שורד השבי שגב כלפון שוחח היום (רביעי) עם אסתי פרז בן-עמי ב"חצי היום" בכאן חדשות ברשת ב'. הוא סיפר על 738 הימים הקשים בשבי, ופנה למקבלי ההחלטות: "למה המלחמה הזאת קרתה על הגב שלי? למה שנתיים הייתי צריך לסבול את הגיהנום הזה?".
האזינו לריאיון עם שגב כלפון מתוך "בחצי היום" עם אסתי פרז בן-עמי:
"גנבו אותי מגבולות המדינה. למה אנחנו צריכים לשבת ולשלם את המחיר הזה? למה המלחמה הזאת קרתה על הגב שלי?" שאל כלפון, והוסיף: "אם היו מוציאים אותי, אז היו צריכים לעצור את המלחמה - ופשוט לא רצו להוציא אותי כי שמו את סדר העדיפויות הראשון שזה המלחמה הזאת, על חיי אדם. איפה ה'פדיון שבויים'? אתם ממשלה ימנית. איפה כל הדתיים שיושבים בכנסת? איפה כל הצבועים האלה? שפתאום נעלם להם כל התורה מהפנים ודבר ראשון שהם רואים זה איך לחסל אותנו ואת חמאס".
פעמיים יצאתי מהריסות
"כשאני אומר אותנו", הסביר כלפון, "זה כי כל כך הרבה פעמים הפציצו אותי. אז הגעתי למצב שאמרתי 'טוב, אם אני לא אמות על ידם, אני יכול להיות שאמות אולי בטעות, אבל על ידי הצבא שלי'. אני פעמיים יצאתי מהריסות. הפציצו אותי שמונה, תשע פעמים. תחשבי, הגעתי למצב שאני רוצה לרדת למנהרה. אני רוצה לרדת למנהרה.
על תהליך השיקום והמענה החסר שהוא מקבל מהמדינה, אמר כלפון: "חזרתי לחיים ואני באמת מודה לאלוהים. אבל אני סיימתי את המלחמה בשנתיים האלה, ועכשיו אני מתחיל מלחמה עם הנפש שלי, אני מתחיל מלחמה עם עצמי, אני מתחיל מלחמה על הזכויות שמגיעות לי. וגם שם, אין מי שנותן לנו יד. זאת אומרת, אני כל הזמן צריך להישאר במלחמה".
רוצים לקחת לנו את הזכויות שלנו
"אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל קורים כל מיני דברים שרוצים לקחת לנו את הזכויות שלנו, את מה שמגיע לנו, את המאה אחוז נכות שלנו. גם לבן אדם שהיה שם יום אחד בשבי מגיע לשבת כל החיים שלו עם קוקוס ביד בחוף במקסיקו, לא יודע איפה, ושהמדינה תממן לו הכל", אמר שגב, והוסיף: "מקבלי ההחלטות, שהם לא מבינים כלום בחיים שלהם. הם לא ראו מה זה יום אחד בעזה, הם לא ראו מה עברנו.
"אני לפעמים יושב באוטו ומסתכל בחוץ ואני אומר 'בוא'נה, איזה כיף לאנשים שהם חיים חיים רגילים והם אפילו לא יודעים מה עברתי'. הם לא מכירים את התחושות של מה שעברתי. ואני לא מאמין, זה פשוט שורט אותי".
בגלל בן גביר חטפתי מכות רצח
על האלימות שהופנתה כלפי חטופים בעקבות התנהלותו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בסוגיית האסירים, אמר: "אני לא מתבייש להגיד את זה, בגלל בן גביר חטפתי מכות רצח. הגעתי למצב שאני גוסס המון פעמים. אני הייתי חוטף מכות בגללו. זה היה נטו בגללו. הם היו אומרים לנו "זה עשן בן גביר". והייתי אומר לעצמי 'טוב, אבל מה אני קשור?'. ואז הוא מראה לנו סרטונים של מה שעושים להם פה בארץ לאסירים שלהם. ומה אני יכול להגיד במצב כזה?"
