שמי ניו יורק הוארו באור הזיקוקים המסורתיים, וכדור הבדולח בטיימס סקוור נפל כדי לציין את כניסתה של 2026. אבל עבור העולם, החגיגות הללו הן רק הפוגה קצרה במציאות של "משברים ארוכים". עם ארצות הברית חזקה אך מפולגת, מלחמות סחר שמעצבות מחדש את הכלכלה ומהפכת AI שמתחילה לשנות את שוק העבודה – שנת 2026 לא תהיה שנת רגיעה, אלא שנת הכרעה. מי יתקפל ראשון בדו-קרב בין וושינגטון לבייג'ינג, והאם אירופה מוכנה לעמוד לבדה?
שנת 2025 הוגדרה כשנה של "שיבוש עמוק", שנה שבה הכללים הישנים נגרסו לטובת מודל חדש. כעת, כשאנו פוסעים אל תוך 2026, השאלה הגדולה המרחפת מעל המערכת הבין-לאומית היא האם המבנים החדשים – "דוקטרינת העסקה" של טראמפ, הגושים הכלכליים הסגורים והעוצמה הטכנולוגית האוטונומית – יצליחו לייצר יציבות כלשהי, או שאנו בדרך להתנגשות חזיתית?
במוקד השנה הקרובה ניצבת ארצות הברית, שתציין ביולי הקרוב 250 שנה להקמתה. מעצמת העל שהובילה את הסדר העולמי מאז אמצע המאה ה-20 מגיעה לנקודת הציון הזו כשהיא בשיא עוצמתה הצבאית והטכנולוגית, אך כשהיא עייפה פוליטית, מפולגת מבפנים ובעיקר – פחות צפויה כלפי חוץ.
חזרתה של מלחמת הסחר: אפקט "יום השחרור"
אחד המנועים המרכזיים של אי-הוודאות ב-2026 הוא המשכה של מלחמת הסחר שהוצתה באפריל האחרון. מה שזכה לכינוי "יום השחרור", היום שבו הודיע הנשיא טראמפ על מכסים גבוהים היסטוריים, הפך למציאות קבועה.
רבקה ליסנר, חוקרת בכירה במועצה ליחסי חוץ (CFR), מסבירה כי המכסים הללו אינם מופנים רק כלפי מתחרות כמו סין, אלא גם כלפי בעלות ברית קרובות. ב-2026 נראה כיצד המדיניות הזו מחלחלת עמוק יותר לשרשראות האספקה ומעלה את יוקר המחיה בעולם כולו. קרן המטבע הבין-לאומית צופה צמיחה עולמית של 2.7% בלבד, כשאירופה – החשופה ביותר לשינויי המדיניות האמריקניים – צפויה לצמוח באחוז אחד בלבד.
הוויכוח בין ארצות הברית לסין ב-2026 כבר מזמן אינו רק על גירעון מסחרי. זהו קרב על עליונות טכנולוגית (שבבים ו-AI) ועל השפעה אסטרטגית באינדו-פסיפיק. החשש הגדול בבירות המערב הוא שטראמפ עשוי "למכור" אינטרסים ארוכי טווח בטיוואן או בתחום הבינה המלאכותית בתמורה לעסקת סחר נוצצת עם הנשיא שי, שתיראה טוב אצל הבוחר האמריקני אך תערער את היציבות האזורית.
אירופה מול פוטין: השנה הרביעית למלחמה
מעל הכלכלה מרחפת מלחמת רוסיה-אוקראינה, שנכנסת כעת לשנתה הרביעית. זוהי מלחמת התשה במלוא מובן המילה, והיא כבר ארוכה יותר מהמעורבות האמריקנית במלחמת העולם השנייה. ניל מלווין, ראש תחום ביטחון בין-לאומי במכון RUSI, מזהיר כי ולדימיר פוטין עדיין אינו רואה סיבה לסיים את הלחימה. הוא מזהה יתרון בהמשך הדימום של המערב וממתין לשחיקת הרצון הפוליטי בוושינגטון.
התוצאה היא אירופה שמשנה את פניה. ב-2026 נראה עלייה ממוצעת של 10% נוספים בתקציבי הביטחון של מדינות נאט"ו. היעד של 2% מהתמ"ג להגנה, שבעבר נחשב לשאיפה תיאורטית, הפך השנה למינימום ההכרחי עבור יותר משני שלישים מהמדינות בברית.
החזיתות החדשות: ונצואלה והגרעין
מלבד אוקראינה ועזה, שנת 2026 מסמנת שני מוקדי סכנה חדשים. הראשון הוא ונצואלה – הנשיא טראמפ הבהיר כי הוא "לא פוסל שום דבר" מול משטרו של מאדורו, במיוחד על רקע משבר ההגירה. נוכחות צבאית אמריקנית מאסיבית בקריביים עלולה להפוך לעימות פעיל בכל רגע.
המוקד השני הוא מה שמכונה "הרנסנס הגרעיני". מומחי ביטחון מצביעים על חזרה למירוץ חימוש גרעיני, כשמעצמות מגדילות את המלאים שלהן לראשונה מזה עשורים. בעולם ללא בלמים ועם מספר שיא של מלחמות בין מדינות (הגבוה ביותר מאז 1945), שיווי המשקל הגרעיני הופך למתוח ומסוכן יותר.
הצד האנושי: 117 מיליון סיפורים של פליטות
בזמן שהמנהיגים מדברים על גיאופוליטיקה, המספרים האנושיים של 2026 הם בלתי נתפסים. לפי הערכות האו"ם, מספר העקורים והפליטים בעולם חצה את רף ה-117 מיליון – שיא היסטורי. הטרגדיה כפולה: בעוד הצורך בסיוע גובר, תקציבי הסיוע הבין-לאומיים של המדינות התורמות הצטמצמו בכשלושים אחוזים עקב המדיניות הבדלנית וההתמקדות בבעיות פנים.
שוק העבודה תחת מתקפת ה-AI
גם בתוך המדינות המפותחות, 2026 תהיה שנת המבחן של הבינה המלאכותית. הפרופסור קרל-בנדיקט פריי מאוקספורד מציין כי השנה נראה לראשונה השפעה ממשית ורחבה של ה-AI על טווח עצום של מקצועות. לפי תחזיות ה-OECD, כ-27% מהמשרות יעברו שינוי מהותי או אוטומציה מלאה עד סוף העשור, והתהליך הזה מאיץ ב-2026. השאלה היא האם הכלכלה תצליח לייצר משרות חדשות בקצב שבו הישנות נעלמות, או שאנו בדרך למשבר חברתי חסר תקדים.
סיכום: להיות מסוגלים להשתנות
הניסיון לחזות את 2026 הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. העולם מושפע ממגמות מתמשכות, אך תמיד נותר חשוף להפתעות רעידות אדמה, התנקשויות או אירועים צבאיים שיוצאים משליטה.
ובכל זאת, ניתן לדבר בביטחון על דבר אחד: שנת 2026 לא תהיה שנה של "חזרה לנורמליות". זהו עולם של משברים ארוכים הדורש מאיתנו משימה אחת גדולה – היכולת לחבק את השינויים ולהשתנות איתם. למרות התחזיות הקודרות והמספרים המבהילים, הכוח לשנות נותר בידי המין האנושי. האמונה בכוחנו לעשות טוב, גם בתוך כאוס גלובלי, היא המצפן שנותר לנו.
