אחמד ג'ראר, ראש חוליית הירי של חמאס שחוסל השבוע בכפר יאמון ליד ג'נין, הפך סמל. בזה כבר אי אפשר להילחם. אפשר רק להצטער על כך שאלה הסמלים ברחוב הפלסטיני גם בשנת 2018, ולא אולי כותב שירה פלסטינית מודרנית, מחנך נערץ, זוכה פרס נובל למדע או יזם מוצלח שמכר את הסטארט-אפ הראשון שלו, אך זוהי המציאות.
גיבור לאומי חדש. אחמד ג'ראר ברשתות החברתיות הפלסטיניות
ג'ראר הוא ללא ספק האיש הכי מדובר בשטחים בשבועות האחרונים. יותר מאבו מאזן, אפילו יותר מהנשיא טראמפ. חיסולו צרב אותו סופית בזיכרון הציבורי הפלסטיני כמיתוס - לפחות בתודעת הצעירים הששים אלי קרב. עבורם, אחמד ג'ראר ודומיו הם הגיבורים, ולא אף אחד אחר.
גופתו של המחבל ג'ראר לא הושארה בשטח ונלקחה על ידי כוחות הביטחון, אך תמונתה מוטלת על הקרקע הופצה במהרה בצד הפלסטיני. אפשר להניח כי הצלם לא היה פלסטיני. המטרה, כך נראה, לא הייתה להוכיח שג'ראר אכן נהרג. נראה שמישהו, אולי בצד הישראלי, ביקש לנפץ את המיתוס באמצעות הפצת התמונה, ולהתריס בפני הרחוב הפלסטיני: "הנה, זה הגיבור שלכם. מוטל על הקרקע, ללא רוח חיים. זה סופו של כל גיבור". לדאבונו של מפיץ התמונה, לא היה בכך כדי לפוגג את האופוריה.
إنتباه بني صهيون
— ⚡ هزيم الرعد ⚡ (@FaHa04017862) 7 בפברואר 2018
هنا جنين..#احمد_جرار#ثائرون_فلسطينيون pic.twitter.com/vG09sBVZe7
מה לא אמרו עליו ולמי לא השוו אותו בשבועות שבהם התנהל אחריו מצוד חם, מאז שירה למוות ברב רזיאל שבח? ברחוב הפלסטיני ידעו שהוא חי על זמן שאול ושזמנו קצוב. כמו צופים המרותקים לכיסאותיהם בקולנוע, הם לא פספסו שום פריים בעלילה המתפתחת. גמעו בשקיקה כל פיסת מידע שהתפרסמה בנושא, וביקשו עוד. כולם יודעים מה הסוף, אך נותרים ישובים מול המסכים, מהופנטים וצמאים לדעת כיצד ישימו ה"רעים" את ידם על ה"גיבור", ובעיקר מתי.
כבר מהתחלה היה ברור שהעלילה הפעם שונה. זה היה סרט מתח במיטבו, שכאילו נלקח היישר מהעונה השלישית של "פאודה", שעדיין לא נולדה. ואולי בעצם כן...
דובר אלקסאם #אבו_עוביידה: הגיבור הקסאמי אחמד ג'ראר הוא דמות מופת לכל החופשיים.
— גדודי אל-קסאם (@QasamHebrewNews) 6 בפברואר 2018
וכל הפלסטינים יהיו כמוהו באינתיפאדת אל קודס. #احمد_جرار#امجاد_الضفة
כעשרה ימים לאחר רצח הרב שבח, ניתן האות למבצע הראשון לתפיסת חוליית המרצחים בפאתי מחנה הפליטים ג'נין. שב"כ וכוחות צה"ל קיבלו מידע מדויק על זהות הרוצח, והגיעו עד ביתו. המבצע הותיר אחריו ארבעה בתים הרוסים, כולל ביתו של ג'ראר, והרוג אחד הנושא את אותו השם בדיוק: אחמד ג'ראר. אבל זה לא היה המבוקש העיקרי. ההרוג, כך התברר בבוקר שלמחרת, היה סייענו של אחמד ג'ראר המבוקש מספר אחת בפעילות, שכלל לא היה בבית. תחילה סברו שאולי אחמד ג'ראר שאליו כיוונו נמצא ללא רוח חיים מתחת להריסות, אך ככל שנקפו השעות ועם תום פינוי ההריסות התברר שגופה לא הייתה שם.
