כלקח מהסגר הקודם שהטילה נראה שהרשות הפלסטינית חוששת מסגר נוסף. הוא עלול לייצר לה כיסי חיכוך עם האוכלוסייה במקומות שונים, בעיקר מול כאלה שלא סופרים אותה ומסרבים בעקשנות לציית להנחיות.
מלבד סגר נקודתי פה ושם על כפר או בית ספר הכל פתוח - מסעדות, בתי קפה, שווקים, קניונים, מסגדים, בתי ספר וגני ילדים. כך, מכורח המציאות, צועדת הרשות לחיסון עדר בלי תוכנית סדורה וממונה קורונה פלסטיני.
ברשות אין דבר כזה חל"ת וגם לא דמי אבטלה לרוב האוכלוסייה. מי שנשלח הביתה לחופשה ללא תשלום בגלל סגר, לא מקבל פיצוי כספי ואין לו כל כך על מה להישען. אז נכון, האבטלה בגדה עומדת כעת על 15% "בלבד" באופן רשמי. אבל אם מוסיפים לזה את "הנעדרים מעבודה" בעקבות המגפה, מגיעים לשיעור אבטלה מפחיד בפועל של 45%. גם אם תטיל סגר, לרשות יש קושי לאכוף אותו כיוון שהיא לא יכולה לנייד כוחות גדולים של המנגנונים הפלסטיניים באין תיאום עם ישראל.
הרשות הפלסטינית סובלת גם ממחסור בכל מה שקשור בבדיקות קורונה ולכן היא מבצעת רק בין 4,000-3,000 בדיקות ביום, מה שמביא לאבחון של מספר נדבקים נמוך יחסית. ישנם קצת יותר מ-5,000 מאומתים פעילים מתוך כ-40 אלף מאז פרוץ המגפה, וקצת יותר מ-300 מתים. גם הנתונים האלה מוכיחים כביכול שלא הכצעקתה. זה לא שהיא מיגרה את התחלואה, היא פשוט חיה עם הנגיף ומרגישה בלי.
לרשות אין תוכנית יציאה מההמשבר הבריאותי והכלכלי
מה עם תוכנית יציאה מההמשבר הבריאותי והכלכלי או תוכנית שיקום כלשהי? לרשות אין כאלה. הבנק העולמי יעץ לה להכין כזו, אך לאחר מחשבה, הגיעו הפלסטינים למסקנה שאין טעם בתוכנית יציאה, אם ממילא אין עתודות כספיות להישען עליהן כדי להריץ כזו. מה גם שהרשות נמצאת במשבר כספי גם ללא הקורונה.
ארבעת מנועי הכלכלה העיקריים הקיימים ברשות הפלסטינית הם:
1) הפועלים בישראל שחוזרים לשטחים עם משכורת נאה שמניעה אחר כך את השוק בגדה
2) הסקטור הציבורי – פקידי הרשות, אך המשכורת שלהם נחתכה בחודשים האחרונים, מה שפוגע בכוח הקנייה וצמיחת השוק
3) הסקטור הפרטי - אך בסוף הוא מושפע מאוד ממצב הכיס של הסקטור הציבורי
4) ענף התיירות הפלסטיני - שעל פי ההערכות, מגלגל בימים כתיקונם 150 מיליון דולר בחודש. בשנה, אם מחשיבים את כל הענפים שנהנים בעקיפין מתיירות, הרווח מגיע לעוד מיליארדים רבים. אך כל זה לא קיים כרגע. ענף התיירות מדמם כבכל העולם
הרשות לווה כספים מהבנקים ומגדילה את האשראי
בכללותה, הרשות הפלסטינית מתנהלת על אדי כלכלה רעועה. יחסית למצבה היא מתנהלת באופן חכם, ובשורה התחתונה היא מונעת קריסה. בראש ובראשונה מה שחשוב לה הוא להמשיך לשלם משכורות לפקידיה, חלקיות ככל שיהיו, ולהמשיך לתחזק את מערכות הבריאות והחינוך.
בחודשיים הקרובים ענף התיירות אמור היה להגיע לשיא עם חג המולד בבית לחם, אך היא מבינה שהשנה היא יכולה לשכוח מזה, כמו גם מרבבות הצליינים הפוקדים אותה מדי שנה. אסור לשכוח גם מ"תיירות הפנים" - ערביי ישראל שרבים מהם אוהבים לנפוש ביריחו ובמקומות אחרים בגדה בשגרה - גם זה הלך.
פרסום ראשון של @gilicohen10 ב-#חדשותהערב: בפעם השלישית, ישראל העבירה באופן חד צדדי מאות מיליוני שקלים לרשות הפלסטינית - שסירבה לקחת את הכסף pic.twitter.com/usAgn3ZSil
— כאן חדשות (@kann_news) June 4, 2019
מה שמוסיף למצבה הכלכלי הרעוע היא החלטתה מסוף מאי שלא לקבל את כספי המיסים מישראל בגלל כוונות הסיפוח – כספים שנאמדים בכ-500 מיליון שקלים בממוצע בחודש. כלומר, מחודש יוני היא הפסידה בשל כך 2.5 מיליארד שקלים.
איך הרשות מתמודדת? היא לווה מהבנקים בשטחים ומגדילה את האשראי, אבל המהלך מאפשר לה בעיקר להתגלגל על אדים. הצמיחה ברשות שלילית, המשק הפלסטיני התכווץ ב-15% השנה. מחזור העסקים השתפר ביחס לחודשי הסגר ברשות במארס-אפריל, אך לא חזר לקדמותו לימי טרום קורונה. בחודש יולי רבע מהצ'קים עדיין חזרו - מדובר ביותר מ-100 אלף צ'קים, בשווי 130 מיליון דולר.
כבר כעת לרשות יש גירעון תקציבי של 2.65 מיליארד שקלים. עד סוף השנה היא חזתה שהגירעיון יעמוד על 8.6 מיליארד שקים. כל זאת לאור העובדה שהתקציב שלה בשגרה עומד על 17-16 מיליארד שקלים בסך הכל.
גם הסיוע הכספי מחו"ל פחת. עד לחודש יולי אפשר לראות ירידה של 300 מיליון שקלים בסיוע החוץ לרשות בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד - כמיליארד שקלים לעומת 1.4 מיליארד שקלים. נרשמה גם ירידה בגבייה המקומית על ידי הרשות, שדאגה שהבנקים ידחו את כל הניכויים ממשכורות פקידיה, משום שהן חלקיות בחודשים האחרונים. שכר יומי ממוצע בשטחים הוא 120 שקלים. אם מוסיפים לחישוב את הפועלים בישראל - הממוצע קופץ ל-254 שקלים (הפועלים הם אחד המנועים הכלכליים, זוכרים?).
ברצועת עזה, אגב, הרחק משטחי הרשות הפלסטינית, השכר היומי ירד בתקופה האחרונה מ-62 שקלים ל-59 שקלים. נתוני האבטלה הרשמיים בעזה עומדים על 49%. אך גם כאן, אם מחשיבים את הנעדרים מעבודה בעקבות הקורונה, מגיעים לשיעור אבטלה של 65%.
בשורה התחתונה, התמונה הכלכלית שהרשות הפלסטינית רואה לנגד עיניה בכל בוקר היא רעועה ביותר. הטלת סגר נוסף כדי למגר את הקורונה יכולה להקים על הרשות את הציבור שלה ומכך היא חוששת. אז מה עושים? הולכים על חיסון עדר - גם אם לא כמדיניות פורמלית מוצהרת.
