לקראת הפריימריז בליכוד: מכירת החיסול של נתניהו

לקראת הפריימריז בליכוד: מכירת החיסול של רה"מ
את הבחירות הבאות תחל מפלגת הליכוד כשהעומד בראשה - נאשם. לאחר שליברמן לא הראה נכונות להתגמש לטובת ממשלת 63, ראש הממשלה מתכנן את המהלכים הבאים שישאירו אותו בראשות המפלגה, בכל מחיר
מחבר יואב קרקובסקי | פרשנות מחבר יואב קרקובסקי | פרשנות
Getting your Trinity Audio player ready...
ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת, נוב' 2019
צילום: צילום: הדס פרוש, פלאש 90

הולכים לבחירות, זו האווירה של סוף השבוע האחרון. מאז פגישת גנץ-נתניהו שהתפוצצה וכשלה, נדמה שהפעם באמת אפסו הסיכויים להקמת ממשלת אחדות לאומית. השיחה בארבע עיניים הסתיימה בפיצוץ נוסף, בשיחת טלפון קשה מאוד בין שני האישים, כולל הטחת האשמות אישיות. אם בתחילת השבוע עוד אמר גנץ בשיחות סגורות שיחסיו האישיים עם ראש הממשלה סבירים ולא חבריים, ושאם יצטרכו יוכלו לעבוד יחד, אחרי הפגישה הקשה ושיחת הטלפון – נראה שההעדפה שלו כעת היא להתמודד מולו בפעם השלישית, מלשבת איתו סביב אותו שולחן ממשלה.

לכך צריך לצרף את דבריו של אביגדור ליברמן לסימה קדמון מידיעות אחרונות. נראה שגם ממשלה צרה עוברת מן העולם. שבוע העבודה האחרון של הכנסת ה-22 יחל ביום שני הקרוב, ויסתיים ביום רביעי בחצות. אז ייצאו שוב 120 נבחרינו לפגרת בחירות שלישית השנה.

ניסים מתרחשים בחנוכה, וזה יקרה הרבה אחרי פיזור הכנסת - בשבוע האחרון של חודש דצמבר. רק נס יכול להציל את המערכת הפוליטית מעצמה, ואת מדינת ישראל מגחמותיה שהביאנו עד הלום, למערכת בחירות שלישית בשנה אחת. חוסר האמון בין בנימין נתניהו לבין ראשי כחול לבן הוא כל כך קיצוני, כך שלא אפשר שיח פתוח ונקי לצורך גישור על הפערים בין הצדדים.

תקדים אחד שבר תקדים אחר. אבל התקדים המרכזי הוא ראש ממשלה נאשם. כבר היו ראשי ממשלה שנחקרו, למעשה כל ארבעת ראשי הממשלה האחרונים נחקרו בשלב כלשהו של הקדנציה, מי במהלכה (נתניהו, שרון ואולמרט), מי בסיומה (ברק). בשני המקרים התקדמה החקירה לשלב מרכזי. אצל אולמרט, העדות המוקדמת של משה טלנסקי טרפה את קלפי המערכת הפוליטית. היא שהביאה לבסוף את עמיתיו של אולמרט בקדימה להיענות לאולטימטום של ברק, ולהביא לסיומה את כהונתו של אולמרט כראש הממשלה. זה עוד לפני החלטה סופית אם להעמידו לדין או לא.

התקדים הזה, של ראש ממשלה נאשם, מייצר את שלל התקדימים שאותם אנחנו חווים כעת. חודשיים וחצי מאז הבחירות השניות, הראשונות בתולדות מדינת ישראל, אנחנו יוצאים לסבב ג'

משפטו של אולמרט התנהל שנים אחרי פרישתו. במקרה שלנו, אפילו ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן, לא משנה לחבריו בליכוד או לשותפיו לבלוק. הם דבקים בחוק שמתיר לראש ממשלה לכהן עד לערכאה שלישית, אבל מזיזים הצידה כל שיקול אחר.

התקדים הזה, של ראש ממשלה נאשם, מייצר את שלל התקדימים שאותם אנחנו חווים כעת. את מתיחת חוק יסוד הממשלה עד הקצה. המנדט הראשון, שבו כשל נתניהו, השני שבו כשל גנץ, והשלישי שבו כושלת הכנסת להוציא מתוכה מועמד מוסכם, כדי לזכות לפחות בעוד שבועיים של מגעים קואליציוניים - עקרים ככל הנראה. חודשיים וחצי מאז הבחירות השניות, הראשונות בתולדות מדינת ישראל, אנחנו יוצאים לסבב ג'.

