בפרויקט מיוחד של כאן חדשות ברשת ב' לקראת ציון שלוש שנים לטבח, "7 שאלות באוקטובר", חזרנו (היום) שני לשאלה שמעסיקה רבים - האם ניתן היה להחזיר את החטופים הביתה מוקדם יותר? לפי אלוף-משנה במילואים משה טל, בכיר לשעבר במפקדת החטופים, לאורך המלחמה אכן היו הזדמנויות כאלה, אך הוא הדגיש כי לא מדובר בהכרח בעסקה מוגמרת שהונחה על השולחן וישראל סירבה לחתום עליה.
"זו שאלה מאוד טריקית", אמר כשנשאל אם ניתן היה להגיע להסכם לפני אוקטובר 2025, אז שבו הביתה כל החטופים החיים שנותרו בשבי. "בהיסטוריה תמיד מלמדים בערך בשיעור הראשון שלא שואלים 'אילו'". עם זאת, לדבריו, דווקא בחינת הדרך שבה התנהל המשא ומתן מצביעה על הזדמנויות שלא נוצלו: "בעיניי, הן לב ההחמצה, והן לב הפוטנציאל שכן היה אפשר להחזיר, לפחות את חלקם, אם לא את כולם, קודם לכן".
"יש חבורה מטורפת של נשים ואנשים שעובדים מסביב לשעון בשביל לנתח את האויב, את ההזדמנויות, את מתי אפשר פשוט לרוץ קדימה", אמר, אך לדבריו, חלונות ההזדמנויות היו מצומצמים - ולכן נדרשה היערכות שתאפשר לנצל אותם בזמן אמת. "חמאס ארגון טרור, הוא לא רצה לשחרר את החטופים, בטח לא אל מול התמורות שהוא מצפה להן. אז ב-98-99% מהזמן אין עסקאות. האם מדינת ישראל ערוכה ל-1% הזה בזמן שבו אפשר לסגור עסקה? וכשאתה לא משתמש בתוצרים של אותם גופים שעובדים בשביל ה-1%, אז אתה מחמיץ את ה-1% הזדמנות - ואז אתה לא מביא עסקה".
בקיץ 2024 כבר היה אפשר לחוש את הנייר של ההסכם על עסקה
הבכיר לשעבר במפקדת החטופים הבחין בין שני מצבים - מצב שבו עסקה מוכנה לחתימה נדחית, לבין החלטות שמתקבלות בשלבים מוקדמים יותר ומונעות מהמשא ומתן להגיע לנקודה הזאת. לדבריו, "אם השאלה היא שחור או לבן - האם הייתה עסקה שישראל לא חתמה - אז למיטב דעתי, לא הייתה עסקה על השולחן. אבל אני חושב שכן היו הרבה מאוד החמצות של הזדמנויות שהיה אפשר להגיע לעסקה טובה לישראל, כזאת שאפשר לחזור ללחימה אחריה".
כשנשאל על קיץ 2024 כנקודת זמן שבה המשא ומתן התקרב במיוחד להבשלה, אמר משה כי בעיניו ההחמצה החלה עוד קודם לכן. "כבר היה אפשר לחוש את הנייר של הסכם על עסקה. אבל בעיניי החודשים שקדמו לזה, הם דרמטיים לא פחות מבחינת החמצה. בחורף הראשון של המלחמה, היה צריך להיערך אחרת להזדמנויות האלה, והחמצות בעיניי נמצאות שם".
>> נשים וגברים, ילדים וקשישים, חיים וחללים: כך הושבו כל החטופים הביתה
עם זאת, משה הסתייג מהטענה שניתן היה להגיע לעסקה לשחרור אזרחים כבר בימים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר. "אני חושב שזה קצת wishful thinking. למיטב שיפוטי, העסקה הראשונה, הנשים והילדים, זו הייתה נקודת הזמן הראשונה הריאלית שבה היה אפשר לשחרר חטופים". לשיטתו, גם לאחר חזרת החטופים, הוויכוח שהתקיים סביב הסוגיה מחייב בחינה עמוקה יותר. "המאבק הזה הוא מאבק על ערכים והוא מאבק על זהות", אמר. "יש לנו עוד כברת דרך לעשות בשביל לחזור לנקודת האיזון של ערכים וזהות".
עינת הלוי לוין, סמנכ"לית קשרי ממשל בארגון האמריקני "Hostage Aid Worldwide", גורסת כי ניתן היה להגיע להסכם לשחרור החטופים מוקדם יותר: "לפי מה שאני ראיתי, כן. חד-משמעית". לדבריה, היו שתי נקודות זמן מרכזיות שבהן ניתן היה להתקדם לעסקה. הראשונה הייתה במאי 2024, סביב המתווה שהציג נשיא ארצות הברית דאז ג'ו ביידן. "אני חושבת שאז היה משהו מאוד קונקרטי, מאוד מבושל על השולחן, אבל המערכת האמריקנית נערכה כבר לבחירות. לצערי הרב, לא הכול אפשרי בתוך מערכת פוליטית של מדינה אחרת שאנחנו צריכים את עזרתה".
נקודת הזמן השנייה שעליה הצביעה הייתה באפריל 2025. הלוי לוין סיפרה כי נקראה אז לפגישה בבית הלבן, שבה לדבריה הוצגה בפניה תוכנית לשחרור החטופים. "הציגו לי באופן לא רשמי את תוכנית 21 הנקודות - אז היו 21 נקודות - זה בעצם אותה תוכנית שאחרי זה באוקטובר כאילו נחתמה בשארם א-שייח'", סיפרה.
