"זאת לא הייתה שנה שאזכר בה בהנאה לא נגמרת" - במילים החריגות האלה, סיכמה המלכה אליזבת השנייה את 1992. בארוחה חגיגית בה חגגה 40 שנות מלוכה, השתמשה אליזבת בביטוי הלטיני Annus horribilis, שמשמעותו - שנה איומה.
נאום המלכה מ-1992:
מה קרה ב-92' שהפך אותה לכל כך איומה? מה היה בה ששבר גם את השליטה שהקפידה לשמור תמיד על החיוך המנומס והממלכתיות המרוחקת? זה התחיל בגירושים של הנסיך אנדרו והנסיכה אן, ואז גם הפרידה המתוקשרת, והקשה יותר - של יורש העצר צ'ארלס ואשתו, הנסיכה דיאנה ספנסר. ותוסיפו לזה עוד חתיכת משבר: השריפה בטירת ווינדזור, ששימשה כביתם של המלכים והמלכות באנגליה במשך אלף שנה. 115 חדרים, בשווי 65 מיליון ליש"ט, נשרפו לגמרי.
אחרי עשרות שנים שקטות (יחסית), התקשורת הבריטית עטתה סביב בני משפחת המלוכה. זה רק העלה את מפלס הכעס ציבורי על העלויות הגבוהות של המשפחה הזאת על כספי המיסים. כל אלה, גרמו למלכה אליזבת להתחייב לשלם על ההוצאות המשפחתיות ולשלם מיסים, מה שהפך אותה לשליטה הראשונה לעשות זאת מאז שנות ה-30'.
השריפה בטירת ווינדזור:
מאז אותה "שנה איומה", עברו שלושה עשורים. המלכה אליזבת זכתה בחזרה באהדה הציבורית שאיבדה סביב הגירושים של הנסיך צ'ארלס, ומותה הטראגי של הנסיכה דיאנה. "החברה" שהיא משפחת המלוכה ממשיכה להתקיים, וכנראה שתישאר חלק מהנוף בבריטניה גם אחרי ימיה של אליזבת השנייה. אבל 2021 נתנה פייט רציני לתדמית ולחיים של בית המלוכה, ואם תשאלו אותי - מנצחת בהליכה בתואר "השנה האיומה" של המלכה אליזבת.
קודם כול - בגלל אובדן שותפה לדרך, היועץ והבעל, הנסיך פיליפ. באפריל 2021, בעיצומה של מגפת הקורונה הוא הלך לעולמו (בגיל 99 המכובד מאוד). מי שפעמים רבות עזר למלכה אליזבת להצעיד את בית המלוכה למאה ה-21, כבר לא נמצא שם, במרחק של כמה צעדים מאחוריה.
המלכה אליזבת מדברת על בעלה פיליפ בפסגת האקלים של גלזגו:
בימיו האחרונים של פיליפ, היא עוד בטח התעסקה בריאיון של הנכד - הארי, ואשתו מייגן מרקל, לאופרה וינפרי. זה שאמנם החמיא לה, אבל פגע על הדרך בשאר המשפחה. זה בו הנסיך הארי הודה שאבא שלו, מי שאמור אוטוטו להיות מלך, מסנן אותו, ומהצד השני מספרת מייגן מרקל על תהיות שהגיעו מצד "בני משפחה", לגבי צבע העור של התינוק שיוולד להם (ובאמריקה של 2021 רק תהיה כזאת גוררת אחריה ביטול מיידי). הראיון של הארי ומייגן אצל אופרה ווינפרי - הרגעים הגדולים: תוסיפו על זה, את הנסיך אנדרו. הצרות שהוא עושה ממשיכות להעיב על חייה של המלכה אליזבת עוד מ-92'. השנה, זו התביעה שמנהלת נגדו וירג'יניה ג'ופרה שמספרת שהיא נאלצה לקיים יחסי מין עם הנסיך בהוראתו של עבריין המין המורשע ג'פרי אפשטין. ואפילו הנסיך וויליאם, מי שעובד מאד קשה על תדמית "המלך העתידי", מתוך הבנה ברורה בבית המלוכה שאבא שלו כבר לא יקבל הערכה ציבורית, אפילו הוא נקש בסכסוכים עם אחיו הקטן (אחרי שב-2020 גילינו שהוא נדבק בקורונה קצת לפני הנסיך צ'ארלס ושמר על זה מתחת לרדאר). היום חוגגת אליזבת השנייה 70 שנה כמלכת אנגליה. ביום הזה היא יושבת בביתה שבסנדרינגהאם ומציינת את מותו של אביה, בלי לחגוג או לציין את האירוע. מחר יציינו את האירוע, אבל החגיגות האמיתיות מתוכננות ליוני, 70 שנה אחרי שהוכתרה ונכנסה באופן רשמי לתפקיד. טקס ההכתרה של אליזבת השנייה - 4 ביוני, 1953 היא לא נולדה כיורשת עצר, וגם ב-6 בפברואר 1952, היא בכלל הייתה באמצע טיול בקניה, ולא ידעה שאבא שלה המלך ג'ורג' השישי חולה וימות בפתאומיות. היא נכנסה לתפקיד כ"ילדה", אבל נשארה הדבר היציב ביותר בבריטניה באותן 70 שנה. עשורים שבהם הממלכה המאוחדת הפכה מאימפריה, למדינה שמבדלת את עצמה אפילו מהאיחוד האירופי. היא ראתה כבר 14 ראשי ממשלה בריטים (אולי תיכף 15, אם פרשת המסיבות בזמן הסגר באמת תקבור את בוריס ג'ונסון), ו-13 נשיאים אמריקנים. היא ראתה מלחמה קרה, נחיתה של אדם ראשון על הירח ומגפה עולמית אחת. במשך 70 שנה היא לא הייתה חייבת לממש הבטחות לבוחרים, ולא הייתה תלויה בסינגל שהיא מוציאה או בסרט שהיא משתתפת בו. היא פשוט הייתה שם וזה הספיק כדי שהיא תישאר הדמות הפופולארית ביותר בבית המלוכה. אולי זה כי היא כמעט ולא מביעה עמדה, ובכלל לא מתראיינת. אולי זו תחושת השליחות והרצינות התהומית שבה היא לוקחת את התפקיד שלה. איך תיראה בריטניה ביום שאחרי המלכה? | עוד יום לא פעם עולה התהייה: עד מתי היא תמשיך ככה? אליזבת, כבר בת 95, ובחודש אוקטובר האחרון השתתפה באירוע חברתי כמעט בכל יום (כשעוד יש קורונה בחוץ, כן?). היו שמועות על הכוונה שלה לפרוש, ולהעביר את הכתר לצ'ארלס אם תגיע לגיל 95. אבל זה לא קרה. הלילה היא אפילו הכריזה רשמית כי הדוכסית קמילה תוכתר למלכה כשהנסיך צ'ארלס יירש את המלוכה. מבחינתה, התפקיד שלה הוא כמו תפקיד דתי לכל דבר. כל השקת ספינה, ביקור בבית ספר או מפגש עם שגרירים הוא חלק מהשליחות שלה. וזו שליחות, שגם אחרי השנה ה(כנראה) קשה בחייה, היא תמשיך למלא בשיא הרצינות ועם יראת כבוד כזאת, שסביר להניח שכבר לא נראה בבריטניה של אחרי אליזבת השנייה.
