קשה מאוד לצופים בתוכנית הריאליטי שהיא מהדורת החדשות להבין את ההשלכות של לינץ' ציבורי על נפש האדם, ולכן בואו נניח שאנחנו לא מבינים. אנחנו כן יודעים לצפות בתוצאות חיצוניות, ומעשיה של הפצ"רית הערב בחוף הים הם רק הדוגמא האחרונה בשורת מקרים שבהם האשמות חסרות רסן גבו מאנשים שונים מחיר כבד ממה שהתכוונו המאשימים (אני מקווה).
הלקח מאירועי היום לא שונה מזה שהיינו מלמדים ילד שהשתתף בחרם על חבר בקבוצת הוואטסאפ, והוא תקף בעוצמה לא פחותה בעולם המבוגרים: למילים יש משמעות, מתברר.
ועם כל זה, המטרה הראשונה בתיקון השיח הציבורי לא צריכה להיות רווחת האדם הבודד, נשוא השיחה בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית, אלא דווקא שיפור השיחה עצמה. אז זה הזמן להגיד, גם אם באיחור: הפצ"רית המתפטרת יפעת תומר-ירושלמי לא "בגדה בחיילים", ולא העלילה "עלילת דם", כפי שטענו הפוליטיקאים ביומיים החולפים.
הפצ"רית טעתה טעות חמורה בשיקול הדעת שעליה היא ראויה להיחקר וכנראה גם להיענש – אבל אין שום היגיון במחשבה שהטעות נובעת מרצון להעליל על חיילים. בוודאי בלתי הגון לראות בהסתבכות הספציפית של תומר-ירושלמי הוכחה ניצחת לטענות ארוכות השנים כלפי המגבלות שמטילה הפרקליטות הצבאית על המערכים הלוחמים בצה"ל.
למעשה, מעשיה של הפצ"רית משייכים אותה לקבוצת אלה שמאמינים עדיין בכוחן של אמת ושל בושה. אמת – מפני שטעתה לחשוב שהדלפת הסרטון משדה תימן יוכיח לציבור הישראלי שצדקה כשפתחה בחקירה נגד המעורבים, מבלי להבין שעובדות מצולמות לא ישכנעו את מי שמראש לא הייתה להם בעיה גדולה עם מה שמצולם. ובושה – מפני שהמצפון גרר אותה לחוף הצוק בת"א. דמויות אחרות בציבוריות הישראלית מתקשות לחוש בושה גם על מעשים חמורים בהרבה.
כבר הערב התגודדו שוב מפגינים מחוץ לביתה של יפעת תומר-ירושלמי בקריאות "בוגדת". קשה להתפלא על כך, כשקוראים את הודעת ח"כ טלי גוטליב שפותחת במילים: "מקומה של הפצ"רית במעצר! ניסיון ההתאבדות שלה הוא ניסיון לשלוט חזרה בשיח".
דובר הליכוד גיא לוי כתב במקביל ברשתות החברתיות כי "הטירוף הזה הוא תוצאה של שיבוש החקירה של היועמ"שית שלא עצרה את הפצ"רית... היועמ"שית חייבת להיעצר ולהיכנס לחקירה עוד הלילה!... יש פה עבריינים שהורסים את המדינה".
התשובה הנכונה לתגובות הללו היא לא רק זעזוע מחוסר הנכונות הברורה להפיק לקחים כלפי שלומו של אדם ספציפי, אלא גם מחוסר הנכונות לומר אמירות ציבוריות שלא מסתיימות בסימני קריאה. זה אומנם פחות טוב לקמפיין מפלגתי שלקראת בחירות, ועדיין: לא כל מי שטעה הוא בוגד; מעשיהם של אנשים פרטיים לרוב לא נועדו "לשלוט בשיח"; ומיצוי הדין עם מערכת שכשלה לא מחייב את דריסתה עד עפר.
