השבוע האחרון היה רב אירועים במדינה הקטנה שלנו. החל מהאסון הנורא בהר מירון, דרך החשש שהקורונה תחזור, לצד ההקלות הנוספות בהגבלות. עד לדרמה הפוליטית כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא הצליח להרכיב ממשלה והחזיר את המנדט לנשיא המדינה – שהעניק אותו ליו"ר יש עתיד יאיר לפיד.
02.05.21 - עד האסון הבא: כשדוח המבקר מתנגש בלחץ פוליטי ובמאבקי כוחות
האסון במירון, שגבה את חייהם של 45 קורבנות, מציב מראה על יחסי הכוחות במדינה, על פוליטיקאים שלוחצים ואז מתחמקים, על הבלגן, על תרבות ה"סמוך", וגם על הכתובת שאיכשהו תמיד על הקיר. גילי כהן שוחחה עם שלמה רז, דובר מבקר המדינה לשעבר – על הדוחות שיצאו, ועל מי שהעדיף להתעלם.
האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"
רז מספר: "שני הדוחות בנושא ההיערכות לל"ג בעומר בהר מירון - הם פשוט נבואיים. כשעברתי עליהם בעקבות האסון, זה פשוט מצמרר לראות עד כמה הדוחות האלה שמים את האצבע על הבעיות שבאמת קרו".
רז המשיך וציין כי למשרד מבקר המדינה יש נוהל של עריכת דוחות מעקב "אם למבקר ולצוותו יש תחושה או מידע שהתיקונים שנמצאו בדוח שכבר פורסם לציבור לא תוקנו". רז הסביר כי בדוח של 2011 יש שמונה ליקויים מרכזיים שהם כולם חזרה של הליקויים הקודמים - "וזה מגלה לנו הפקרות ממש".
דובר מבקר המדינה לשעבר נזכר: "צעקנו, רבותיי יהיה פה בין 40 ל-70 הרוגים. פניתי לבית המשפט וזאת רק דוגמה אחת. אני יכול לחזור פה על כל הדוגמאות אני חושב למרבה האירוניה שהדוח הפך להיות יותר לא רלוונטי מהרגע שהאסון כבר קרה".
בלעדי: הפרוטוקולים של אישור ההילולה במירון נחשפים
04.05.21 - קורונה 2.0: איך נערכים לתרחיש האימה של חזרת הנגיף?
ישראל נמצאת במצב מדהים כעת במאבק בקורונה, גם ביחס לעולם אבל גם באופן אבסולוטי. הגרפים של התחלואה נמוכים, בתי הקפה פתוחים והתחושה היא שהנגיף מאחורינו. אבל במשרד הבריאות מציגים תרחישי אימה, שהקורונה עדיין פה וכנראה תמשיך להיות כאן ברמה כזו או אחרת. דקלה אהרן שפרן הגיעה להסכת "עוד יום" עם עקיבא נוביק כדי לעשות סדר ולראות איך אנחנו נערכים לתרחיש של חזרת הנגיף.
שתי האפשרויות העיקריות כרגע שעלולות להפוך את המצב – כניסה של וריאנט זדוני לארץ שיהיה עמיד לחיסון, או התפרצות משמעותית של תחלואה שתתחיל אצל אנשים לא מחוסנים או ילדים.
האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"
היו לנו עד עכשיו כמה וריאנטים, הבריטי, הדרום אפריקני הברזילאי ועכשיו אנחנו בהודי. עם כל מוטציה חדשים אנשים לא מבינים למה מפחידים את הציבור. יש גם מחקר מאוד אופטימי שאומר שהווירוס הגיע לאיזו רוויה – עבר את מרבית השינויים האפשריים במקומות שיכולים להיות בעיתיים. אבל בעולם המחקר ממש לא סגורים על זה. גם דוקטור שרון אלרעי-פרייס, אומרת שמה שמדאיג אותנו זו כניסה של וריאנטים נוספים דרך מעברים שונים – ובעיקר נתב"ג.
התסריט של התפרצות תחלואה הוא אפשרי, אבל זה כנראה לא יקרה ביום אחד. סביר שנראה מקרים בודדים ונוכל לתפוס את זה בזמן. אך השאלה היא למה מאז הסגר הראשון כל כך קשה לנו לסגור את נתב"ג? במהלך כל המשבר הזה פשוט לא סגרנו אותו בזמן. זה הרבה מאוד פוליטיקה ודיפלומטיה ומעט מאוד שיקולים מקצועיים. מה שמפתיע זה שעד עכשיו עדיין אין החלטה לאכוף את הבידוד על השבים – גם עם צמידים אלקטרונים. זה לא קורה ונתב"ג ממשיך להיות שער כניסה סופר בעייתי של תחלואה. סביר להניח שהוא גם יהיה שער הכניסה לקוביד 2.0.
התרחיש השני הוא התפרצות תחלואה בישראל. מדברים על זה שהוא יקרה בטפטופים והתפרצויות מקומיות שאפשר יהיה לטפל בהן נקודתית. במשרד הבריאות אומרים אנחנו מנסים להיות עם האצבע הדופק כמה שאפשר. נכון שמצב כזה לא אמור להפיל את בתי החולים, אבל זו מחלה לא רגילה שהפתיעה אותנו לאורך כל הדרך.
