העדות של מנכ"ל וואלה לשעבר, אילן ישועה, במשפט נתניהו הגיעה השבוע לסיומה. ההזדמנות של הסנגורים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל בני הזוג אלוביץ' לחקור את ישועה חקירה נגדית ולנסות לחורר את העדות שלו תבוא בעוד שבועיים. עד אז, הנה כמה תובנות קצרות על עולם העיתונות שעולות מתוך העדות שלו.
ההשחתה של וואלה – בשביל האינטרס האישי
זה נשמע שהיה ממש נורא להיות עיתונאי או עיתונאית בוואלה תחת המנכ"ל אילן ישועה. הוא הגיע לוואלה ב-2006, ארבע שנים לפני אלוביץ', והתיישב על כיסא המנכ"ל אחרי שניהל את הסניף הישראלי של חברת האנציקלופדיות בריטניקה. ישועה מעולם לא היה עיתונאי. אתיקה עיתונאית היא לא משהו שהוא הגיע איתו מהבית.
שאול אלוביץ' הפך להיות בעל השליטה ארבע שנים לאחר מכן, כשקנה את השליטה בבזק – החברה האם של וואלה. תוך פרק זמן לא רב השניים הפכו לקרובים. אלוביץ' עשה את ישועה איש אמיד למדי. למשל, הוא חילק לו בונוס ענק של 12 מיליון שקלים אחרי שתיווך בעסקת מכירת לוח המודעות האינטרנטי יד2, כזה אמיד.
אולי בגלל זה, כשאלוביץ' התחיל לדרוש מישועה לכופף את כל הנורמות העיתונאיות והאתיות של אתר וואלה לטובת האינטרסים הכלכליים שלו, ולטובת האינטרסים הפרסונליים של ראש הממשלה ובני משפחתו, הוא זרם. זה לא אני ממציא שהוא זרם, זה הוא מודה בזה.
כשקראתי את העדויות של ישועה, תיארתי לעצמי כמה נורא הייתי מרגיש לו הייתי עיתונאי בוואלה. ישועה פעל לצנזר ידיעות, לסרס אותן. הוא פעל ליצור סיפורים עיתונאיים שלא היה בהם ערך מלבד הערך הפרסונלי של משפט נתניהו. הוא אפילו פעל מעל לראש של הטאלנטים שלו ושל העורך הראשי ונתן לדוברו של ראש הממשלה לערוך כרצונו ריאיון שעיתונאי וואלה באותה תקופה דב גיל-הר (היום בכאן חדשות) ערך עם ראש הממשלה – רק כי ראש הממשלה לא היה מרוצה מהשאלות.
ההתנהלות הזו של ישועה היא לא רק מתחת לכל נורמה עיתונאית שקיימת, היא פגעה בעיתונאים ובעיתונאיות שאותם ניהל. באמינות שלהם, במוטיבציה שלהם למצוא סיפורים ולחשוף אותם, בשליחות שמפעילה אותם, במוראל שלהם. ויותר מכל? היא גרמה להם לצנזר את עצמם, כך על פי עדותו שלו עצמו. שזה סוג הצנזורה העיתונאית הגרוע ביותר שאפשר לחשוב עליהם. כשעיתונאית מצנזרת את עצמה כי היא חושבת שאם תכתוב משהו מסוים זה לא יעלה בקנה אחד עם רוח המפקד, זה המצב שבו ההשחתה מגיעה לדרגה העליונה. זה בדיוק מה שישועה עשה בוואלה. הוא השחית את כלי התקשורת הזה עד תום. הכול למען האינטרס האישי שלו. רק כשהרגיש שהוא עלול להסתבך בפלילים – הפסיק.
השקרים של ישועה
ישועה סיפר השבוע בעדות שלו שהוא שיקר בתגובה שנתן לעיתונאי "הארץ" גידי ווייץ בתחקיר המקיף שפרסם על הנעשה בוואלה. התחקיר שבמידה רבה היה הבסיס לתיק 4000. העדות הזו טלטלה אותי. חזרתי לאותו תחקיר של ווייץ, ולתגובה של ישועה. שווה לקרוא אותה במלואה, אבל הנה כמה פנינים שבולטות היום במיוחד:
"מעולם לא אמרתי לאף עיתונאי כי שאול אלוביץ' הורה לי להתערב בתכנים, והוא אכן לא נתן לי הוראה ברוח זו. באתר מופיעים מאמרי דעות ופרשנות נגד מר נתניהו לרוב. לא אתפלא אם בדיקה סטטיסטית תעלה, שרוב המאמרים הם דווקא נגדו. לפני הבחירות היינו האתר, ואולי גם כלי התקשורת, הנקי ביותר […] 'וואלה!' נמצא לחלוטין מחוץ לקרבות הרגולטוריים של קבוצת בזק. לדעתי, 'וואלה!' הוא נטל על מר אלוביץ' יותר מאשר נכס. אלוביץ' כלל לא מעורב במינוי העורכים הראשיים. גם על המינוי של ינון מגל וגם על זה של אלקלעי סיפרתי לו בדיעבד".
