בשבועות האחרונים הצטברו אצלנו עדויות רבות על אלימות במעונות לאנשים עם מוגבלות. כל דייר שצילמנו עבר דרך כמה מעונות במקומות שונים בארץ במשך שנים. בכולם הם מספרים על תמונה דומה.
"כל סוג של אלימות שאת מתארת שיכולה להיות. זה מטורף. זה אלימות של בית כלא", אומר ח' לכאן חדשות, אחיו של דייר במעון לאנשים עם מוגבלות. "אתה רואה חתכים, אתה רואה תפרים. אתה רואה דברים מטורפים. זה כול המעונות. אני לא אוהב את המילה 'מעון', זה מילה מכובסת למחנה דיכוי".
מעון "בני ציון" נמצא עכשיו בכותרות. סרטוני המצלמות שפורסמו חושפים אלימות בלתי נתפסת. "כשאנחנו עומדים ורואים את השער הזה מאחורינו, זה עושה לי צמרמורת", אומרת מרים, שאחיה דייר במעון בני ציון. "הילד לא היה צריך לעשות כלום. הוא פשוט ישב והמטרה היחידה של המטפל הזה הייתה להשפיל". אביעד, אח של דייר אחר במעון סיפר כי אחד המטפלים במקום הטיל את צרכיו על מיטה והכניס את אחד הילדים לישון בה.
אבל אולי העדות המטלטלת ביותר היא של מאיה (שם בדוי) סטודנטית צעירה שעבדה בכמה מוסדות בצפון. היא מספרת על דיירת שליוותה במשך שלוש שנים. "כשהגעתי אליה היא הייתה הבן אדם הכי שמח שאני מכירה, ובאיזשהו שלב היא התחילה להרגיש רע. היו שולחים אותה לרופאת משפחה ברגל ואומרים לה 'אין לך כלום', 'היא סתם מתבכיינת', או 'זה חלק מהבעיות הנפשיות שלה'. אחרי חודש היא נפטרה כי היה לה זיהום מאוד רציני במערכת העיכול. הייתי בלוויה שלה ואף אחד לא העלה את זה אפילו".
בסיפורים ששיתפה היא מתארת אלימות יום-יומית וחסרת הבחנה. "אני ראיתי לא מדריך אחד-שניים, אלא אווירה צוותית של בהמיות. מחקים אותם בפניהם ומפתים אותם עם דברים ולא נותנים להם. אני זוכרת שבאו מדריכים שהיו דוחפים ממש חזק את הדיירים בהוסטל שלהם פשוט כדי שיתקדמו, והיו מדברים אליהם בצרחות".
חשוב להסביר. לא כל העובידים שמאיה פגשה רעים או אלימים, אבל גם לא מדובר במקרה בודד או צוות מסוים. אלו עדויות על מה מוסדות שעבדה בהם שנים ומציאות שמייצרת טשטוש גבולות. "היה חניך שהחליטו שמגלחים אותו באיברים המוצנעים, וככה היו באים מדריכים ומכשירים לעשות את זה. ורק אחרי כמה שנים גילו שעשו את זה לבן אדם ואף אחד לא נותן על זה את הדין".
"הייתה לנו דיירת שהיו לה התפרצויות והיא הייתה מאתגרת", סיפרה מאיה. "היו לנו כמה מדריכות שכן מצאו איתה שפה משותפת וידעו איך להרגיע אותה. אז היא נקלעה למשמרת עם מדריך אלים שפשוט קרע אותה מכות".
יעל אמכיאס עברה בחמש שנים בין ארבעה מוסדות שונים. המשפחה שלה התייאשה והחליטה להחזיר אותה הביתה. כבר שלושה חודשים היא ישנה בדירה משלה במקום במעון סגור. "יעל הייתה בהוסטל עם עוד לפחות 12 בנים", אמרה לנו רוני, אחותה של יעל. "אמא שלי נכנסה יום אחד להוסטל ורואה את כל הבנים יושבים, מוציאים את איבר המין שלהם, יעל יושבת בסלון איתם ופשוט מאוננים לידה".
