטיות, בסרבול ובחוסר יעילות.

יערי: "אחת הבעיות האקוטיות של שוק העבודה בסעודיה במיוחד במגזר הציבורי זה הזמן הרב שהם מבזבזים במהלך היום זה על תפילות. הם מתפללים בין 3-4 פעמים ביום, כל תפילה כזו במקום שתיקח זמן קצר, בסך הכל לפרוש שטיח להתפלל בחדר, היא לוקחת בין חצי שעה לשעה, למה? כי הם הולכים למסגד או מתאגדים במקום שהם מרגישים נוח להתפלל בו והתפילות הפכו לאירוע שהם נפגשים עם חברים, מעשנים, והנזק הכלכלי הזה הוא אדיר". 

שאול: בקיצור, כלכלת סעודיה הפכה להיות מגדל קלפים ענק שכל כולו בנוי על נפט. וטיבם של מגדלי קלפים הוא להתפרק בשלב מסוים. וזה בדיוק מה שהתחיל לקרות בסעודיה מתקופת מלחמת המפרץ.

כשסדאם חוסיין פלש לכווית, מחירי הנפט זינקו כמו משוגעים. אחרי שארה״ב נכנסה למלחמה ושיחררה את כווית, המחירים קרסו חזרה לרמתם ערב המלחמה. אבל משם הם המשיכו לרדת עוד, כי כלכלה העולם כולו דשדשה. השפל היה בסוף 1998, כשמחיר חבית נפט הגיע למחירים כל כך נמוכים שלא נראו כבר חמישים שנה. הכלכלה הסעודית התחילה להתנדנד ממש. 

מן: "בפתח שנות ה2000 יש להם אבטלה של 25% עם חוב של 100 מיליארד דולר כלומר שהמדינה הזו מתדרדרת מאוד ואז יש הבנה ותנאים שמביאים אותה ליכולת להעלות את מחיר הנפט וזו הקפיצה של של שנות ה-2000".

התושבים התרגלו לרמת חיים מסוימת, והממשלה היתה מכורה לנפט ולא היו לה כמעט שום מקורות הכנסה אחרים.

מה עושים? מה עושים?? 

מעלים את מחיר הנפט.

מן: "בפתח שנות ה2000 יש להם אבטלה של 25% עם חוב של 100 מיליארד דולר כלומר שהמדינה הזו מתדרדרת מאוד ואז יש הבנה ותנאים שמביאים אותה ליכולת להעלות את מחיר הנפט וזו הקפיצה של של שנות ה-2000".

שאול: מחירי הנפט התחילו לעלות ולעלות. הם עלו בהתמדה במשך עשור. בשיא שלו, מחיר הנפט נשק ל-150 דולר לחבית. 

זה היה באמצע 2008.

חודשים ספורים אחר כך, כל העולם הכלכלי התפרק.

כשהמשבר הכלכלי העולמי פרץ בסוף 2008, כלכלת העולם עצרה, והביקושים לנפט עצרו איתם. המחיר, צנח מטה. מ-150 דולר לחבית, ל-50 דולר לחבית. המחי ראמנם התאושש בהמשך, ככל שהעולם התחיל להתאושש מהמיתון, אבל הוא קרס שוב ב-2014. 

שאול: אחת הסיבות אגב שמחיר הנפט קרס בשנים האחרונות ולא חזר לשיא שלו היא המהפכה הגדולה ביותר בעולם האנרגיה בעשורים האחרונים. כי עם כל הכבוד לגז הטבעי ולאנרגיות המתחדשות, העולם עדיין פועל על נפט, בעיקר על נפט. ומאז תחילת העשור שבדיוק נגמר, ארה״ב שינתה כיוון. אחרי ששדות הנפט הקלאסיים שלה התעייפו והיא הפכה להיות יבואנית נפט, היא חזרה לייצר נפט בעצמה, בזכות מהפכת פצלי השמן. לא ניכנס לאיך זה עובד מבחינה טכנולוגית ולנזק הסביבתי שזה גורם או לא. בשורה התחתונה, ארה״ב, צרכנית הנפט הגדולה בעולם בדרך לעקוף את סעודיה ולהפוך גם ליצרנית הנפט הגדולה בעולם. וזו חתיכת דרמה. הדרמה הזו אותתה לסעודים שהשליטה שלהם דה פקטו בעולם הנפט, ובמחירי הנפט - הסתיימה.

