00:10:48

דוקותיים | "ההמולה הזאת לא באה טוב לבלפור'ז. היא מוציאה אותם מאיזון". חיים שדמי, פעיל מחאה

חיים שדמי, קולנוען, עיתונאי ומכביסט, הוא אחד מפעיליה הבולטים של תנועת המחאה "קריים מיניסטר", וזכור כמי שאיים לכאורה על יאיר נתניהו. היחס שהוא מקבל במחאת בלפור מהמשטרה ומפעילי הימין הוא בהתאם ("מחבל ארור", "נאו-נאצי" ועוד ועוד). אבל לטענתו זה רק מחזק אותו

דיגיטל, דוקו, חברה

"חירות! צדק! שוויון!" קורא במגפון חיים שדמי בהפגנות שצברו מפגינים רבים המוחים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, המתגורר במעונו שברחוב בלפור. "כל פגיעה שלהם וכל ההתנהלות שלהם מוכיחה שהמחאה צודקת", מכריז שדמי, המסביר כי הוא לא מעוניין במלחמת אזרחים ולא רואה סיבה לערב אלימות: "זו בעצם מלחמת העצמאות, מלחמת האזרחים, האזרחות של מדינת ישראל. מי שרוצה להחליף ראש ממשלה בהפיכה שילך למצרים".

"כשמישהו נוטל ממך את זכות החופש שלך וזורק אותך בכלוב עצורים וגם שם עליך אזיקים בידיים וברגליים לפעמים זה ממש לא איום, זו הבטחה"

מחאת בלפור אשר קוראת לראש הממשלה להתפטר, דורשת בין היתר צדק חברתי והפסקת שחיתות באופן מידי. המפגינים המעטים אשר החלו את המחאות כלפי נתניהו הפכו לעשרות אלפים שמנסים לעמוד על דעותיהם מול מערך שלם, הכולל את משטרת ישראל. אחת התנועות המובילות במאבק היא "קריים מיניסטר"; כנגד הטענות בהן הואשמו פעילי מחאת בלפור בכך שהם ממומנים ע"י בעלי אינטרסים, הם הקימו את עמותת "חוזה חדש". בעזרתו הם מממנים את המאבק המחאתי, כך שכל אדם פרטי שמאמין בדעותיהם יוכל לתרום שם.

חיים שדמי מתל אביב הוא עיתונאי, סופר, במאי, מכביסט גאה וגם אקטיביסט בולט בתנועה. הוא נוהג להתנגח עם בנו של נתניהו, יאיר, שהאשים אותו באיומים על חייו – " לא איימתי על חייו" גורס שדמי. ולא, הוא ממש לא מתרגש מכל המעצרים שחווה וקריאות הבוז הנקראות לעברו כמו "מחבל ארור" ו"נאו-נאצי". חיים וחבריו למחאה לא מתכוונים לוותר: "היום זה יום הבסטיליה, יום המהפכה הצרפתית ודוגמה מופתית לאזרחים שלוקחים אחריות על החיים שלהם".

אחרי כמה ימים לא שקטים של הפגנות שעוררו הדים בכלי התקשורת, מובילי המחאה החליטו לארגן מסיבת עיתונאים על מנת להביא גם את הצד שלהם לביקורת שנשמעה כלפיהם. שדמי ושותפיו מוטרדים מהביקורת שנמתחה עליהם ולא מתנצלים: "איך אתם חושבים נראות הפגנות בצרפת ובהונג קונג? תתחילו להתאפס על עצמכם כדי שלא תמצאו אתכם ביום מן הימים בצד שצריך להסביר ולתת תירוצים", הוא אומר לחבורת העיתונאים שמקשיבה לו.

למרות המעצרים והקורונה מסביב, אין להם שום כוונה לוותר עד שיראו את התוצאות בשטח ("יש סגר? כולם עולים לירושלים!"). בזמן שהם אמורים להתמקד בהפגנה על מנת להביע את דעותיהם, היחסים של המוחים עם המשטרה, שאמורה להשליט סדר, לא הולכים לכיוון ששדמי שואף אליו – "כשמישהו נוטל ממך את זכות החופש שלך וזורק אותך בכלוב עצורים וגם שם עליך אזיקים בידיים וברגליים לפעמים זה ממש לא איום, זו הבטחה". שדמי מסכם, "האלימות המשטרתית היא כבר מזמן ברמות הסדיזם. הקלות שבה נשללות זכויות חופש ופרט ועילות מעצר, עלתה בחומרתה עוד יותר".