ההסכת שאין לומר את שמו

שיר ודור מארחים את שלי יחימוביץ' לשיחה בנושאים שהם לא היו חושבים עליהם לבדם - איך זה לקרוא את הארי פוטר בפעם הראשונה בתור אדם מבוגר? איך הוא ביחס לספרים אחרים של מד"ב ופנטזיה? למה הארי חייב להיות קצת סתמי? ואיך בכלל גיבור כמו הארי פוטר יתפקד במציאות?

בסגירה של הספר השני נדבר על כל התמות שליוו אותו - הפוסט טראומה המתמשכת שממנה סובל הארי, המאבק בין טוב ורע והנראטיבים שמתחלפים ביניהם, השקר שיש במעמדות החברתיים, החיים תחת משפחה מתעללת, ואיזה בדרן ישראלי מזכיר לנו את לוקהארט?

נדון בשני סוגי הרוע שנחשפים לקראת סוף הספר - זה של לוקהארט וזה של טום רידל. נבין למה מה שהם עושים מחלל את כבוד האדם באופן החמור ביותר. ננסה להבין מה מפחיד בטום רידל, ולמה רולינג התכוונה כשכתבה את לוקהרט. ננסה להבין מה ההשלכות של השמדת ספר וסיפור, ועל המקום של רון וג'יני במשפחה שלהם

הארי מוצא את היומן המסתורי של טום רידל ואנחנו ננסה להבין יחד איתו האם זה באמת יומן, או אולי משהו אחר? נראה איך פייק ניוז בזמני חירום יכולות לקרוע את החברה מבפנים, נבין למה רולינג לא אוהבת את פרסי, וננסה לחשוב מה מוזר כל כך בעכבישים?

הפרק הפעם מציף נושאים קשים להתמודדות: הצנזורה והשפעותיה, ההשלכות של פוסט טראומה והחשש של הקורבן שידבוק בו משהו מהתוקף שלו, פירוק הסולידריות בחברה שנמצאת תחת איום, הניסיון להצדיק את הרוע, ומה קורה לנו כשאנחנו נמצאים בגוף שאנחנו מנוכרים אליו. זה בכלל ספר לילדים?

הארי וחבריו נתקלים בלא מעט אתגרים קשים לצד תופעות מעניינות שנדון בהם הפעם - למה זה נורא כשמישהו מעריץ אותך? מה הקשר בין בוצדמים לסקיבים? מה עובר על רוחות רפאים? למה מקגונגל וסנייפ מתעסקים בשטויות? ולסיום אפילו נדון בשאלה שצפה סביב חדר הסודות - למי אנחנו מאמינים כשאנחנו קוראים סיפור היסטורי?

בפרק נדבר על שתי דמויות אבהיות מהסוג הכי גרוע שיש - לוציוס מאלפוי וגילדרוי לוקהארט, וננסה להבין איזה דברים מניעים אותם. נדבר גם על השאיפות יוצאות הדופן של הרמיוני ופרסי, וננסה גם להבין למה ילדים בגיל 12 מתנהגים כל כך מוזר

אנחנו מתחילים את הספר השני עם שובם של הדארסלים לחיינו כשהם אכזריים יותר ומגוחכים יותר. נלמד מהם על מודלים גרועים של הורות בורגנית ונראה איך הוויזלים מציגים מודל אחר. נדון ביחס הראוי לגמדוני בית, ונבין האם באמת יש קשר בין הארי פוטר לנפתלי בנט?