00:05:44

דוקותיים | הסבתא של הכרמל יוצאת מדי בוקר לנקות אותו מהזבל של המטיילים

רותי שפר בת ה-74, "הסבתא של הכרמל", גרה ליד פארק הכרמל, ומדי בוקר יוצאת אל היער כדי לנקות את הזבל שמשאירים אחריהם המטיילים. היא מוצאת שם בקבוקי זכוכית ופלסטיק, ניירות טואלט ומה לא. בסיור אתנו נמצא גם מדחום. "אני לא יכולה לסבול שחיות נוברות בזבל ונפצעות" היא אומרת ומקווה שהסרטון הזה ישפיע ולו על אדם אחד שיפסיק ללכלך

דיגיטל, דוקו, חברה

"איזה מחסן. פשוט אנשים זרקו. פח אשפה. אני באמת לא מצליחה להבין", אומרת רותי שפר, כמעט בייאוש ממצבוא הזבל סביבה. בעודה אוספת את הזבל המפוזר בכל עבר באזור פארק הכרמל, היא מנסה להירגע ולחשוב על המטרה שעומדת לנגד עיניה: "רק את שתי השקיות האלה, זה רק הבקבוקים שאספתי מאתמול שעתיים, לרוב הם זרוקים בתוך השיחים. לבכות".

פארק הכרמל, אשר ממוקם בשטחו העצום של הר הכרמל, מוכר ע"י ארגון אונסק"ו כשמורה ביוספרית, ומכיל בתוכו פארקים לאומיים ושמורות טבע. מלבד נחלים וממצאים פרהיסטוריים, ישנה שמורת טבע ייחודית המשתרעת על כששת אלפים דונמים ונמצאות בה שלל חיות בר המטופלות ומשוקמות ע"י רשות הטבע והגנים. חלקים נרחבים מהכרמל נפגעו קשות בשריפה בשנת 2010 (אסון הכרמל), אשר כילתה קרוב לשלושים וחמישה אלף דונמים.

"מדי פעם כשאני באה למצבורי זבל, הקללות קללות, אבל הסיפוק אחר כך כשאני רואה שהטבע, זה הכי חשוב לי - גם שהטבע יהיה במיטבו".

רותי שפר בת ה-74 מתגוררת ממש בגבול פארק הכרמל, ומזה 20 שנה עובדת ברשות הטבע והגנים. היא מתעוררת השכם בבוקר ברוב ימות השבוע, ויוצאת אל עוד יום שבו היא תנקה אחרי מטיילים שלא טרחו לשמור על הטבע: "אני נכנסתי לסיפור הזה בכעס כזה גדול על האנשים האלה, מקללת אותם בליבי בכל הדברים הנוראיים שבעולם", רותי משתפת. לאחר שהבינה כי היא לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום עבור החיות והטבע, היא החלה לעבוד: " אני לא יכולתי לסבול שחיות נוברות בזבל ואוכלות פלסטיק והן נפצעות משברי הזכוכית ומי יודע, אלכוהול הן שותות".

בתוך השלל שרותי אוספת, ניתן למצוא ניירות טואלט משומשים ומפוזרים לכל עבר, מד-חום שנזרק בין השיחים ועוד. "הרבה אנשים ערים לטבע, ולא תמיד מיישמים את זה. יושבים האנשים, אחר כך מגיעות החיות וכל אחת הולכת לה בנפרד לשבת עם סעודתה במקום אחר, זה מה שמרתיח אותי", רותי מסבירה. כשהיא עוצרת לקפה במשרדי "רשות הטבע והגנים" אחרי כמה שעות של איסוף זבל, העובדים מקבלים אותה בברכה ומכנים את רותי "סבתא של הכרמל": "איך רותי? עשתה לכם מד"ס בוקר?", אומר אחד העובדים במקום ומחייך.

רותי בטוחה שחייבים לגמול לטבע על כל מה שהוא מציע לנו, גם אם זה אומר שהיא זאת שתצטרך לחפות על אחרים. "מדי פעם כשאני באה למצבורי זבל, הקללות קללות, אבל הסיפוק אחר כך כשאני רואה שהטבע, זה הכי חשוב לי - גם שהטבע יהיה במיטבו. למשל, מה, אני לא צריכה לאסוף את המגבונים האלה מהשיחים, אבל צריך כבוד לטבע, נכון? כל דבר שאתה עושה, אתה צריך אליו כבוד". היא מקווה שלטבע יהיה עתיד טוב יותר ומסכמת: "רק אם ייכנסו עכשיו חזק כמו שמתכוונים, אז זה יכול להיגמר. עניין של כמה דורות. לא, אפילו בדור אחד".