לדבריה, כשהמשפחה פנתה למשרד הרווחה נאמר להם שמדובר ב'גרייה חושית'. "לא מדובר בגרייה חושית. יושבת פה בחורה עם צרכים של אישה, וצריך לכבד את הצרכים האלה שלה כבן אדם קודם כל, לפני שהיא אוטיסטית או לא, זה לא משנה".
משפחות רבות דורשות עכשיו להוציא את ילדיהן מהמעונות - הביתה או לדיור בקהילה, אבל נתקלות בחומות בצורות. "במקומות כאלה אי אפשר לדעת כלום", אמר חנן לוינגר, אביו של מתן בן ה-23, דייר במעון "נווה האירוס". "הם נסגרים בתוך המקום, את לא יודעת עליהם שום דבר. תשחררו אותו, תבואו לקראתי".
מתן נמצא במעון נווה האירוס בנס ציונה כבר שלוש שנים. לפני כמה חודשים פורסם תחקיר בחדשות הערב בכאן 11 על אלימות קשה במקום. אלינו הגיעה עדות של ר', עובדת שהייתה גורם מקצועי במעון במשך שנים ועבדה שם עד לאחרונה.
"יש חדרים שהם מוזנחים מאוד", סיפרה ר'. "הערתי כמה פעמים, אמרתי: 'למה יש ריח כזה נורא? איך זה יכול להיות?'. אמרו לי אפילו מהצוות, מחזירים את אותם בגדים לארונות. זה משהו על בסיס יום-יומי, לא מקרה חריג". לדבריו, לוינגר ספג איומים ממשרד הרווחה כמו "אם תביא אותו הביתה, אנחנו נפנה לבית משפט. אתה לא תהיה האפוטרופוס שלו".
מאז הופרט מערך המעונות השיטה עובדת כך: המדינה משלמת סכום חודשי בין 13 ל-20 אלף שקלים לכל אדם, והתקצוב לא תלוי במידת ההתקדמות או רווחת הדייר. "הורה רוצה להוציא את הילד שלו מהמקום הזה, או להעביר אותו למוסד אחר - הוא לא יכול", אומרת נעמה לרנר, מנכ"לית עמותת "התנועה לעצמאות". "מי שכותב את כל חוות הדעת זה אנשי צוות מבפנים ולמפעיל יש אינטרס שהבן אדם ימשיך להיות אצלו".
התוצאה של השיטה היא מחסור תמידי בכוח אדם, ועובדים ללא הכשרה מתאימה ובשכר זעום. "אם יש בדרך כלל בהוסטלים תקן של מדריך לארבעה, אז הרבה פעמים אתה מוצא את עצמך מדריך על שישה, שבעה, אפילו שמונה לפעמים", אמרה לנו מאיה. "רוב האנשים סביבך מתנהגים כמו בהמות. אפילו הרגשתי שהרבה פעמים לי זה קרה, שאתה נכנס למין קהות חושים כזאת".
קהות החושים היא לא רק של העובדים במעונות או של אנשי הרווחה, היא גם שלנו כחברה. בכל כמה חודשים מתפרסמת פרשה, כולם מזדעזעים וממשיכים הלאה, עד מקרה ההתעללות הבא.
תגובת מעון נוה האירוס: "המעוןמשרת את דייריו נאמנה ובאהבה באמצעות צוות מסור של מטפלים מזה 60 שנה. לצערנו, לא נעשתה אלינו פניה לבקשת תגובה או לבירור עיתונאי אמיתי, והפניה שנעשתה ביום חמישי בערב, נעשתה רק על מנת לצאת ידי חובה. במידה שהייתם מעוניינים בבירור עיתונאי אמיתי, הייתם מבקשים לבוא ולראות במו עיניכם את הנעשה במעון. הייתם מבקשים להיפגש איתנו והייתם רואים שהמעון הוא בית חם עבור החוסים והחניכים. כך היה גם בעניינו של מתן לוינגר".