כעבור שבועיים, שוב מבצע - הפעם בכפר בורקין הסמוך, לא הרחק ממחנה הפליטים ג'נין. שוב כותר בית. שוב פעלו כוחות הביטחון בכפר במשך שעות ארוכות. נכנסו לבתים, תחקרו אנשים, ביצעו מעצרים, אך אחמד ג'ראר לא נמצא שם. חלפו כמה שעות והכוחות חזרו למקום, ושוב, בפעם השלישית, יצאו בידיים ריקות.
מפגינים קוראים בשם המחבל: "כדור כדור, אש באש, יחי אחמד ג'ראר"
"طلقة طلقة ونار بنار تحية لأحمد جرار" .. من هتافات الشبان في مسيرة #جنين قبل قليل.#المطارد_أحمد_جرار pic.twitter.com/jDpGXftgfO
— شبكة قدس الإخبارية (@qudsn) 3 בפברואר 2018
ג'ראר כונה בפי פלסטינים רבים אל-פאר, "העכבר" בעברית, כמי שמיטיב להשתחל לתוך גומחות בקיר מבלי להיתפס. הכינוי הזה היה שמור עד כה לשניים בלבד. הראשון שבהם הוא מחמוד אבו הונוד, מראשי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה, שזכור היטב אצל הפלסטינים כמי ש"עשה בית ספר" לכוחות הביטחון במבצע מורכב של יחידת דובדבן בעסירה א-שימליה ערב האינתיפאדה השנייה. המבצע מבצע הסתבך והפך כישלון מהדהד. "הוא ניצב בגבורה מול גדוד שלם של צה"ל", אמרו אז הפלסטינים על מי שהצליח לחמוק מידי ישראל באותו מבצע מפורסם. האירוע הותיר שלושה חיילים הרוגים, שנפגעו בשוגג מאש כוחותינו. לאחר מכן, אבו הונוד ניצל שוב מניסיון התנקשות, עד שלבסוף חוסל בירי מהאוויר לעבר המכונית שבה נסע.
השני שזכה לתואר "העכבר" הוא מוחמד דיף. ראש הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, האיש בעל תשע הנשמות ששרד כמה ניסיונות התנקשות, ועל אודותיו אין צורך להרחיב.
אחמד ג'ראר, שחוסל השבוע במבנה שבו הסתתר בכפר יאמון, הועלה לדרגת אל כמעט. נצרב בתודעה הפלסטינית כמי שטרטר את כוחות הביטחון הלוך ושוב, עד שלבסוף ידה של ישראל הגיעה גם אליו. ברשתות החברתיות הצמידו לו שלל תארים. השוו אותו למהנדס המטענים יחיא עיאש, ללוחם הטורקי ארטואורול, אביו של מייסד האימפריה העות'מאנית, ואפילו לגיבור על מקומי, מעין "רמבו" תוצרת ג'נין. בביטאון חמאס "א-ריסאלה" עיטרה תמונתו של ג'ראר את עמוד השער, לצד הכותרת "3:0", בעקבות הניסיון השלישי ללכוד אותו, שגם הוא העלה חרס.
חמאס יודע לזהות מומנטום. הוא עשה ועדיין עושה הכול כדי לשמר את תדמית ה"גיבור" של אחמד ג'ראר. חלילה שלא תיסדק, חלילה שלא ידבק בה רבב. אינתיפאדה הרי זקוקה לגיבורים, ובהיעדרה, חשיבותם של גיבוריה כפולה ומכופלת. חמאס מכיר היטב את הקושי להניע כיום אינתיפאדה בשטחים. שנים שהוא מנסה להבעיר שריפה גדולה, אך עד כה לשווא. ב"גיבורים" הוא רואה חומר בעירה. אם לא די באחמד ג'ראר כדי לחולל את "המדורה הגדולה" שחמאס היה באמת רוצה לראות בגדה, אזי לכל הפחות להשתמש בו כדי לשמר את הגחלת. עד ה"גיבור" הבא.
