מי שצפה אתמול (שבת) בשידור החי מפסגת המנהיגים הערבים עם נשיא ארצות הברית ביידן בג'דה, היה יכול בקלות לחשוב שהוא צופה בעוד פסגה של מנהיגי הליגה הערבית. עם אותן קלישאות והצהרות שנשמעות כל שנה כשהמנהיגים מתכנסים כדי לדבר על אתגרי השעה: הסוגיה הפלסטינית, איראן, בעיות כלכליות, מלחמות אזרחים ועוד ועוד, כשבסוף אין באמת שורה תחתונה פרקטית. הולכים הביתה וחוזרים לדבר על אותם דברים בשנה הבאה.
אחרי כל הפרומואים והציפיות הגדולות לקראת ביקור ביידן בסעודיה – מה למעשה קרה פה? מהצד של ארצות הברית, אפשר לומר שהיו שתי מטרות מרכזיות לביקור. האחת, שכולם דיברו עליה – ניסיון לגייס את הסעודים לסייע במשבר בשווקי האנרגיה בעקבות המלחמה באוקראינה. במילים אחרות לגרום להם לייצר יותר חביות כדי להוריד מחירים. המטרה השנייה היא לתת קונטרה למה שהאמריקנים זיהו ככניסה לוואקום שהם יצרו של גורמים אחרים – בראשם רוסיה, סין ואיראן. ביידן גם אמר את זה בקולו בכינוס אתמול.
הצצה לכמה משערי העיתונים הסעודים בבוקר שאחרי פסגת ג'דה - הסיפור הוא לא המלל, אלא התמונות ובייחוד מי שנמצא בהן (בן סלמאן) ומי שלא נמצא בהן (המלך סלמאן) pic.twitter.com/A2VgK9C9ro
— roi kais • روعي كايس • רועי קייס (@kaisos1987) July 17, 2022
גם בבוקר שאחרי הפסגה, עדיין נותרו יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה. בנוגע לסוגיית הנפט, בן סלמאן אמנם דיבר אתמול בקולו על כך שסעודיה תגדיל את ייצור החביות היומי מיותר מ-10 מיליון ל-13 מיליון, אבל זה יקרה תוך כמה שנים ולא באופן מיידי. בהודעה המשותפת שפורסמה בתום "פסגת הביטחון והפיתוח בג'דה", הסתפקו באמירה שהמנהיגים מביעים הערכה לתפקידה של סעודיה בהשגת הסכמות בין המדינות החברות בOPEC+, הארגון של יצואניות הנפט, ובירכו על החלטת הארגון להגדיל את הייצור בחודשים יולי ואוגוסט.
בתרגום חופשי, לפחות ממה שנראה לעין, אין בשורה דרמטית מבחינת ההיענות של הסעודים להגדיל באופן משמעותי ומיידי את ייצור חביות הנפט. הם נצמדים להחלטות של ארגון אופ"ק+ שרוסיה, הסדין האדום של ביידן, חברה בו.
בנוגע לשיבתה של ארצות הברית לאזור וחידוש הברית האסטרטגית עם מדינות ערב והמפרציות בפרט, גם כאן יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה. בהודעת הסיכום המשותפת מצד אחד היו אמירות על הרצון לשתף פעולה בפיתוח יכולות הגנה והרתעה כדי להתמודד עם איומי המל"טים והטילים, במילים אחרות האיום מצדה של איראן ושלוחותיה באזור. אך מצד שני, בדומה לישראל, המשתתפים מהמפרץ לא שמעו מהאמריקנים בקולם איום צבאי אמין על טהראן, במקרה ששיחות הגרעין ייכשלו. גם אם ביידן הבטיח למנוע מאיראן להחזיק בנשק גרעיני.
כשזה הלך הרוח, הברית האזורית נגד איראן של אותן מדינות עם ישראל וארצות הברית נותרת בעיקר מאחורי הקלעים. עד כדי כך שההצהרות אתמול שנשמעו בנושא בפסגה היו רכות מאוד ביחס לימים עברו. בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, השושבין של האירוע קרא לאיראן השכנה "שיש לנו איתה קשרים דתיים ותרבותיים" לשתף פעולה עם המדינות המשתתפות ולהיות חלק מהחזון שלהן הנוגע להשכנת ביטחון ויציבות באזור. הוא אמנם מתח ביקורת על התערבות בעניינים הפנימיים של מדינות האזור, אך מה זה לעומת הצהרותיו בעבר שמנהיגה של איראן, ח'מינאי, הוא הצורר הנאצי של זמננו.
"אין כזה דבר נאט"ו ערבי ושיתוף פעולה צבאי או טכנולוגי עם ישראלי לא נידון", השיב אתמול שר החוץ הסעודי, פייסל בן פרחאן, לאחד העיתונאים אחרי הפסגה. בכך השלים את דבריו לפני הפסגה של יועצו של נשיא האמירויות, אנוואר גרגאש, שהבהיר שארצו לא תהיה חלק מברית נגד איראן, איתה ארצו מעוניינת לבנות גשרים.