כשנשאל איך שרד את הגיהנום, אמר שגב כי הדבר לא תמיד היה פשוט: "עד השנה וארבעה חודשים בערך, איבדתי המון פעמים תקווה. הגעתי למצב שהיו לי תוכניות בריחה, הגעתי למצב שחשבתי שאני אתאבד, כי לא רציתי לתת להם את התענוג להרוג אותי. ידעתי שפה אני אמות. בטוח. אם זה מהעינויים, מהרעב, או מאי ודאות. אבל אז, אחרי שנה וארבעה חודשים שקיבלתי את הסימן שלי מאמא, הבנתי שזה בסופו של דבר לא רק שזה סימן מאמא, זה גם סימן מבורא עולם. שרוצה שאני אמשיך לשרוד למרות כל הקשיים".
הסימן שקיבל כלפון מאימו, הגיע בדמות קולה שנשמע מרדיו שהיה זמין לו בשבי: "כששמעתי את אמא שלי ברדיו. במקרה. זה היה בשיא המקריות. כאילו, פתחתי את הרדיו ב-16:00 בצהריים, ופתאום אני שומע את אמא שלי. ופתאום אני שומע את אמא שלי. זה נתן לי יותר מכוחות, אמרתי לעצמי: "לא משנה מה, רק בשביל האנשים שמחכים לי בחוץ, רק בשביל מי שנלחם עליי, שווה לי לעבור את כל מה שאני עובר".
ביקשתי פרצטמול והמחבל אמר לי 'אינשאללה תמות'
עוד סיפר כלפון על החורף שעבר בשבי בשנה שעברה: "היינו חולים במשך משהו כמו חודשיים. ביקשנו מהם תרופות, ביקשתי פרצטמול והמחבל אמר לי 'אינשאללה תמות'. לא אכפת לו מזה שאנחנו חולים. הגענו למצב שהיינו מתעלפים. הגעתי למצב כבר שנשברתי נפשית, כי היה לנו תקופה של איזה 40 יום שהיינו משלשלים כולם. כי האוכל לא היה נקי. לא היו שוטפים לנו את המגשים, לא כלום. היו מביאים לנו אורז עם תולעים, היו מביאים לנו אוכל שהוא לא נקי, ואוכל שהוא מקולקל".
עוד סיפר שורד השבי על הדרך שמצא להתמודד עם הרעב: "הייתי מטייל במנהרה, ומוציא עטיפות מהקיר. הייתי מוצא עטיפות שהחמאס השתמש בהן כשהם בנו את המנהרה. הייתי מוצא עטיפות של ביסקוויטים כאלה, של שוקולדים, של כל מיני, והייתי ממש פותח ומתענג מלקרוא את העטיפה כאילו אני אוכל את השוקולד, או מה שזה לא יהיה. עכשיו אני בחוץ ואני מסתכל על האני אחורה, אני מבין שהייתי במצב של אי-שפיות. ואנחנו כל הזמן מנסים להאכיל את עצמנו את המחשבה שאנחנו בסדר. אבל לא, לא היינו בסדר".
"בפיזי אני מיום ליום יותר טוב, אבל בנפשי, בראש, אני עוד סוחב איתי המון דברים. אבל ברוך השם", אמר כלפון על תהליך השיקום שהוא עובר. " אני חושב הרבה על מה שעברתי. כשהייתי שם הייתי חולם על הבחוץ, על המשפחה, על החברים, וככה הייתי בורח מהמציאות שאני נמצא בה. היום, כשאני פה החלומות שלי חוזרים לשם.אני שומע בלילות הפיצוצים. אני בחלומות רואה את האכזרים האלה.אני לא ישן הרבה. אני מטופל, יש לי פסיכולוגית, אבל אף אחד לא עבר מה שאני עברתי, אף אחד לא באמת יכול לטפל בי, רק אני יודע לטפל הכי טוב בנפש שלי".
כשנשאל אם ירצה לגדל את ילדיו בישראל אחרי החוויה שעבר, השיב כלפון בחיוב, והסביר כי "עדיין לא לקח ממני את הרצון להקים פה, במקום הקדוש הזה, את הבית שלי ולגדל פה את הילדים שלי. אבל כשאני חושב על זה, אני אומר: יאללה, איך אני יכול לגדל את הילדים שלי פה, במקום שאבא שלהם נחטף ממנו? כאילו, איך? המקום הזה לא שקט בשבילי".
