-
אמנות הדפוס הידני ובריאת אותיות: אריאל ורדי
גם בשנתו ה-94 עדיין מאוהב אריאל ורדי באותיות. למן הרגע בגן הילדים כשאת המלה סוס העתיק כצורה: עיגול. קו. עיגול. דרך העבודה כדפס, יצירת אותיות במו ידיו מחומרים מזדמנים עם יציאתו לגמלאות, המצאת גופן חדש ('האות הפרועה') והיום כשהוא משתמש במכונת הדפוס הקטנה כמכחול וצבעים ליצירת עבודות אמנות ממש. סקרנות, דמיון, אתגרים ואהבה לקסם האותיות וסודותיהן בוערים בעצמותיו, ופותחים לנו צוהר לעולם עתיק שחי גם היום- 69 דקות
-
אמנות הפנטומימה: רותי תמיר
להפוך את הבלתי נראה לנראה. אם התיאטרון הוא אמנות הכאילו, הפנטומימה מחדדת, במחוות גוף מצומצמת, את אותו 'כאילו', ללא מילים. תנועות גוף יומיומיות בידיים, בראש, ברגליים אינן פנטומימה. הפנטומימה היא אמנות. אומנות ששפתה בינלאומית, שהולכת ונדחקת. פנטומימאים- זן הולך ונכחד, ובוודאי פנטומימאיות. אבל השחקנית הפנטומימאית רותי תמיר, מופיעה ומלמדת פנטומימה כדי לגרום לנו להתמסר ליופי. לקסם. לאותה אשליה מופלאה- 64 דקות
-
מועדון ספרות אינטרנטי: עלית קרפ
הביצה הספרותית הישראלית געשה השנה בשל שתי פרשות בשולי הספרות הטהורה. בעבר התנהלו סערות כאלה באמצעי התקשורת הממוסדים, אך היום ההשתתפות בדיון נתונה בידי הציבור באמצעות המועדונים הספרותיים של הרשתות החברתיות, ושם למעשה נמצאת 'ככר העיר'. עלית קרפ, סופרת, עורכת, ומבקרת ספרות, מנהלת את הקבוצה המכונה "לא סופרים מועדון הקריאה של הארץ", שמונה 21 אלף משתתפים, והיא מספרת על המתרחש בזירה הספרותית הדיגיטלית.- 65 דקות
-
הבית לנוסטלגיה ארץ ישראלית: גיל פנטו
המשיכה לעבר, עליו מתרפקים, אליו מתגעגעים בכאב מתוק מכונה נוסטלגיה. מול קידמה שועטת ועתידנות מתפתחת ניצבת מגמה שנוהה אחרי זיכרונות ושימור חפצים, מילים, הוויה של "פעם". גיל פנטו, אספן, ואוצר מוזיאון הנוסטלגיה הארץ ישראלית שהקים בביתו ביפו, מספר על החפצים שממלאים את ביתו: מרהיטים ועד פתקים ומחברות, קלמרים ועטיפות מסטיק ועל המבקרים שחוזרים אל ילדותם בן רגע, ועל הסיפורים המרגשים מאחורי כל פריט- 63 דקות
-
תיאטרון ציור/ ציור תיאטרון/ תיאטרון פיזי ויזואלי רב תחומי: מיכל סבירוני
ציור תיאטרון או תיאטרון ציור: ספק אם ראינו היכנשהו. מיכל סבירוני, מציירת, משחקת, מספרת, עושה סטנדאפ, תיאטרון בובות, ליצנות, ואימפרוביזציה בו זמנית. שילוב אומנויות ומיומנויות של שחקנית, שכילדה שזרה גם וגם וגם, ואף היום מציירת תוך כדי ריקוד. ספקטקל של שחקנית אחת שמלהטטת בין הז'אנרים השונים. תלמידתם של מרסל מרסו, ז'אק לקוק ואטיין דקרו, יצרה שפת במה ייחודית שהופכת אמנות דו ממדית לתיאטרון מפתיע בכל רגע- 66 דקות
-
אמנות עיצוב בנייר: מירב פלג
אמנות קיפולי הנייר (ביפנית-אוריגאמי. אורי: קיפול. גאמי: נייר) מוצאה בסין העתיקה. כיום משתמשים באוריגמי במדעי החלל והרפואה, אבל עיצוב בנייר התפתח לאינסוף צורות וטכניקות. פרחים, חרקים, ציפורים, סוסים, שמלות, תיקים, נעליים, עוגות וממתקים, הכל מנייר. מירב פלג אומנית עיצוב בנייר, מלהטטת ובוראת את היצירות המרהיבות האלה, ומגלה את תהליך היצירה המדוקדק ששיאו בעיצוב שמלת כלה מרוקאית בגובה 2 מ' על טהרת הנייר- 67 דקות
-
במאי עצמאי בתיאטרון: אודי בן סעדיה
אין לו 'כסא במאי', ולרוב הוא משמש גם תאורן, איש סאונד ואפילו סבל. הבמאי שעושה תיאטרון מחוץ למסגרת הממוסדת, נטול הילה הוד והדר, אבל אולי דווקא הוא עושה תיאטרון טהור במתכונתו הגרעינית: שחקן, במה, קהל. אז מי המשוגע שמוותר על מנעמי התיאטרון הממוסד? – אודי בן סעדיה, מחזאי ובמאי עצמאי כ-40 שנה, מספר על הצורך לבחור לבד, להביא לביטוי את פנימי נפשו, על דרך החתחתים, על המחיר הכבד וגם ועל הסיפוק והאהבה- 68 דקות
-
אל נבכי הנפש בתרגומם האמנותי: האמנית אולה קרבצ'נקו (חלק ב')
בחלקה השני של התכנית עם האמנית אולה טימר קרבצ'נקו, היא מאפשרת להיכנס אל עולמה הפנימי כפי שתרגמה אותו לספר האגדות שכתבה וציירה. הצורך והרצון לחיות למרות הסבל הרב, למרות ייאוש אבדני, מחלת הנפש שמשמשת מקלט, הנידוי החברתי, הכאב, הצנזורה האמנותית שנכפתה עליה, וכיצד חבריה המציאותיים, ובעיקר הדמיוניים, שמלווים אותה ומופיעים בספר, נותנים לה כוחות להמשיך וליצור יופי אמנותי כה מרגש.- 60 דקות
שעה עם רותי קרן על צדו הנסתר של עולם התרבות והאמנות. הצצה אל הסמוי מן העין בתיאטרון, במחול, במוסיקה, בספרות, באמנות הפלסטית ובתקשורת. עם פועלי הבמה, התפאורנים, התאורנים, אנשי הסאונד, עורכי הספרים, מעצבי הכריכות, הצלמים ואוצרי התערוכות
...טוען