שנה בממשלת מעבר: הילדים בפריפריה, החולים במסדרונות והאלימות במגזר הערבי עדיין מחכים

מניעת הבחירות: רק בידי ליברמן

הדרך היחידה למנוע בחירות מצויה בידיו של איש אחד – אביגדור ליברמן. לו יחליט יו"ר ישראל ביתנו לחתום לבנימין נתניהו ולהעניק לו את 61 החתימות הנדרשות לו, הוא יוכל לנסות להתקרב במשא ומתן להקמת ממשלת 63. ליברמן מציג את עצמו כמבוגר האחראי של המערכת הפוליטית, מי שדחף ולחץ להרכיב ממשלת אחדות, וכשל. הוא מנסה ליצור מצג לפיו רק שניים – בני גנץ ובנימין נתניהו – לא הצליחו להתגמש.

  מנסה ליצור מצג כאילו רק גנץ ונתניהו לא הצליחו להתגמש. אביגדור ליברמן עם בני גנץ (צילום: אופק אבשלום)

כבר בראשית הדרך ליברמן הציג את רשימת הדרישות הקשיחות שלו, וסימן לגנץ ולנתניהו על מה כל אחד מהם יכול לוותר. הוא בינתיים, לא סימן את קווי הוויתורים שלו. הוא פוסל את המחנה הדמוקרטי ואת הרשימה המשותפת משמאל, ואת החרדים וה"משיחיים" מימין. הוא תובע רשימת דרישות ארוכה בנושאי דת ומדינה ולא מוכן להגמיש אף סעיף. הוא הבטיח שתי הבטחות אחרי הבחירות בספטמבר, שתי הבטחות במשקל זהה – ממשלת אחדות ליברלית (ליברמנית) ומניעת בחירות נוספות. שתי ההבטחות עומדות להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה, אלא אם יבוא ליברמן עם רשימה גמישה יותר של דרישותיו - אז אחד מהצדדים ייאלץ להיענות לו.

כשנתניהו רוצה לקנות שקט, הוא מוכן למכור הכל

נתניהו רוצה לקנות זמן של שקט ותקווה. את הזמן הוא צריך כדי להיערך למהלכיו המשפטיים מול הפרקליטות. לאחר שתסריט ממשלת ה-63 כולל חסינות קרס, בינתיים, באדיבותו הרבה של ליברמן, תרחיש הבחירות הוא הטוב ביותר בעבורו. לכן כבר חודשיים הוא דבק בו, ו"עושה כאילו" הוא רוצה ממשלת אחדות. אחדות היא תרחיש קשה וסבוך כי היא מייצרת לו תאריך תפוגה, ועם תאריך שכזה כל המגעים עם הפרקליטות לגבי הסדר טיעון, שיכלול אולי פרישה, יהיו קשים יותר. המערכת הפוליטית הרי קובעת את מועד פרישתו, ולא תוצאת המגעים על העסקה. הפרקליטות לא מרוויחה שום דבר, ולכן לא תרצה לתת לו כלום.

"נתניהו מגיע כפייבוריט, אבל עם בעיה, מולו מתמודד מועמד במשקל לא קל. גדעון סער מגיע עם גייסות של תומכים, עם רוח גבית של ציבור מחוץ לליכוד, עם תקשורת אוהדת"

מכאן שרק בחירות הן אופציה, ובמצב הזה נתניהו רוצה להגן על עצמו מבית. ככל הנראה יהיה לו קשה מאוד ציבורית וגם פוליטית למנוע את הפריימריז להנהגת הליכוד. הוא מגיע כפייבוריט, אבל עם בעיה, מולו מתמודד מועמד במשקל לא קל. גדעון סער מגיע עם גייסות של תומכים, עם רוח גבית של ציבור מחוץ לליכוד ועם תקשורת אוהדת. ראש הממשלה עצמו צריך להתמודד עם חטוטרת לא פשוטה – נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. זו תהיה התמודדות קלה יחסית, זו חזית שנתניהו מאומן בה היטב, להתמודד עם התקשורת ומערכת אכיפת החוק שרק מחפשים את הדרך, לדבריו, להוציא אותו מהמשחק. החטוטרת הגדולה והמציקה יותר היא כישלונו הכפול בבחירות אפריל וספטמבר - זו תהיה התמודדות קשה הרבה יותר.

נתניהו נחשב ב-15 השנים האחרונות למנהיג הבלתי מעורער של הליכוד. ארבע פעמים הוא הביא את השלטון לליכוד, יותר מכל מנהיג אחר של המפלגה - יותר ממנחם בגין שניצח פעמיים, יותר מיצחק שמיר שניצח במובהק רק פעם אחת, ויותר מאריאל שרון שניצח פעמיים. נתניהו נחשב לווינר בקרב הציבור. למרות הפסדיו מול ברק ב-99' ומול אולמרט ב-2006, הוא זה שהחזיר את הליכוד לשלטון ב-2009, הישג אדיר למפלגה שכמעט רוסקה בידיו קודמו בתפקיד. עכשיו ינסה גדעון סער לשכנע את 120 אלף מתפקדי הליכוד שהקסם נגמר, שהוא פג כי משהו באישיות של נתניהו השתנה.