"לגבי מתן קיים חיסיון רפואי עליו אנחנו מקפידים ואולם בכפוף לכך, מובהר ומודגש כי טענותיו של מתן בדבר מכות שקיבל - אינן אמת. כך מאשר גם אביו, חנן לוינגר, גם הערב, כי הוא לא נתקל בכל אלימות במעון. יצויין שמתן בעצמו מעלה תלונות דומות לאלה הנשמעות בכתבה כלפי המעון , גם כלפי בני משפחתו הקרובה. לא מיותר לציין בהקשר זה כי המעון מצולם ומפוקח 24/7 ולפיכך במידה והיו דברים בגו הם היו מתועדים", הוסיפו מהמעון.
ממעון נוה האירוס הוסיפו: "חנן יודע היטב עד כמה הטיפול במעון ובמיוחד בכל הקשור לבנו- הוא טיפול מסור ומתחשב. לחנן נבנתה תוכנית ליציאה לקהילה וכל עיכוב אם היה בה, נגרם בשל תקופות ומגבלות הקורונה ובשום מקרה לא בשל התנגדות המעון. לא רק שהנהלת המעון מסייעת למתן, אלא גם מנהל המעון מצוטט בוועדת האבחון למתן, כמי שאומר עד כמה הוא גאה בהתקדמות ובתהליך שעבר. בכל מקרה , למעון אין אינטרס להשאיר את מתן דווקא במעון והמעון הוא לא הגורם המחליט על הישארותו במעון אלא ועדות ההשמה החיצוניות.
"לגבי העובדת לשעבר- טענותיה אינן נכונות ובהיעדר פרטים לגבי שמה או תקופת עבודתה - גם לא נוכל להתייחס לגופו של עניין. חבל שהתאגיד בוחר להסתמך על טענות אנונימיות שלא נחשפו בפנינו. אנו מצטערים על אופן התנהלות התאגיד, אשר בוחר בהטחת האשמות אנונימיות חלף פגישה עימנו וביקור במקום, בו ניתן לראות את עבודת הקודש הנעשית על ידי עובדי המעון. מצער שבחרתם בדרך בלתי מקצועית ולא הוגנת של היעדר בירור אמיתי כנדרש. למעון רשימת המתנה ארוכה של דיירים וגורמים המעריכים את העבודה המקצועית שנעשית במעון ומצער שהדברים לא מצאו ביטוי בכתבת התאגיד", נמסר בתגובה.
משרד הרווחה והביטחון החברתי מסר: "תהליך ההשמה של אנשים עם מוגבלות בדיור בקהילה כבר החל ויותר מ-1,200 השמות במערכי הדיור המותאמים בוצעו בארבע השנים האחרונות. בזכות החוק החדש לשירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות שהציג השר באחרונה וכחלק משינוי תפיסה, תהליך המעבר לקהילה מואץ בימים אלו וכל דייר או בן משפחה שמבקשים מעבר כזה ייענו בחיוב".
"תלונות כנגד המסגרות החוץ ביתיות בכלל ותלונות על חשד לאלימות בפרט נבדקות על ידי מערך הפיקוח של המשרד במלוא הרצינות, ובכל חשד שבו התרחש אירוע אלימות התלונה מועברת לבדיקת המשטרה", הוסיפו מהמשרד
"חשוב לציין כי למשפחות הדיירים יש את הזכות לפנות למפקחי המשרד ולדווח להם ישירות אם הם לא מקבלים מענה מהמסגרת. על מנת לשפר עוד את המענה לבני המשפחות הוכשר גם מוקד 118 של המשרד אשר זמין 24/7 למתן מענה מהיר לפניות בני המשפחות של הדיירים. עוד יודגש כי חקירת המשטרה במעון בני ציון החלה בעקבות תלונה שיזם המשרד ומרגע שנחשף היקף הפגיעה בדיירים, המשרד הפסיק מיידית את ההתקשרות עם המפעילה, חברת אלאור. מאז מנהלים עובדי המשרד את המעון במסירות ובאחריות ומעניקים את התמיכה הדרושה לדיירים שנפגעו ולבני משפחותיהם עד אשר ייבחר מפעיל חדש".