וזה הסיפור, שכן נראה שאותן מדינות ערביות משחקות פה משחק כפול – מצד אחד מעוניינות להיעזר בישראל ובארצות הברית כדי להתמגן מפניה האיומים של איראן ושלוחותיה, אך מצד שני ממש לא ששות אליי קרב. בטח לא למהלך התקפי מצדן נגד איראן ובייחוד שארצות הברית עצמה לא ששה אליי קרב עם משטר האייתוללות. עוד דוגמה למשחק הכפול היא עצם העובדה שאותן מדינות ובראשן סעודיה אמנם רוצות את השותפות האסטרטגית עם ארצות הברית, אך ממש לא סוגרות את הדלת בעבור אותה שותפות בפני רוסיה וסין – יריבותיה הגדולות ברמה המעצמתית.
כמובן אי אפשר בלי סוגיית הנרמול עם סעודיה, שהייתה מיעדי הביקור של ביידן באזור – והתוצאה על פניו חלקית מאוד. מצד אחד, הסעודים הכריזו בשעת לילה מאוחרת על פתיחת השמיים בפני כלל המטוסים, כולל ישראליים, מבלי להזכיר את ישראל. מצד שני הם המשיכו להבהיר ביממה האחרון תחת כל עץ רענן שלא מדובר בצעד של נרמול, ושיחסים עם ישראל יהיו רק כאשר פתרון שתי המדינות עם הפלסטינים ייושם.
אז איפה האמת? איפשהו באמצע. הסעודים פתחו את השמיים בתמורה לקבלת האיים סנפיר וטיראן בים האדום ללא פקחים בינלאומיים ואת זה צריך לזכור. הם לא עשו פה באמת מחווה, אלא זה היה כחלק מעסקה. העניין היותר מהותי שבעבורם זה עדיין נוח להשאיר את רוב היחסים איתנו בארון. זאת בעודם מנסים לסחוט את הלימון ולראות איך הם משיגים עוד דיבידנדים בתמורה למחוות פומביות קטנות שלא יעלו להם יותר מדי בדעת הקהל המקומית והערבית. הבאה שעל הפרק – קו ישיר לעולי רגל מוסלמים מנתב"ג למכה.
כשמסכמים את הביקור הזה של ביידן בסעודיה, ברור לכל שיש פה תמונה של מנצח אחד, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שסוף השבוע האחרון היה המופע שלו בדרך לכס המלוכה. הוא התנהל כשליטה של סעודיה לכל דבר ועניין, בילה עם ביידן הרבה יותר שעות מאשר עם אביו הקשיש, המלך, ניהל את הפסגה בג'דה בשם אביו – ובעיקר קיבל הרבה יותר מאשר נתן. גם בגזרת הנורמליזציה עם ישראל וגם בגזרות אחרות, כמו האנרגיה והנפט.
הקריקטורה הבוקר בעיתון א-שרק אל-אווסט הפרו סעודי אחרי ביקור ביידן בממלכה ופסגת ג'דה. פה דווקא יש לחיצת יד מלאה pic.twitter.com/7PxeX4IzXR
— roi kais • روعي كايس • רועי קייס (@kaisos1987) July 17, 2022
כל הזמן דובר על כך שביידן היה זקוק לביקור הזה בסעודיה. אלא שבן סלמאן היה צריך את הביקור הנשיאותי האמריקני לא פחות. בסוף השבוע הזה הוא קיבל למעשה את ההכשר האמריקני להפוך לשליט הבא של הממלכה. זה חשוב לו גם בתוך סעודיה וגם מחוצה לה. בייחוד אחרי הפרשה שכל כך הכתימה את שמו ומעמדו – חיסול העיתונאי, ג'מאל ח'אשוקג'י. גם באירוע הזה, צריך לומר, ידו הייתה על העליונה. הוא לא התנצל בפני ביידן ודאג שפרטי השיחה איתו יודלפו. שיחה שבה בן סלמאן הטיח בביידן האשמות משלו על הפרות זכויות אדם של ארצות הברית באפגניסטן ובעיראק ואף תהה מה היא עשתה בעניין חיסול העיתונאית הפלסטינית-אמריקנית, שירין אבו עאקלה בג'נין.
כך כשמסכמים את מה שראינו בסוף השבוע בג'דה, לא הרבה נפט היה שם, לא הרבה נרמול היה שם, לא הרבה ברית אזורית ולא הרבה זכויות אדם ולא הרבה קבלת פנים חגיגית. בטח אם משווים את זה לריקוד החרבות שקודמו של ביידן, טראמפ, קיבל כשהגיע לשם.
