כשמדברים על BRICS, מדברים בראש ובראשונה על סין. הכלכלה הראשונה או השנייה בגודלה העולם, תלוי את מי שואלים; המדינה השנייה הכי מאוכלסת. באפריל האחרון, אוכלוסיית הודו עקפה רשמית את אוכלוסיית סין; והצביעה על פצצת-הזמן הדמוגרפית עימה מתמודדת בייג'ינג. במידת רבה בשל בייג'ינג, של פעם. ובכן, בשנים ה-50 וה-60 סין חוותה תקופות ממושכות של רעב תחת הנהגת מַאוֹ דְזֶה־דוּנְג. כפי שקורה פעמים רבות לאחר משברים – היה 'בייבי בום'.
זה, לצד התקדמויות רפואיות, הביאו לזינוק בילודה. הממשלה הסינית דאגה למדי מהצמיחה המהירה באוכלוסייה, וקראה לאזרחיה להתחתן מאוחר יותר ולהקים משפחות מצומצמות. כשזה לא הספיק, הוצגה ב-1979; בעידן שאחרי מאו, "מדיניות הילד האחד" המוכרת לנו. מבלי להיכנס לבעייתיות של המהלך, קשה להתווכח עם העובדות – הוא הצליח. אפילו מדי. נזכיר כי בשיח המקצועי מקובל לנקוב ב-2.1 ילדים לאישה כ"נתון ההחלפה הטבעי"; מספר הילדים לאישה הנדרש לשימור גודל האוכלוסייה – מעל גדילה, מתחת הצטמצמות.
השיעור הזה עמד בסין על 1.16 ילדים בשנת 2022, בישראל - אגב, עומדים על כ-2.9. בסין הבינו את הבעיה, וב-2016 עברו למדיניות "שני הילדים" וב-2021 עלו לשלוש לזמן-קצר ואז הסירו כל מגבלה. ואף החלו לעודד באופן פעיל ילודה, באמצעות הטבות ומענקים ממשלתיים. אך הנזק כבר נעשה. התא המשפחתי הסיני המוכר הוא 1-2-4 – ילד, מעליו 2 הורים, ומעליהם 4 סבים. עם העלייה בתוחלת-החיים, על אותו ילד אחד נופל כובד האחריות לדאוג לכולם. וכשצריך לקנות חיתול לסבא, קשה לחשוב על החלפת חיתול לעוד ילד. לפי הערכות האו"ם, בשנה החולפת הגיעה אוכלוסיית סין לשיאה -1.426 מיליארד, מכאן תמשיך לרדת - ל-1.313 מיליארד בשנת 2050. עד סוף המאה יהיו פחות מ-800 מיליון סינים ש"לא טועים". בזהירות הנדרשת – בכל הנוגע לתכנון משפחה, נראה שכן. אך סין לא-לבד, המצב חמור אף יותר בשכנותיה – כמו קוריאה-הדרומית או יפן. בטוקיו מדברים על "אי-יכולת לקיים את החברה".
השלכות הפצצה הדמוגרפית הסינית מרחיקות-לכת. סין הרי במשך שנים הייתה כוח הייצור המרכזי בעולם. "Made in China" הפך מותג, שהתאפשר בזכות אוכלוסייה יצרנית ענקית שעלויות העסקתה היו נמוכות. מדובר היה באותו דור "בייבי בום" – רבים מהוריהם המבוגרים ומילדיהם הקטנים, האוכלוסייה הנתמכת. עתה הילדים הפכו בחורים, בחורים הפכו מבוגרים; ומבנה הגילאים משתנה באופן כזה שמעלה חשש ששנות הצמיחה המהירה הכלכלית של סין מאחורינו כבר. בייג'ינג תדרש לקחת זאת בחשבון בשיקוליה.