לכן נתניהו צריך את ההגנה של חבריו לסיעה. הוא צריך שכמה שיותר חברי מרכז שיעמדו לצידו. ביום ראשון יתכנס מרכז הליכוד לאשר את הוראת השעה שכבר אושרה בקיץ האחרון: הקפאת הרשימה לכנסת, לא לקיים פריימריז. זה הדבר שמחזק את מעמדם של חברי הכנסת המכהנים כבר שתי כנסות ולא עושים דבר. אם זה לא מספיק, שב מתחייב נתניהו בפני חברי אותה רשימה לאפשר חוק נורווגי, לפיו שרים של הליכוד יתפטרו מן הכנסת, ויפנו מקום לבאים בתור ברשימה, וכך יותר ויותר אנשים שנמצאים ברשימה עשויים להיכנס לכנסת. בדרך הזו מנסה ראש הממשלה לקנות את תמיכתם של מי שנמצאים בתחתית הרשימה, וחוששם מפני ירידה במספר המנדטים של הליכוד (כפי שהיה בין אפריל לספטמבר), שתסכן את עתידם הפוליטי. כשנתניהו רוצה לקנות שקט, הוא מוכן למכור הכל. מכירת החיסול החלה.

נתניהו נחשב ב-15 השנים האחרונות למנהיג הבלתי מעורער של הליכוד. עכשיו ינסה גדעון סער לשכנע את 120 אלף מתפקדי הליכוד שהקסם נגמר, שהוא פג כי משהו באישיות של נתניהו השתנה

ישיבת המרכז הזו עשויה להיות מתוחה. חברים לא מעטים מנסים להזכיר לנתניהו שהליכוד היא מפלגה דמוקרטית רוב שנותיה, ואין שום כוונה לוותר על זה. הם ידרשו הצבעה חשאית על הצעת ההחלטה לוותר על הפריימריז, ואם יש משהו שיו"ר מפלגה שונא זה הצבעה חשאית. מעבר לכך, גלעד שרון החליט לצאת למאבק גלוי בנתניהו. בסוף השבוע הוא הפיץ מכתב ל-120 אלף מתפקדי הליכוד, ובו קריאה לקיים בחירות לרשימה לכנסת. בסבב הקודם, בית הדין העליון של תנועת הליכוד אסר עליו להתמודד כי חסרו לו שלושה חודשי הכשרה. בבחירות בקיץ, ויתר שרון על הניסיון לכפות התמודדות נוספת לרשימה. כעת הוא מתכוון לנהל על כך מאבק. סיכוייו נמוכים, אבל אין לו ממש מה להפסיד. ההיגיון והחוקה לצידו.

אין בושה

מירי רגב חוזרת לכותרות ככל שהבחירות מתקרבות ובאות. היא התגייסה כל כולה לקמפיין הבחירות. כמי שמבינה בסיסמאות, היא כבר קבעה לפחות אחת: "שלטון החוק לא יכול להיות מעל החוק", בהפגנת התמיכה בנתניהו בכיכר המוזיאון. השבוע כיכבו שרת התרבות ואנשי משרדה בשתי תקריות מביכות, האחרונה באירוע האזכרה ה-46 לדוד בן גוריון. את תמונתו של מי שייסד את המדינה, החליפו בהזמנה בתמונתו של ראש ממשלה אחר, לוי אשכול. איך זה קורה? האם רק את צ'כוב לא קראה השרה הממונה?

  חזרה לכותרות וכיכבה בשתי תקריות מביכות. שרת התרבות מירי רגב (צילום: קובי ריכטר, TPS)

בתקרית השנייה, ואולי המביכה יותר, נוכח הטענות כי תקציב התאגיד לקידום תרבות יוצאי אתיופיה לא נוצל כראוי השנה, תקף משרד התרבות את ח"כ גדי יברקן, איש כחול לבן: "חבל שבדבריו אין הכרת הטוב, צניעות ומחויבות לאמת, שמאז ומתמיד אפיינו את העדה האתיופית". באמת חוצפה של עדה. רגב היא הממסד, בכך היא מוכיחה את הטענות של יוצאי עדות המזרח כלפי מפא"י: "הם לא נחמדים", האשימה גולדה מאיר את הפנתרים השחורים, שפצחו במחאה חברתית אמיתית ואותנטית בשנות ה-70. אחרי 40 שנות שלטון הליכוד, מתחילה רגב להיות דומה לגולדה. שנים בודדות אחרי דבריה של גולדה על מחאת הפנתרים, הוחלפה מפא"י בליכוד. רק אומר.

 

הפופולריים