עידן שתיוי, שגופתו הושבה לישראל על ידי צה"ל בסוף השבוע, הובא היום (שני) למנוחות בבית העלמין בכפר מעש. רבים הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה. שתיוי, בן 29 מקיבוץ עין הים, נרצח ונחטף ב-7 באוקטובר ממסיבת הנובה ברעים.
"רציתי להודות לכולם שאתם עושים כבוד לגיבור ישראל", אמר אביו אלי. "מסתבר, מהסיפור האחרון ששמענו במוצאי שבת, שעידן יצא ממש גיבור. עידן היה גיבור עם נפש של ציפור. וכמו שהוא כיבד את עם ישראל ואת אדמת ישראל - ככה אנחנו נכבד אותו".
"עידן היה גיבור עם נפש של ציפור": אביו של עידן שתיוי ספד לו pic.twitter.com/X34fM6Hxnh
— כאן חדשות (@kann_news) September 1, 2025
"נלקח מהעולם בשיא, ילד של אלוהים"
דלית אורון, אימו של עידן, נפרדה ממנו: "ב-27.9.23, חודש לאחר יום הולדתי ועשרה ימים לפני חטיפתו, עידן שלח לי ברכת יום הולדת. ביום הולדתי השנה, 28.8.25, עידן חולץ והושב לארץ, חזר אלי. זה החיבור האלוהי שהיה בינו לביני. אמא ובן".
"החלל הזה, החור הגדול בלב, זה כאב של איבר חסר. חוסר תמידי שלא עוזב. געגוע ובכי המלווים אותי בכל רגע. הטלפון ממנו בבוקר, מאכל שאהב שהכנתי לו, שיר שאהב, שיחות הנפש שלנו על המרפסת. והטלפון בסוף היום. לב טהור. תמיד רואה את האחר ודואג לחלש. מלא נתינה. כל כך רגיש ואוהב", נפרדה דלית.
"לעידן לא היה קל. עבר תהליך ארוך והגיע למקום טוב", היא סיפרה. "אהב את הלימודים ברייכמן, זוגיות טובה, הישגים אישיים שנתנו לו סוף כל סוף איזה שקט. אבל לא באמת. עידן נלקח מהעולם בשיא".
"עידני, אתה ילד של אלוהים. בדרגת החיבור הגבוהה ביותר. תודה שזכיתי בך ל-28 שנים של אהבה והתפתחות. תודה על הזכות. וסליחה אהוב שלי. סליחה שלא הצלחתי לשמור ולהגן עליך הפעם", כך סיימה את דבריה.
אחותו הצעירה, הילה, ספדה לו: "עידן שלי, שנתיים חיכיתי לרגע הזה לדבר אלייך, ואומרים שברגע הזה אתה פה איתנו, וזה הזמן להיפרד. מי היה מאמין, שאני אעמוד פה, שאני אצטרך לקבור אותך? אחי הגדול".
"בשבוע הראשון האמנו שאתה חי ומתחבא, כי כזה אתה – שורד. החקירה סביבך הייתה כל כך מורכבת, ונלחמנו כל רגע. תמיד היה סביבך סימן שאלה, תקופה ארוכה מידי".
"אחרי 200 ימים התבשרנו שנחטפת ושיש חשש לחייך. אבל גם פה, האמנו, ידענו שתשרוד כל תנאי, שבטח התחברת כבר עם השובים שלך, שאתה חזק ותתמודד. דמיינתי כל יום את הרגע בו מצלצלים אלי ואומרים לי, עידן בדרך הביתה. הדמיון הזה נאחזתי בו כל הזמן, ככה הייתי נרדמת.. זאת הייתה הדרך היחידה".
