משפחתו של החלל החטוף עומר נאוטרה, שהושב אמש לקבורה, נשאו היום (שני) הצהרה לתקשורת. אביו של עומר אמר בהצהרה: "״אחרי יותר משנתיים, צוות וולקן 3 סיים את המשמרת שלו. אחרי יותר משנתיים של כאב, תקווה וחוסר ודאות - הבן שלנו, סרן עומר מקסים נאוטרה ז"ל, סוף-סוף חזר הביתה. הביתה שהוא בחר. הביתה שהוא נלחם עליו".
"758 ימים חיינו בין תקווה לשיברון לב", המשיך. "היום עומר סוף-סוף בבית. הלילה הארוך שלנו נגמר, אבל הכאב לא ייעלם. הלב מרוסק, אבל יש הקלה. אנחנו יכולים סוף-סוף להביא את עומר למנוחתו האחרונה בארץ שאהב והגן עליה".
הוא האמין בשליחות. הוא ראה את עצמו חלק מגשר בין ישראל ליהדות העולם
הוא המשיך ואמר: "עומר היה מנהיג, אבל לפני הכול, אדם טוב; אופטימי, רואה את הטוב, לא מתלונן לעולם - תמיד זה שמרים, שמעודד, שמוצא את הדרך להקל על מי שסביבו. חברים ידעו שאפשר לפנות אליו בכל דבר. הוא תמיד היה שם, מלא חיים, עם חיוך, עם צחוק קטן, עם מילה טובה. עם חוש הומור טבעי ושובבות עדינה שכבשו כל מקום שאליו הגיע. הוא ידע להפוך רגע רגיל לרגע של אור".
"גם כשהיה חוזר מהשטח עייף וחסר שינה - הוא תמיד בחר להיות עם אנשים", סיפר אביו. "אבל עומר לא רק אהב את החיים, הוא האמין בשליחות. הוא ראה את עצמו חלק מגשר בין ישראל ליהדות העולם. הוא הבין שהעם שלנו אחד, בארץ ובתפוצות - ושחוסנה של ישראל תלוי בקשר הזה".
מאז אותו יום חיינו במציאות בלתי אפשרית. פחדנו לדעת, ופחדנו לא לדעת. כי בלי ודאות אין ריפוי, ובלי קבר, אין התחלה של אבל
"הוא עזב חיים נוחים בארצות הברית, ובחר להיות כאן - לשרת, להגן, לתרום. עד נשימתו האחרונה הוא חשב על אחרים - על חייליו, על חבריו, על עמו. וכמה סמלי שהוא שב הביתה יחד עם חברו לצוות, עוז דניאל ז"ל", אמר.
"מאז אותו יום חיינו במציאות בלתי אפשרית. פחדנו לדעת, ופחדנו לא לדעת. כי בלי ודאות אין ריפוי, ובלי קבר, אין התחלה של אבל. ראינו משפחות אחרות מקבלות את יקיריהן חזרה לקבורה וראינו את הכאב, אבל גם את ההקלה שבידיעה. הבנו שגם לנו דרוש הרגע הזה - כדי להתחיל ללמוד איך לחיות עם האובדן".
לסיום קרא לשחרור כל החטופים החללים: "יש עוד שמונה משפחות שעדיין ממתינות. עבורן, הספירה נמשכת. גם עבורן השעון חייב לעצור, גם עבורן דרוש סוף – גם אם הוא כואב. יש לנו הזדמנות היסטורית לסגור את הפרק הכואב הזה, ובל נבזבז אותה".
הוא הוסיף: "המאבק שלנו מעולם לא היה רק על עומר, הוא היה על כולנו. על מי שאנחנו כעם. בחייו ובמותו, עומר היה גשר בין ישראל לארצות הברית. על השבתו נלחמו יחד חיילי צה"ל האמיצים והממשל האמריקני. מסעו, מילדות בניו יורק ועד לשדות הקרב בדרום ישראל, הוא סיפור של אומץ, של אמונה ושל אהבת אדם. שובו של עומר מסמל את סופה של המלחמה המשפחתית הארוכה שלנו, אבל זה לא הסוף. אנחנו נמשיך להילחם, באותה בהירות, באותה נחישות, באותו לב פתוח, עד שכל חטוף יחזור הביתה, וכל משפחה תוכל לזכות בנחמה שאנחנו רק מתחילים למצוא".
בתוך כך, משפחות חטופים חללים יישאו הצהרה לתקשורת בתום פגישה עם מתאם השבויים והנעדרים, גל הירש. נציגי המשפחות שיישתתפו בהצהרה הם: רובי חן, אביו של איתי חן; איילת גולדין, אחותו של הדר גולדין; בר ומור גודארד, בנותיו של מני גודארד; נעם כץ, בתו של ליאור רודאיף; ואלעד אור, אחיו של דרור אור.
