המתרגמת ג'סיקה כהן עונה לחיים ווטסמן, שטען כי לסופרים ולסופרות מישראל יש נטייה להאריך מדי בספריהם, ושהעורכים לא עושים די כדי למנוע זאת - אבל האם שניהם באמת עונים על השאלה?; שטפן צווייג חש בושה בעת הפלגה וזה גרם לו לכתוב על מגלה הארצות מגלן - ואורנית כהן ברק חושבת שגם בספר הזה הוא בעצם כותב על הרוח האנושית; ב"כאב מרחקים" שרי שביט כותבת על אבל, יתמות ומיניות, אבל מבהירה: השירה לא נועדה לסליחה