מן: "הם הבינו זה שהטכנולוגיה ניצחה אותם. מה שקרה בארה״ב, היכולת הטכנולוגית לשפר את השאיבה, הירידה בעלויותה שאיבה בארה״ב הביאו לכך שיש תקרת זכוכית למחירי הנפט. הם חשבו תמיד שאפשר לנהל את האירוע לקבוע מחיר אבל אז באו האמריקאים ואמרו במחיר של 55 כל השדות שלנו שווים ושמו תקרה למחיר".

שאול: וזה כבר היה יותר מדי. 

הסיפור של מחירי הנפט בעשורים האחרונים ממחיש עד כמה זה בעייתי כשהכלכלה כולה נסמכת על משאב טבע אחד. 

השילוב הזה של תלות גוברת של הממשלה והתושבים בהכנסות מהנפט מצד אחד, יחד עם נדנדת מחירים מעלה מטה, יצרו שילוב נפיץ. כשהמחיר עולים - לכולם יש כסף. כשהמחיר יורד - מדינה שלמה נכנסת לבעיה. השילוב הזה גרם לצמרת בית המלוכה הסעודי להבין שאי אפשר להמשיך ככה. 

וזה הרגע בו עלה על הבמה מוחמד בן סלמאן בן עבד אלעזיז אאל סעוד - יורש העצר. או כפי שהוא מכונה במערב - MBS. סוף מערכה ראשונה, תחילת מערכה שניה. וכרגיל במזרח התיכון, זה לא יכול לקרות רגיל, זה חייב לבוא בדרמה.

מוחמד בן סלמאן צעיר ממני בחמש שנים - הוא בן 35 בסך הכל. רבאק, הוא יותר קטן מאחי הקטן. זה לא מפריע לו להיות אחד האנשים החזקים ביותר בעולם. 

הוא אחד מ-13 בניו של המלך המכהן של סעודיה, המלך סלמאן. היום MBS נחשב, לפחות במערב, לאיש החזק ביותר בסעודיה. זה שמחולל את הרפורמות הגדולות, זה שיירש את הממלכה אחרי שאביו ימות. 

בניגוד לאיך שאפשר היה לדמיין נסיכים סעודים, הוא לא למד באיזו אוניברסיטה יוקרתית בארה״ב או בבריטניה, אלא העביר את כל חייו בסעודיה. הוא נשוי רק לאישה אחת והצהיר שהוא אינו מתכוון לשאת נשים נוספות. בראיונות שנתן בשנים האחרונות, תמיד בשפה הערבית, חזר ואמר שהוא רוצה לקחת את סעודיה לכיוון של אסלאם מתון.

מוחמד בן סלמאן נכנס לתמונה בדיוק כשסעודיה התחילה לצעוד לעבר משבר.

כשמחיר הנפט שוב קרס ולא התאושש - לסעודים נגמר הכסף. כלומר, לא באמת נגמר להם הכסף, אבל הם התחילו לחיות הרבה מעבר למידותיהם. ב-2015 הגירעון עמד על 15% מהתוצר.

מדינות אחרות בלי רזרבות מט״ח היו קורסות, אבל סעודיה עדיין איתנו. גם הגירעונות שלה עדיין כאן - בשנה שעברה הגירעון היה יותר מ-9%. אפילו מדינה עשירה כמו סעודיה לא יכולה לסחוב משהו כזה לאורך זמן.

ב-2016 בן סלמאן החליט שדי. זו היתה השנה שבה הוא הניח על השולחן את ספר הרפורמות המקיף ביותר והדרמטי ביותר שהממשלה הסעודית ראתה אי פעם. הוא קרא לזה חזון 2030 - איך לשנות את הממלכה בתוך פחות משני עשורים. 

זו תכנית מאוד רדיקלית. לא עוד חבילות רווחה מפנקות מהשלטון, לא עוד תלות בלעדית בנפט, מעכשיו אנחנו הולכים לעשות את זה אחרת.

אוקיי, אז מה התכנית הזו כוללת? היא כוללת בין היתר רפורמות תרבותיות-חברתיות. למשל, בן סלמאן נתן לנשים להתחיל לנהוג לראשונה. מותר להן כעת להיכנס למשחקי כדורגל, להסתובב בפומבי עם בני הזוג שלהם, אפילו לשבת במסעדות בלי הפרדה מגדרית. 

פסקין: "מה שקורה בשלוש השנים האחרונות גם מבחינה כלכלית אבל גם מבחינה חברתית ופוליטית זה לא פחות ממהפכה, זה דרמה בלתי רגילה שלא בטוח שהיא תסתיים איך שהמחולל שלה מוחמד בן סלמאן יורש העצר רוצה שהיא תסתיים".

