ניצב שמעון לביא בוועדה, אתמול

המבחן האמיתי של ועדת החקירה לאסון בהר מירון

מפקד המחוז הצפוני של המשטרה נזהר במיוחד בעדותו ושידר חוסר ביטחון, אבל אפילו הוא נאלץ להסגיר את הסוד הגדול: השר לשעבר אוחנה לחץ עליו לא להגביל את מספר המבקרים. מעל לכל מרחפת השאלה החשובה מכולם: האם הוועדה תצליח לברר - מי הורה לבטל את ההחלטה של לפיד להפקיע את אדמות ההר לטובת המדינה?
מוטי גילת, פרשנות
23 באוגוסט 2021
12:07

טוב, הגענו אתמול לרגע האמת הראשון בפרשת אסון הר מירון. הגענו ליריית הפתיחה של  מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, ניצב שמעון לביא – לאותו קצין שהכריז רק לפני כמה חודשים כי הוא אחראי, לטוב ולרע, לאירוע.

אתמול עלה לביא לדוכן העדים וירה לעצמו עוד ועוד כדורים ברגליים. הוא התקשה לצקת הגיון בהחלטותיו המקצועיות, התקשה להשיב לשאלות פשוטות של שלושת חברי הוועדה, מרים נאור, הרב מרדכי קרליץ והאלוף במילואים שלמה ינאי; התקשה לשכנע את מי שתפקידם לרדת לחקר האמת, שהתוצאה המחרידה היתה בלתי נמנעת.

לביא התנהל בעדותו כמי שגזר על עצמו לא להיפתח יותר מדי ולא לפתוח באש לעבר מעורבים אחרים. הוא הלך על קצות האצבעות ממש, נשמע הססן, שידר חוסר ביטחון.

אבל, היה ברור שיגיע הרגע שבו הוא יאמר לעצמו: עד כאן, מספיק, אני לא תולה את עצמי בהתנדבות בכיכר העיר. אני לא שוכב על הגדר למען אחרים.

ואכן הרגע הזה הגיע במהלך עדותו והוא גרם לו להצביע לעבר השר לביטחון הפנים לשעבר, אמיר אוחנה ולהסגיר את הסוד: זה האיש שפנה אליו, זה האיש שסיפר לו שקיבל פניות מנציגי מפלגות דתיות להגביל את מספר המבקרים, זה האיש שאותת לו להיכנע ללחצים.

לביא הבהיר אמנם באותה נשימה שלא נענה ללחץ של אוחנה ולא הושפע ממנו – אבל ספק אם חברי הוועדה יאמינו לו. ספק  אם הם יקנו את הגרסה הזאת. מה כן ברור כבר עכשיו: שהשר לשעבר אוחנה יהיה הפוליטיקאי הראשון שייקרא לעדות בוועדה. שהזמנה דומה צפויים לקבל גם אריה דרעי ויעקב ליצמן – שני השרים לשעבר שהתנגדו בתוקף להקמת ועדת החקירה.

זה יקרה, מותר להניח, רק אחרי שהיועץ המשפטי של המחוז הצפוני, המכיר היטב את סיפורי הר מירון משנים קודמות, ימסור עדות בוועדה; רק אחרי שמפקדי המרחבים במחוז הצפוני ישתפו את הוועדה במידע הרגיש שבידם; רק אחרי שראש אגף התנועה במשטרה, ששמו נקשר לאירועים, יספר מה קרה בשלב ההיערכות להילולה; רק אחרי שבסוף החודש יעידו שני מנהלי המרכז למקומות קדושים, יוסי שווינגר וישראל דרעי.

תמצית גרסת השניים, המיוצגים בידי עורכי הדין עופר ברטל ושגיא בלומנפלד: אנחנו לא נושאים בשום אחריות לאסון. ניהול האירוע כולו היה בידי המשטרה. לנו לא ניתנו סמכויות. התפקיד שלנו היה מצומצם: לשלוט בקופה ובתקציבים. לשלם לבעלי המקצוע.   

עד האסון הבא | האזינו להסכת "עוד יום"

רגע, כמעט שכחנו את העיקר, את משרד המשפטים: גרסת שרי הממשלה לשעבר תישמע רק אחרי שנציגי המשרד הזה ידווחו לוועדה היכן היו ומה עשו משך שנים כדי למנוע אסונות בהר מירון. המשרד הזה נחשב ציר מרכזי באירועי ההר וכדאי יהיה לשים לב לתרומת אנשיו למחדל המתמשך.

במסגרת הזו אמורה תהיה להישאל השאלה הבאה: מדוע באפריל 2016 חזרו בהם נציגיו של מנדלבליט מתמיכתם בהפקעת אדמות ההר לטובת המדינה? מדוע הם הפנו פתאום גב ליוזמה של יאיר לפיד, כשר אוצר, להשליט סדר בהר מירון?  איך זה קרה, מדוע, מי לחץ על מי, והעיקר: מי נתן את ההוראה?

התשובות לשאלות האלה הן המפתח להבנת הסיפור. הן העיקר. את הערפל הזה צריך יהיה לפזר. לא לברוח ממנו חלילה.