"בזכותך נמשיך לבחור באחדות"
אילן, אחותו הגדולה, נפרדה בכאב: "עידנצ'וק, אח קטן, יקר ואהוב על כולנו, אתה נחטפת ביום שבו חשבנו שאנחנו קמים לחיים רגילים, ומאז – כל רגע הפך למסע של כאב, געגוע ותקווה. אבל עידן, היום כשאנחנו נפרדים ממך, אני רוצה שהקול שלך לא יישאר רק כאן – אלא יהדהד בעולם כולו".
היא המשיכה: "בזכותך, אנחנו נמשיך לבחור באחדות ולא בפירוד. נמשיך להאמין שאפשר לבנות כאן עתיד של שלום. לא רק בשבילנו, אלא בשביל כל ילד וילדה בארץ הזאת. עידן, אני יודעת שהנשמה שלך תעלה למקום של אור, ומהשמיים תלווה אותנו בדרכנו. אנחנו נמשיך לאהוב, ולשמור על הסביבה כמו שזה היה חשוב לך זה היה חשוב גם לנו".
סתיו לוי, זוגתו: "בובו שלי, אהבת חיי. איך מתחילים לדבר אותך? איך מתחילים להיפרד ממך? שוב, אבל הפעם פרידה אחרת, שאחריה יש באמת סוף. סוף הממד הזה, הארצי, כי בלב ובנשמה שלי לעולם לא יהיה סוף. אתה חי בי לנצח. שנה שלמה החזקתי אמונה. היה מעט מאוד מידע, תמיד נשאר מקום לספק. שום דבר לא היה וודאי וזה דרש אמונה במציאות בלתי אפשרת וכואבת".
"הסכמתי לדמיין, להרגיש, לראות בעיניים כל רגע מחדש איך זה נראה כשאתה חוזר", היא תיארה. "לראות אותך בבית החדש שלנו, שעוד לא הספקת להיכנס אליו. ראיתי את כל הרגעים הקטנים, רק שלנו, שכל כך רציתי לחוות אותם שוב. ראיתי איך אנחנו מגשימים את החלומות שלנו. הרגשתי אותך, לא הפסקתי לדבר איתך ולשלוח לך אמונה וכוח ואהבה וריפוי ושוב אמונה. לימים הבנתי שזו הייתה הנשמה שלי, כל כך הרבה סימנים השארת לי. דיברת איתי, היית איתי בכל רגע עד היום".
"ביום שהלכת ולא חזרת, משהו בי מת איתך. חור גדול בחדר הפנימי של הלב שלי, שתמיד ישאר חלול. כמה אור הבאת לחיים שלי, וכמה אור העולם הזה איבד ביום שהלכת ולא חזרת. לצד הכאב העצום אני בהוקרת תודה מכל הלב שלי, על הזכות שניתנה לי שהגעת לחיי. אתה כל מה שיכולתי לבקש בחיים האלה בובו. והרבה מעבר לזה. אתה אדם חד פעמי בעולם הזה. נשמה עמוקה וטהורה, גבר גבר, שנתן לי את הקרקע הכי יפה ויציבה להיתמך בה".
"אמא שלך סיפרה לי שתכננת להציע לי, והלב שלי נשבר", סיפרה סתיו. "כל החלומות שלנו לא יקרו, לא בגלגול הזה. אני אומרת לך כן. כן לאהבה, לבחירה לאהוב אותך כל יום מחדש לנצח".
בתוך כך, חנה כהן, דודתה של ענבר הימן שגופתה מוחזקת בעזה: "זו מציאות שואתית, להביא ילדים כל כך צעירים לקבורה אחרי שנתיים שהיו בשבי, כשבקושי אפשר היה לזהות אותם. השמיים נופלים. מפחיד לא למצוא אותם, החללים יכולים להיעלם ולא לחזור. זה נורא לקבל אותם בחלקים".
שתיוי הושב במבצע יחד עם גופתו של החלל החטוף אילן וייס, שהוא גם הוא למנוחות בבית העלמין בבארי. הליך הזיהוי של שתיוי במכון לרפואה משפטית נמשך מספר יממות. הוא הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ובת זוג, סתיו.