יש סיבה מדוע התכנית הכלכלית שלו כוללת גם שינויים של סדרי עולם תרבותיים שהיו נהוגים זה עשרות שנים בסעודיה. הדור הצעיר בסעודיה חשוף מאוד למה שקורה בעולם דרך הרשתות החברתיות, ולא ממש רוצה שהמדינה תכתיב לו אורח חיים שמרני קיצוני בזמן שהוא רואה את עצמו חלק מתרבות המערב. בן סלמאן יודע שהצעדים הכלכליים שנכללים בחזון 2030 הם צעדים קשים, כאלה שצריך להזיז הרים בשבילם. ומאחר שהוא לא רוצה לחטוף מחאה חברתית על הראש, הוא נתן לתת לדור הצעיר תחושה שהוא משחרר את החגורה במישור החברתי-תרבותי, בשביל שיתמוך בו במישור הכלכלי.

ומלבד התמיכה הפנימית, בן סלמאן זקוק לתמיכה כלכלית גם מהעולם החיצון: 

יערי: "מוחמד בן סלמן מבין היום שכדי למשוך משקיעים זרים להשקיע בתוך הכלכלה הסעודית אתה חייב להציג חזות אחרת של סעודיה. אך אחד לא רוצה להשקיע במדינה שבה לממסד הדתי יש אחיזה כל כך חזקה בתהליך קבלת ההחלטות". 

שאול: אוקי, אז מה כוללת חבילות הרפורמות הכלכליות? צעדים לסגירת הגירעון, למשל. אחרי כמה עשורים שבהם הממשלה פינקה את אזרחיה בלי חשבון וביקשה בתמורה רק שקט, פתאום הסעודים צריכים להתחיל לשלם, ולהיפרד מהסבסודים שלהם. 

פסקין: "ולכן הוא נקט בשורה של צעדים. קודם כל קיצוצים נרחבים בתקציב, הגדלת ההכנסות על ידי מיסים", 

שאול: לראשונה האזרחים הסעודים נאלצו להתחיל לשלם מע״מ על המוצרים שהם רוכשים - אמנם רק חמישה אחוז בסך הכל, אבל זה היה מספיק בשביל לחולל גל עליית מחירים בסעודיה. 

שאול: חזון 2030 של בן סלמאן כולל עוד המון דברים. פתיחת סעודיה לתיירות מהמערב, למשל, שזה דבר שאי אפשר היה להעלות על הדעת עד לאחרונה. או סעודיזציה של שוק העבודה - קיצוץ חד בשיעור העובדים הזרים בכל מיני ענפים של המשק בשביל לעודד העסקת עובדים מקומיים. 

הוא כולל גם את הפרויקט המגלומני של הקמת נאום - עיר עתידנית דיגיטלית אקולוגית וכל סופרלטיבית אחר שתרצו שאמורה להיות מוקמת באזור מיצרי טיראן, מדרום לאילת. הפרויקט הזה אמור לעלות - תחזיקו חזק - 500 מיליארד דולר - ולהסתיים בשנת 2024. סרטון התדמית של העיר הזה, אגב, מהפנט, מהרבה סיבות, ולו בגלל שכל השחקנים שמופיעים בו הם מערביים לחלוטין, אף אחד מהם לא ערבי, כל הנשים אגב גלויות ראש, ממש ממש ממש משונה.

יערי: "מוחמד בן סלמאן עושה את מה ש100 השנים של סעודיה לא היה אומץ לעשות. כולם הבינו שצריך לגוון את הכלכלה הוא היחידי שהיה לו את האומץ לעשות את זה, במחיר נורא גדול כי זה זה לא רק הנפקה, העלאת מסים, מס חברות מעמ דבר שמעולם לא היה בסעודיה פתאום ב-2017 מעמ, זו תכנית שלמה של דברים. ובעצם מה שהוא עשה בשנים האחרונות זה לא רק מהפכה כלכלית אלא גם מהפכה תרבותית וחברתית ויש לה מחיר כבד, כבד מאוד. כי כשאתה משנה את הכלכלה אתה נוגע בקצות העצבים של כל החברה הסעודית ותמיד יהיו אנשים שיהיו מרוצים מהמהלכים האלה לצד אנשים שמרגישים שהאדמה רועדת תחת רגלם". 

שאול: אבל מעבר לכל אלה, מעבר להקטנת העובדים הזרים והמסים והעיר העתידנית שמוקמת במדבר, גולת הכותרת של חזון 2030, היתה ללא ספק, משהו אחר לגמרי.

בתחילת הדרך, כשבן סלמאן רק הכריז על הכוונה שלו להנפיק בבורסה, כלומר למכור חלק ממניות ערמאקו למשקיעים חיצוניים, התכנית המקורית שלו היתה להנפיק אותה בבורסה יוקרתית מחוץ לסעודיה, בניו יורק או בלונדון.