כשנשאלה אם ההתקדמות הצבאית בחודשים שלאחר מכן היא שאפשרה בסופו של דבר להגיע להסכם, השיבה: "זה לא מה שאני מכירה מהבית הלבן. מאחר ואני אחד הגורמים, אולי היחידים בישראל שהם לא חלק מישראל הרשמית, שכן דיברו עם הגורמים מהבית הלבן ישירות, אז אני הבנתי שזה לא קשור ל'מרכבות גדעון' א' או ב' או ציר כזה או אחר".
הלוי לוין סיפרה כי במהלך הפגישה התבקשה לסייע לאנשי הממשל האמריקני להבין כיצד ניתן לקדם את המתווה בתוך המערכת הפוליטית בישראל - לא הציבורית - כי הציבורית "כבר הייתה שם". היא סיפרה: "יש לי ניסיון פוליטי בישראל, הייתי בכנסת, הייתי במשרדי ממשלה, הייתי בשליחות דיפלומטית. ואני מכירה את המערכת הציונית-דתית. אני גדלתי שבט מעל בצלאל סמוטריץ' בבני עקיבא, אמנם לא באותו סניף. אני מכירה את בן גביר עוד מהימים שהיינו מפגינים נגד אוסלו".
היא סיפרה שבבית הלבן ביקשו ממנה לספק תמונה של הלחצים בתוך ציבור מצביעי הקואליציה, משום ש"הם הרגישו שהם מקבלים תמונה מניפולטיבית ומעוותת מישראל". לדבריה, "מניפולציה אחת הייתה, ממה שאני מבינה, ש'הממשלה שלנו תיפול בזמן מלחמה וזה יהיה נורא אם נעביר את עסקת החטופים, סמוטריץ' ובן גביר יפילו את הממשלה'. מניפולציה שנייה הייתה ש'זה לא חשוב, לציבור הישראלי לא אכפת מזה, זה לא נושא מרכזי, יותר חשוב להכריע את חמאס. בבחירה בין שני הערכים האלה אנחנו הולכים על הערך של מלחמה'".
עוד הוסיפה כי בתחילת ממשל טראמפ היה אמון במערכת הפוליטית בישראל - עד ש"אחרי כמה זמן הם הבינו שמשקרים להם. וזה לקח זמן". לדבריה, מרגע שהאמון נשבר, הארגון שבו היא פועלת הפך לאחד הגורמים שעמם התייעצו האמריקנים. "כל הזמן אנחנו היינו צד שנתן קונטרה, ושאלו אותי גם כל הזמן: 'מה את רואה? מה את מכירה?'", סיפרה. "ארגון אמריקני, גם היה להם מאוד קל להישען עלינו, ויכולנו להעביר להם נתונים והיה שם נתיב פתוח".
"הם (אנשי הממשל האמריקני) פשוט היו מאוד מתוסכלים מזה", אמרה הלוי לוין. "הם הבינו את המצב, הם מבינים פוליטיקה מעולה. אני פשוט צפיתי בתהליך הזה ועשיתי הכול כדי לנתב אותו למקום שבו אין ברירה וארצות הברית משחררת את החטופים הישראלים. ועד היום זה מרעיד אותי להגיד את זה. כי זה מראה על איזשהו עיוות בערכים ובסדר העדיפויות של ממשלת ישראל שהוא מביך לכל ישראלי בעולם".
בעיניי, המדינה שלנו טבולה היום בדם, חצי פיזית חצי נפשית
גם שורד השבי מקסים הרקין התייחס לשאלה אם ניתן היה להגיע לעסקה לשחרור החטופים מוקדם יותר, ואמר כי מאז שחזר מהשבי ניסה לברר את הנושא. "לא הצלחנו לברר יותר מדי, ואני חושב שזה ברור למה, כי לא ממש נותנים לנו את הפרטים", אמר. "אבל בהבנתי, חד-משמעית היה אפשר לעשות את זה מוקדם יותר".
לדבריו, כבר בזמן השבי חשב שישראל הייתה צריכה לפעול אחרת. "אם היינו עושים עסקה בנובמבר 2023, כשהתחילו להוציא נשים וילדים, והיו ממשיכים פשוט להוציא אותנו - אני מבחינתי הייתי מסכים להכול. הייתי אומר: כל מה שאתם רוצים, הכול, רק תביאו את החטופים".
הרקין הוסיף כי מבחינתו השאלה המרכזית אינה כמה זמן בשבי ניתן היה לחסוך ממנו, אלא כמה חיים ניתן היה להציל. "עזבי את הזמן, הזמן זה לא עיקרי פה. חיים, כמה בני אדם היינו יכולים לחסוך, להשאיר אותם בחיים", אמר. "אם אנחנו מדברים על החטופים, אנחנו מדברים על החיילים, אם אנחנו מדברים על כל האנשים שנפצעו פיזית, נפצעו נפשית - וזה נשאר איתם לתמיד, לצערנו". לדבריו, "המדינה שלנו בעיניי היום היא, סליחה שאני אומר את זה, אבל אני אומר את זה בפתוח, היא טבולה בדם, חצי פיזית חצי נפשית".