ואמנם, סין פונה לאפריקה כמקור זול וזמין לה עצמה לידיים-עובדות, משאבים וחומרי-גלם. זאת כחלק ממהלך-דגל של הנשיא הסיני שי – "החגורה והדרך" או 'דרך המשי החדשה'. שי ג'ינגפינג נבחר והושבע הושבע לכהונה שלישית בהנהגת סין – לראשונה מאז ימי מַאוֹ דְזֶה־דוּנְג, ויש שיגידו שעצמתו רבה אף ממנו. כמו כל קודמיו, שי רואה בטאיוואן – השריד האחרון לשלטון הלאומי הישן בסין; כמחוז סורר ומורה, שיש להשיב. שי אומנם היה המנהיג הראשון של סין-העממית, הנפגש עם מנהיג רפובליקת סין (טאיוואן) דאז – זה קרה ב-2016. אך בכל זאת, טאיוואן היא 'זו שחמקה'. המפלגה הקומוניסטית לא-יכולה להשלים עם קיומה של מדינה דה-פקטו סינית המראה כי ניתן לשגשג גם בלעדיה.
לכן בייג'ינג הייתה כה נחושה בעבר להשיב לידיה את הונג-קונג, וגם את מקאו; ועם כל הכבוד להבטחות לתאצ'ר אודות 'מדינה אחת, שתי שיטות' עד 2047 – האוטונומיה של הונג-קונג היא חלום נשכח של אופטימיות שלהי המאה הקודמת. זו העסקה שבבייג'ינג מציעים לטאיפיי, ושם, שראו מה שקרה בהונג-קונג, ממש לא ימהרו להיבלע. להיפך – בטאיוואן מתגברים הקולות להכריז על עצמאות. צריך להבין, כמו שבייג'ינג טוענת לחזקה על טאיוואן; טאיפיי טוענת לחזקה על סין-היבשתית כולה. מדובר יהיה בחציית רוביקון, שינוי הסטטוס-קוו. בייג'ינג לא מוכנה לשמוע על-כך, ובשנים האחרונות המצב במצרי טאיוואן הופך מתוח יותר ויותר. מחוזק מביצור שלטונו, עם עין צופיה למלחמה באוקראינה, ועם דאגה עמוקה מכך שזו עלולה להיות ההזדמנות האחרונה לפעול, לאור הדמוגרפיה; ייתכן והנשיא שי ג'ינפינג ינסה לעשות את מה שקודמיו איימו אך לא עשו. יהיה אשר יהיה, אם אכן יהיה – כולנו נשלם את המחיר. טאיוואן מייצרת כ-50% מהשבבים בעולם, וכ-90% מן השבבים המתקדמים. במצב כזה, כל תזוזה קלה בטאיוואן – עלולה להיות רעידת-אדמה חזקה בצד השני.
הנשיא הסיני שי נמנע לצאת מארצו בשנות הקורונה. אחד הביקורים הראשונים שלו אחרי שחזר לטוס, היה לרוסיה; ביקור ראשון שלא לרגל פורום בינ"ל. הנשיא הסיני התקבל בחמימות בקרמלין, וצפוי לגמול בהמשך. בין שתי המדינות, החברות הקבועות היחידות במועב"ט האו"ם מקרב BRICS, יחסים מורכבים. אפילו בימי המלחמה-הקרה וברה"מ, בייג'ינג ומוסקבה לא-תמיד נהגו ב"אחוות-עמים". אך רוסיה תלויה מתמיד בסין, שהחליפה את השוק האירופי בייצוא הגז. דומה כי צד אחד עשיר במשאבים ועני באוכלוסייה, והצד השני עשיר באוכלוסייה ועני במשאבים. אך עם כל הכבוד למוסקבה, זה ממש לא עוצר את בייג'ינג מלהתקדם לעבר מרכז-אסיה, פעם החצר האחורית של הקרמלין – כיום הגשר היבשתי של סין למערב. שינויי-האקלים הופכים שטחים רחבים ברוסיה, מדוללי-אוכלוסין ועשירי-משאבים, לאטרקטיביים יותר יותר. ועם עם-סיני רב עדיין, בכל זאת, ליד; אל תתפלאו אם לא-תמה 'נדידת העמים'.