עוד עניין שמעסיק את מערכת הבריאות הוא שמתישהו יעילות החיסונים כנראה תרד, ויהיה צורך במבצע חיסונים נוסף. אם יש כל מיני דרכים שמנסים דרך לקבל מודיעין שידליק את הנורות האדומות לפני שזה יקרה. עוקבים אחרי יותר ממיליון אנשים שהתחסנו ומנסים לגלות ככה מתי זה יקרה. עוד משהו מגניב שעושים זה לקחת דגימות מים מהביוב, ומנסים דרכו לעלות על התפרצויות לפני שהן מתרחשות.
גם אם תרחיש האימים יתרחש, ותהיה פה התפרצות נוספת, דקלה אהרן שפרן לא חושבת שהחיים שלנו ייעצרו שוב ולא יהיה סגר נוסף. אבל צריך לזכור שהווריאנט הבריטי הפך למשרד הבריאות את התסריטים לטיפול במגיפה. כך שבמצב היום, אם לא היינו במצב טוב מבחינת החיסונים, השלכות גל התחלואה השלישי היו עלולות להיות הרסניות והיינו מגיעים לקריסה של בתי החולים – ואפשר לראות את ההשלכות של זה ברחבי העולם ובפרט בהודו עכשיו.
06.05.21 - יכול להיות שזה נגמר?
נתניהו הוא איש שמבין היסטוריה. לפעמים נדמה שהוא חי בשביל ההיסטוריה. השבוע נפל דבר בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית: המנדט שניתן לראש הממשלה נתניהו ומי שכיהן הכי הרבה זמן בהיסטוריה כראש ממשלה - פשוט פקע. המושכות ניתנו לח"כ יאיר לפיד ואנחנו נשארים עם השאלה - יכול להיות שזה נגמר?
יכול להיות שזה נגמר? האזינו להסכת "עוד יום"
כשמסקרים את נתניהו אף פעם אי אפשר באמת לדעת אם הוא מדבר אליך, לעיתונאי שמולו, למהדורה הקרובה, או שהוא מנסה להכניס איזה ביטוי, לצרוב משהו לתקופה הקרובה, לשנים הקרובות או אפילו להיסטוריה. מה יזכרו מנתניהו? איזה ביטויים, ציטוטים, אמירות? יש המון, ובעיקר הוא מודע לזה ממש. הוא כותב את ההיסטוריה של עצמו.
"לא יהיה כלום - כי אין כלום"
"אם הערבים יניחו את נשקם לא תהיה עוד מלחמה, אבל אם ישראל תניח את נשקה - לא תהיה עוד ישראל"
"יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו"
"בוא נדבר דוגרי"
"כוונו את האש אליי, עזבו את אשתי וילדיי"
"אם זה נראה כמו ברווז, אם זה הולך כמו ברווז, אם זה מגעגע כמו ברווז - זה ברווז. אבל הברווז הזה הוא ברווז גרעיני"
לפיד, בנט, גנץ, בכירי הליכוד, לא נזכור מהם הרבה אמירות. אבל נתניהו עובד בשיטתיות כדי להכניס ולצרוב הרבה ביטויים וזה רק סימפטום אחד של הראייה העל-זמנית שנתניהו רואה את עצמו. הוא לא ראה את עצמו רק כמישהו שהנהיג את מדינת ישראל. בעצם הוא מסתכל על ציר ההיסטוריה הגדול. באירועים גדולים הנאומים שלו לא סתם נכתבים עד הרגע האחרון, כי מבחינתו הם עוד שורה בספר ההיסטוריה העצום הזה שיכתב אי-אז מתישהו על בנימין נתניהו. אבל השאלה היא אם אנחנו עכשיו כותבים את הפרק האחרון בהיסטוריה הזו?
כשמסתכלים על מורשת נתניהו במובן הפוליטי אז אין ספק שבשנה האחרונה נרשמו עוד שני פרקים משמעותיים במורשת הזו. אחד זה הסכמי השלום לנורמליזציה עם מדינות המפרץ. שזה דבר מאוד משמעותי ביחסי החוץ של המדינה. הדבר השני זה החיסונים. אי אפשר לקחת את זה ממנו. הסיטואציה הנוכחית באמת מראה, עם מה שקורה בעולם כיום, שנתניהו היה "הראשון שזיהה" והצליח להתמודד עם זה מבחינה מנהיגותית-ניהולית אחרי הרבה כישלונות. אבל בסוף, כשמנקים את הכול, מה שנזכור אנחנו זה את התחמנות הפוליטית. העובדה שנתניהו הצליח ליצור קואליציות ולפרק אותן במקביל, ועם יד אחת לקרב אנשים וביד השנייה להרחיק.
בעוד מאה שנה ספק גדול אם נזכור איזה פוליטיקאי היה נתניהו, איזה ערמומי, נכלולי או כמה הוא חיסל את היורשים. כי מי זוכר איך דוד בן גוריון התנהג עם היריבים הפוליטיים שלו? מי זוכר את כל העניינים הפנימיים? רבין לא היה תככן כמו נתניהו, אבל הוא ודאי היה תככן. אנחנו זוכרים למנהיגים אחורנית את השיאים הגדולים ואת הכישלונות הגדולים.
נתניהו היה רוצה שנזכור אותו "כשומר ביטחון ישראל" ועל זה הוא עובד כבר שנים. כי הוא לא שינה שום דבר בגבולות ישראל. כשהוא ניסה לשנות את מפת ישראל והבטיח והקים על זה שני קמפיינים - בסוף לא נשאר מזה כלום. כלומר, תוכנית הסיפוח שאולי היא הייתה אמורה להיות השורה השלישית במורשת נתניהו, נשארת עמוק בארון.