כל מה שכתוב כאן הוא שקר. ישועה הודה השבוע שזה שקר. הוא העיד שתיאם את תגובתו עם התגובות של יתר הגורמים שהגיבו לתחקיר, בין אם זו משפחת נתניהו ובין אם אחרים. היחידי שלא הגיב לתחקיר במקור, אגב, היה ינון מגל. הוא העדיף לא להגיד כלום מאשר לשקר.
התחקיר של ווייץ פורסם באוקטובר 2015. החקירה הגלויה נגד אלוביץ' בבזק, שרק בהמשך הפכה להיות תיק 4000, נפתחה רק באמצע 2017. כלומר שבמשך כמעט שנתיים אחרי פרסום התחקיר, ישועה המשיך להשחית את האתר כאילו עסקים כרגיל. הוא בעצמו העיד על כך. זה בלתי נתפס בעיני. אחרי שכבר נתפסת עם המכנסיים למטה, אחרי שכולם ראו מה אתה עושה, אחרי שהאינטרסים הכלכליים שבשמם אתה פועל כבר היו ברורים לך ולכל העולם, אחרי שכבר הבנת שהעיתונאים שלך עצמך הלכו לדבר עם כלי תקשורת אחר בשביל לנסות ולשנות את מה שאתה עושה, עדיין המשכת לעשות את זה? בלתי נתפס, בכל קנה מידה.
יחסי הקיצון של הון-שלטון-עיתון
ישועה סיפר בעדותו שבני משפחת נתניהו ואנשיהם נהגו באתר וואלה כאילו הוא היה שלהם, הרבה מעבר להתנהלות של פוליטיקאים אחרים. הוא סיפר שפוליטיקאים מותחים ביקורת על איך שכלי התקשורת מסקרים אותם, אבל בדרך כלל עושים זאת ישירות מול הכתבים או העורכים שלהם, ולא מול המנכ"ל או הבעלים. חוץ מזה, העיד ישועה, פוליטיקאים נוטים להיזהר בביקורת שלהם, כי הם פוחדים מנקמנות כלי התקשורת.
מניסיוני, ישועה צודק. חד משמעית. כל הפוליטיקאים כולם מתלוננים לכל כלי התקשורת באופן שוטף על הסיקור שלהם. מי יותר ומי פחות. על תמונות לא מחמיאות, על כותרות לא מחמיאות, על כך שהם לא נכנסים מספיק לעיתון, לא חסר על מה. האמת? לא רק פוליטיקאים. גם אנשי עסקים, זוטרים ובכירים, וגם דוברי חברות עסקיות. כולם מתלוננים כל הזמן.
מערכות היחסים האלה הן מערכות יחסים מורכבות, שקשה לנתח אותן בפסקה בודדת אחת. חלק מהן סבירות, חלקן לא בריאות בכלל. חלק מאנשי העסקים, למשל, עושים בדיוק את מה שישועה סיפר שמשפחת נתניהו ואנשיה עשו - הם נמצאים בקשר קבוע ישירות מול הבעלים והמו"לים, ואפילו לא טורחים לדבר עם הכתבים והעורכים. זה לא תקין, נקודה, אין דרך לסובב את זה.
בעולם שבו הלחצים הכלכליים על העיתונות המסחרית גוברים, בעולם שבו הצרכנים לא רוצים לשלם עבור המנוי לעיתון או עבור התוכן שהם צורכים באינטרנט או בטלוויזיה, הלחצים של אנשי העסקים והפוליטיקאים מצליחים לחדור לפעמים את שכבות ההגנה העיתונאיות. כשזה קורה, זה משחית את המקצוע, ומטה את החדשות, את התוכן עצמו. ישועה צודק בכך שההתנהלות של משפחת נתניהו לא מעידה על הכלל, ולפי עדותו משפחת נתניהו לקחה את זה לקיצון, אבל משפחת נתניהו בהחלט לא לבד בעניין הזה.