פסקין: "ב2016 כשבן סלמאן העלה לראשונה את הרעיון שלו להנפקה זה נראה דמיוני, בלתי נתפס. בן סלמאן חשב שהוא ינפיק בשלב הראשון 5% מהחברה בשווי של שני טריליון דולר ובכך היא תהיה החברה הגדולה בעולם מבחינת שווי שוק, יגייס 100 מיליארד דולר, ואותם הוא יוכל להשקיע בפרויקטים שהזכרנו או בתחומים אחרים שהוא רוצה לקדם..."

שאול: אבל זה לא קרה. 

בן סלמאן ניסה את הבורסה של ניו יורק, וקיבל כתף קרה. הוא ניסה את לונדון, וירד מזה. ניסה גם את הונג קונג, אבל כל מה שקורה שם לאחרונה אין בדיוק עם מי לדבר. ובסופו של דבר, הוא התפשר על הבורסה המקומית של סעודיה.

למה זה לא קרה? למה עם כל הרצון שלו להתקרב למערב, ועם כל כמה שמדובר בחברה הגדולה ביותר בעולם שכל העולם מתעניין במה שקורה בה, בן סלמאן בכל זאת לא הצליח למצוא בורסה חיצונית שתסכים לקלוט את מניות החברה?

יש לזה כל מיני סיבות. אבל בראש ובראשונה, הבעיה היא שקיפות. או היעדר שקיפות. כשאתם מנפיק חברה בבורסה, וזה לא משנה אם זה סופר יוחחנוף או חברת הנפט הלאומית של סעודיה, אתם מחויבים בשקיפות. זה א׳-ב׳ של להפוך חברה פרטית לחברה ציבורית שנסחרת בבורסה - מה שהופך חברה לציבורית זה שכל משקיע פוטנציאלי בעולם יכול לראות מה המספרים המדויקים של החברה בשביל להחליט אם הוא רוצה להשקיע בה או לא. וזו, כשחושבים על מדינה כמו סעודיה, זו בעיה.

מן: "זו הבעיה הכי גדולה של סעודיה שהיא תצטרך לפתור - איך מייצרים שקיפות. ואת זה הם לא מוכנים להגיד . הם מדברים על מדינה מאוד מתקדמת וזה מה שמוחמד בן סלמאן מנסה לייחצן, אבל בסוף הסיבה שההנפקה לא יצאה לפועל לא בניו יורק לא בלונדון אפילו הסינים לא היו מוכנים לקחת את זה, זה כי הסעודים לא מוכנים לחשוף מה יש להם באדמה".

שאול: וחוצמזה, למרות הניסיונות של בן סלמאן לפתוח את סעודיה ולקרב אותה לעולם המערבי, למרות הכסף שהוא השקיע בחברות כמו אובר ווויורק, מוחמד בן סלמאן אחראי גם לזה.

העיתונאי הסעודי ג׳מאל חשוקג׳י היה אחד ממבקרי השלטון בריאד. הרצח הברוטלי שלו, והטיוח שלו בעקבותיו, הזכיר לעולם שסעודיה היא מדינה, איך אני אגיד את זה בעדינות, בעייתית. ובמדינות בעייתיות, היכן שזכויות האזרח הן לא משהו מקובע בסלע, במדינות כאלה מסוכן לעשות עסקים.

אז בסופו של דבר, ההנפקה של עראמקו נדחתה, ונדחתה, וצומצמה, ונדדה. ובסופו של דבר, בלי המון הוד והדר, אבל עדיין עם הרבה תשומת לב עולמית, ב-11 בדצמבר 2019 חברת הנפט הלאומית של סעודיה התחילה להיסחר בבורסה הסעודית. אחוז וחצי מהמניות שלה נקנו בידי משקיעים מקומיים בסכום כולל של כמעט עשרים ושישה מיליארד דולר - ההנפקה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית. 

היסטוריה.

ביום המסחר הראשון שלה בבורסה המניה של עראמקו זינקה ב-10%. גם בימים שלאחר מכן היא המשיכה לעלות, ונכון לרגע שבו אני מקליט את זה, השווי הכולל של החברה חצה את הרף של 2 טריליון דולר. במקרה זה גם המספר שבן סלמן רצה להגיע אליו. 

מה יקרה למניה בעתיד? לכו תדעו.

