חפש
Languages
נתניהו חושף את ארכיון הגרעין האיראני, השבוע
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

המוסד בפריים-טיים: בין הצורך בסודיות לרצון לחשוף

המופע של נתניהו בנאום על תכנית הגרעין של איראן, סיפק יחסי ציבור מצוינים לנוכח הנפקד באירוע – המוסד. החשיפה יוצאת הדופן היא לא פחות ממהפכה בגישת הארגון. פרשנות
ד"ר כלילה מגן
02 במאי 2018
11:41
עודכן ב 08 מאי 11:33

הפרשנים הפוליטיים לבטח עוד יעסקו רבות ב"קוסם", ששוב הצליח לתפוס את תשומת הלב של הקהל הישראלי בזמן צפיית שיא, ונתן את ההצגה הטובה בעיר. באנגלית כמובן. אנגלית, שעל אף הטענה כי נועדה כלפי חוץ, שירתה את נתניהו היטב בקרב הקהל המקומי, שכל-כך נהנה לשמוע את האנגלית המצוחצחת של ראש הממשלה שלו.

נתניהו ניסה להדגים, באמצעות ראיות חזותיות למכביר, שהמרננים כי הוא נושא את הקלף האיראני לשווא באופן דמגוגי - מיהרו לשפוט אותו בחומרה. הוא הכתיב את סדר היום התקשורתי בעולם המערבי, כך שללא ספק הנאום שלו היה הצלחה, שבצדה גם נקודות פוליטיות.

אמנם נתניהו הוא שהיה בקדמת הבמה בזמן צפיית השיא, אבל מי שזכה ליחסי ציבור מעולים באירוע הדרמטי היה דווקא הנוכח-הנפקד: המוסד. המופע המרהיב של נתניהו, עם הקלסרים, התקליטורים, הבד השחור הדרמטי, ושאר השפנים שנשלפו מן הכובע - היה בעצם מופע חד פעמי וזוהר במיוחד של ארגון הביון הישראלי, שהוסיף נדבך משמעותי להילה המיתית סביבו. המוסד הוסיף עוד כמה קומות אל יוקרתו הקיימת בלאו הכי, דרך נאומו של ראש הממשלה.

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים מתמודד לעיתים קרובות עם סוגיות של שחרור מידע, כאשר לרוב נטייתו היא להימנע מכך, ולתת לשקט ולמסתורין לעשות עבורו את העבודה. זאת, למעט מקרים שבהם במאזניים העדינים הללו עולה הרווח של החשיפה על ההפסד שעלול להיגרם ממנה. במקרים כאלה בוחר הארגון להתקרב אל האור ממניעים שונים.

מחסן שומם באזור תעשייה בטהראן: כך נוהל ארכיון הגרעין האיראני

אחת הדוגמאות המעניינות להתלבטות כזאת לקוחה מאירוע שהתקיים לפני למעלה מ-60 שנה. זה קרה כאשר מנהיגה של ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, תקף בנאום נוקב את פשעיו האיומים של יוזף סטלין, אך ביקש להותיר את הכביסה המלוכלכת בתוך המפלגה הקומוניסטית במפגש סגור של בכיריה. הנאום אכן נשמר בסוד. ארגוני הביון של מדינות המערב השתוקקו לשים עליו את ידם, בידיעה ברורה שפרסומו יזעזע את אמות הסיפים ויציג לעיני כל את קלונו של המשטר בברית המועצות. מי שהצליח במשימה המורכבת היה לא אחר מאשר המוסד, ארגון ביון צעיר, שעלה בידו כמעט במקרה להשיג עותק בלעדי של הנאום.

מבחינת ראש המוסד דאז, איסר הראל, פרסום הנאום היה הזדמנות נפלאה לשים את הארגון על המפה. לבסוף החליט הראל להעביר את המסמך לאמריקאים ולוותר על זרי התהילה שנכונו לארגון, בשל החשש לגורלם של יהודי ברית המועצות, אם יפורסם כי המוסד הוא שהשיג ופרסם את המסמך. הראל ויתר על פרסום הצלחת הארגון ברבים, אך ההישג המודיעיני הזה היה ללא ספק התשתית לשיתוף הפעולה הפורה וההדוק עם ה-CIA עד ימינו אנו.

המטרה – לנער את העולם מהתרדמת בנושא איראן

 הדילמה איננה פשוטה אף פעם, וההכרעות שלבסוף מתקבלות טומנות בחובן מרכיב מסוים של אי ודאות לגבי התפתחויות אפשריות בעקבות הפרסום. במסיבת העיתונאים של נתניהו, באופן חסר תקדים ונדיר ביותר, אפשר המוסד לחשוף את חלקו בפרשה על מרכז הבמה הציבורית. לא ברמז, לא "על פי מקורות זרים", אלא קבל עם ועולם מפי הגורם הרשמי מספר אחת של מדינת ישראל.

יש להניח כי מה שעמד על כף המאזניים הייתה החשיבות העצומה שבניעור העולם מהתרדמת שהוא שקע בה בנושא האיראני מאז ההסכם שהוביל הנשיא אובמה. זאת, לצד בניית תיק חזק עבור הנשיא טראמפ מול אירופה ומול הוועדה לאנרגיה אטומית לטובת פתיחה מחדש של ההסכם הבעייתי.

טרם הפרסום, במוסד ודאי שקדו רבות על הגנה מוחלטת של הנכסים המודיעיניים, שהובילו למבצע מבריק מעין זה ושעלולים היו להיחשף בעקבות הפרסום. המקרה הזה, שכל כך יוצא דופן בכל הקשור לאופן פרסומו הרשמי בזמן צפיית שיא, מתחבר לאחריות שלקחה ישראל על הפצצת הכור הגרעיני בסוריה ב-2007.

השבוע הלך המוסד עוד צעד מדוד אחד אל עבר הפתיחות. הוא איפשר הצצה לפעילותו המוצלחת לא כעבור עשור, כפי שהיה בהפצצת הכור, אלא כמעט בזמן אמת. זו כבר מהפכה של ממש בגישת הארגון. שני האירועים המתוקשרים הללו מדגימים היטב כיצד המוסד של ראשית המאה ה-21 לומד בהדרגה לאזן בין הצורך בסודיות מוחלטת ובלתי מתפשרת לנכונות לחשוף טפח קטן, לשם השגת מטרות חשובות, המתחרות לעיתים בצורך המובן של ממלכת הסוד להיוותר בצל.

הכותבת היא מחברת הספר "חשופים בעלטה - המוסד, השב"כ והתקשורת בישראל"