בדובאי ובמרקש מדברים עברית בלי חשש - אבל לא הכול דבש

בדובאי ובמרקש מדברים עברית בלי חשש - אבל לא הכול דבש
שלוש שנים להסכמי אברהם, ולישראל יש אתגר חדש-ישן | הפרשנות של רועי קייס
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
שלוש שנים להסכמי אברהם
צילום: כאן חדשות

התמונות, שבהן נצפו אזרחים דורכים על דגל ישראל, לא מגיע מאיראן או לבנון - הוא מבחריין, שחתומה על הסכמי אברהם. השיעים ציינו שם את יום העאשוראא' וזה מה שיצא. אז איך מצד אחד אפשר לדרוך על דגל ישראל בחוצות מנאמה ומצד שני לנהל יחסים מדיניים חמים עם ישראל? והאם שלוש שנים אחרי שנחתמו, הסכמי אברהם מאבדים מומנטום? רועי קייס במסע בעקבות יונת השלום.

זוכרים את הרגע הנהדר של ההכרזה הראשונית על השלום עם האמירויות? בזמנו זה היה נראה כמו חלום הזוי שמתגשם, וארבעה חודשים אחר כך, הצטרפו עוד שלוש מדינות למה שמכונה עד היום הסכמי אברהם: בחריין, סודאן ומרוקו. הנורמליזציה הזאת הושגה בעיקר בגלל מאמצי ממשל טראמפ, מבלי שישראל נתנה משהו שבכלל קרוב לפתרון הסוגיה הפלסטינית, התנאי האל מותי בה' הידיעה לנרמול היחסים עם מדינות ערב.

בפרספקטיבה של שלוש שנים, הקשרים בין המדינות מתקדמים, גם אם יש האטה בחודשים האחרונים. אפשר לראות את זה בהיקפי הסחר בין ישראל לאמירויות, במאות אלפי הישראלים שכבר ביקרו בדובאי, בחגיגות יום העצמאות באבו דאבי ובמנאמה, ובשיתופי הפעולה הצבאיים בין המדינות.

איפה השלדים בארון? הההתלהבות הראשונית של אותן מדינות מהיחסים עם ישראל קצת ירדה. רואים את זה בחוסר הפומביות של היחסים, בעיקר בגזרה של בחריין והאמירויות, במיוחד לעומת ההתחלה. במרוקו אומנם היו ביקורים והכרה בסהרה המערבית כשטח מרוקו כדי לקדם את היחסים, אבל פורום הנגב של מדינות הסכמי אברהם שהיה אמור להתקיים שם נדחה בפעם המי יודע. הסיבה? הסוגיה הפלסטינית.

למרבה הצער, היו בעיות של סדר יום ושל תאריך ובנוסף ישנו קונפליקט של אג'נדות שלא מאפשר שהכינוס יביא לתוצאות הדרושות והמצופות מהמפגש. הפורום יתכנס כאשר ההקשר יהיה מתאים לכינוסו ולהישגים המצופים ממנו. רק לאחרונה שר החוץ אלי כהן היה אמור לבקר בבחריין, אבל בן גביר עלה להר הבית והבחריינים נזכרו שלמלך יש לו"ז צפוף ובואו נדחה לספטמבר. זה מראה לנו שמי שחשב שהסכמי אברהם לא יושפעו מהזירה הפלסטינית קצת הרחיק לכת.

המדינות שחתמו על הסכמי אברהם רוצות להראות שבאמצעות הקשרים עם ישראל, אפשר לסייע לפלסטינים, כי בסוף לא כולם תומכים בנרמול עם ישראל ודעת קהל זה תמיד נושא רגיש.

ויש עוד דבר שמקשה על היחסים: המשבר הפוליטי בישראל והעובדה שקשה לקדם פרויקטים ושיתופי פעולה כשכל הזמן ממשלות מתחלפות. ברמה האזורית יש התקרבות של מדינות מסוימות במפרץ לאיראן ולמעצמות אחרות שקרובות אליה כמו סין ורוסיה. זה לא מאהבת טהראן, מוסקווה ובייג'ינג, אלא בעיקר מחשש שהגב האמריקני כבר לא ממש יציב, אז עדיף להיות פרקטי ולחפש גב חלופי, גם אם יודעים שאין כמו הגב האמריקני.

במידה מסוימת זה מראה שהסכמי אברהם לא היו סוף משחק - כי נכון להיום האיראנים לא ממש מבודדים. איך כל זה מתקשר עם הדיווחים על הסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה בחסות ממשל ביידן? כמו במקרה של הסכמי אברהם יש פה אימביציה אמריקנית לקדם מהלך.

בתקופה האחרונה מדינות במפרץ שידרו לאמריקה חוסר שביעות רצון בשפה הדיפלומטית של המזרח התיכון. ג'ו ביידן מתקרב לבחירות וצריך להראות הישג, וככה נוצרה סיטואציה שאפשר לקבל מתנות שוות מהדוד סם. הסעודים רוצים ברית-הגנה, מערכות נשק מתקדמות ותוכנית גרעין אזרחית בשביל לתת קונטרה לאיראן. ויש סיכוי שעל דרך תהיה גם נורמליזציה עם ישראל.

אז שלוש שנים אחרי הסכמי אברהם המציאות קצת מורכבת. מצד אחד דיבורים על הסכם אפשרי עם סעודיה, אירוע שאם יקרה ישנה לחלוטין את המזרח התיכון. מצד שני, תחושה שהסכמי אברהם מאבדים קצת מומנטום ושהזליגה ליחסים קרירים כמו שיש לנו עם ירדן ומצרים היא דבר שיכול לקרות מתישהו.

לדהור קדימה ולהרחיב את מעגל השלום זה חשוב, אבל לא פחות חשוב זה לשמור על מה שיש כי במזרח התיכון כמו שזה בא, זה יכול גם ככה להיעלם, גם אם עכשיו נדמה לנו שהסכמי אברהם זה כמו נישואין עד הקבר. אם לממשלה לא אכפת מעמדת הישראלים כלפיה, איך היא מצפה מתגובות מדינות הסכם אברהם?

הפופולריים