בינתיים. דבר אחד כן ברור, יותר מכל דבר אחר בן סלמאן רוצה לצלוח בשלום את מבחן המנהיגות של הנפקת עראמקו, להראות לכל המבקרים שלו שהנה הוא הצליח להכניס את חברת הנפט הלאומית של סעודיה, היהלום שבכתר, לבורסה והשמיים לא נפלו, ולהשתמש בהצלחה הזו בשביל למנף את עצמו בקרב הירושה העתידית. כי למרות שאביו המלך מינה אותו לירוש העצר, זה כלל לא ברור שהוא אכן יירש אותו כשאביו ימות.

פסקין: "בן סלמאן כרגע מקור הכח שלו הוא העובדה שאבא שלו עדיין חי. אתה מבין שהכל בערב הסעודית מתנקז ליום שבו המלך סלמאן יסתלק מהבמה".

כך או אחרת, הרפורמות של חזון 2030 של בן סלמאן ממשיכות קדימה. אגב, זה לא אומר שסעודיה עצמה צועדת קדימה. מלבד הרצח של חשוקג׳י, בן סלמאן, אחראי גם למלחמה העקובה מדם בתימן, שיצרה את אחד המשברים ההומניטריים המזעזעים ביותר שמתרחשים כיום בכדור בארץ. תוכלו לשמוע על זה יותר בפרק 86 של #חיותכיס, ״הרעב״. והוא גם מחזיר את סעודיה לימים אפלים יותר, כשהוא זורק מתנגדי שלטון לכלא ורומס את חופש הביטוי במדינה.

שאול: בקיצור, זה מסובך.

בינתיים הרחוב הסעודי מקבל בהבנה שקטה יחסית - יחסית - את הרפורמות של בן סלמאן, על אף שהן מרחיקות לכת. זה לא עובר לגמרי חלק אבל זה עובר. בינתיים. 

בזמן שאת עיראק, איראן ולבנון ומדינות אחרות בעולם פוקדות מחאות חברתיות המוניות, בסעודיה נשמר השקט. לפחות ברחובות. מתחת לפני השטח, ברשתות החברתיות, זה נראה טיפה אחרת.

פסקין: "התסיסה הזו ברשתות החברתיות היא קיימת כל הזמן. הציפיות מבן סלמן הן אדירות, ואתה יכול לראות סימנים לחוסר שביעות רצון בציבור הסעודי". 

מצד שני, לפי יוסי מן, ההצלחה של בן סלמאן מושתת דווקא על הדור הצעיר. על דור ה-y הסעודי, תסלחו לי על הקלישאה. בדיוק כשם שזה דור ה-y שמנסה בימים אלה לחולל מהפכה בלבנון, וקורא למשטר חדש, זה הדור הצעיר בסעודיה שמחובר לעולם דרך הרשתות החברתיות ומבין שהמצב הזה שבו הממשלה מחזיקה את האזרחים על כסף מהשמיים, המצב הזה לא יכול להתקיים יותר בעולם החדש. המשחק הישן, שבו סעודיה קבעה את מחיר הנפט פחות או יותר איך שבא לה, המשחק הזה נגמר. הגיע הזמן להתעורר.

מן: "צריך לזכור שיש כאן דור צעיר. סעודיה מדינה מאוד צעירה… כשבעים אחוזים מהאוכלוסיה מתחת לגיל שלושים וכשיש כל כך הרבה צעירים שמסתכלים על העולם ומה שמעניין אותם זה מסי ולא שום דבר אחר, הם רוצים להיות חלק מהמהפכה הזו".

שאול: אתם האזנתם לחיות כיס, הפודקאסט הכלכלי של כאן. אם נהניתם מהפרק ואתם מחפשים עוד פרקים על מדינות אחרות, חפשו בגוגל או באתר של כאן או בכל מקום אחר שאתם הצעירים מחפשים בו את הפרקים שלנו על תימן, איראן, לבנון, טורקיה, ונצואלה, וכמובן את הפרק הכפול על הברקזיט. תוכלו למצוא לינקים לפרקים האלה בעמוד של הפרק הזה באתר.

העורך והמפיק של חיות כיס הוא רום אטיק, עורך הסאונד הוא אסף רפפורט. תודה גם לירדן מרציאנו על הסיוע בעריכת הסאונד. במערכת חיות כיס חברות גם צליל אברהם ודנה פרנק.

אם אתם רוצים להגיב על הפרק הזה, להציע רעיונות לפרקים אחרים או לשתף בזכרונות מהמסע הסודי שלכם לסעודיה תחת דרכון זר, בואו לקבוצת הפייסבוק שלנו ״חיות כיס״. זה לוקח לנו קצת זמן לאשר אתכם, אבל בסוף זה יקרה.

אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם.