00:05:46

דוקותיים | "אנשים צדיקים מביאים הכל'': צילה דואגת שחפצים שאבדו יחזרו לבעליהם

Name: דוקותיים | "אנשים צדיקים מביאים הכל'': צילה דואגת שחפצים שאבדו יחזרו לבעליהם
Uploaded: 2023-04-23T01:30:13+03:00
Description: מה עולה בגורלם של תיקים, ארנקים וחפצים שנשכחים באוטובוסים וברחובות? חלקם מגיעים למשרד אבדות ומציאות במחוז ירושלים בו עובדת רס"ם צילה צברי כבר 20 שנה. מה הסכום הכי גדול שהובא אליה, ומהו החפץ הכי מוזר שאזרח הגיע לחפש?

מה עולה בגורלם של תיקים, ארנקים וחפצים שנשכחים באוטובוסים וברחובות? חלקם מגיעים למשרד אבדות ומציאות במחוז ירושלים בו עובדת רס"ם צילה צברי כבר 20 שנה. מה הסכום הכי גדול שהובא אליה, ומהו החפץ הכי מוזר שאזרח הגיע לחפש?

דיגיטל, דוקו, חברה

מחלקת אבידות ומציאות במחוז ירושלים ממוקמת במבנה עתיק באזור מחנה יהודה, אשר הוקם בשנת 1860 לערך, והוסב לטובת שימושה של משטרת ישראל עם קום המדינה. כל אדם שנתקל בחפץ או אבידה שלא שייכת לו, יכול לנסות להשיב אותה לבעליה בעזרתה של המחלקה. על מנת לשמור על חפצים אבודים כמו תיקים, הם עוברים בדיקה של חבלנים, כך שיוודאו שהתיק אינו מכיל חומר נפץ או שיכול להוות סכנה. במידה ולא מגיעים בעליו החוקיים, הוא יושמד לאחר חצי שנה.

אחת מהעובדות המסורות במחלקה היא רס"מ צילה צברי, בת 53, אשר עובדת באבידות ומציאות כבר 20 שנה. היא מתגוררת עם משפחתה במושב אורה, ועדיין מתרגשת בכל פעם שהיא רואה את טוב ליבם של הישראלים: "השבתי מעל 40 אלף שקל לבן אדם שממלא כספומטים. נפל לו פשוט הסכום הזה, שטרות של 100 עם גומיות. הוא ממש לא האמין שמישהו בכלל יביא את כל הסכום הזה", היא מספרת, מוסיפה בהתרגשות: "זאת מצווה הכי טובה שיש - השבת אבדה".

"המון אנשים קוראים לי צדיקה, אבל אני מרגישה שאני עושה שליחות. זה נותן לי ממש שמחה, להחזיר דברים".

מפליא לגלות שבמסגרת עיסוקיה הרבים והחשובים של משטרת ישראל, היא מתעסקת גם באבידות ומציאות של האזרחים: "תמיד יש לנו עבודה, תמיד השולחנות שלנו מלאים במציאות", מספרת צילה. על רקע המחסנים הפזורים במבנה, מתחילים גם להבין את כמות המציאות הבלתי נתפסת: "כסף, תכשיטים, טלפונים, מצלמות, מחשבים. אנשים צדיקים מביאים הכול". התנועה במבנה לא נפסקת - אנשים מגיעים לקבל את האבידה שלהם, למסור חפצים שמצאו, או לנסות ולמצוא את שאיבדו.

מחלקת האבידות והמציאות מקבלת מדי יום כ-40 מציאות, ומנסה להגיע לבעליהן בדרכים שונות: חיפוש בעליה של מציאה כוללת חיפוש פרטים מזהים שיוכלו לקשור את הבעלים לחפץ, פרסום המציאה בעמוד הפייסבוק של המחלקה וכל דבר אחר שיוכלו לעשות על מנת שהמציאה תחזור לבעליה החוקיים. "פה יש ארנקים של תושבים זרים שיצרנו קשר או באימייל, או עם קונסוליות. יש פה משקפיים, טליתות, תפילין - דברי קודש", מסבירה צילה. היא מספרת על מקרים מסוימים שיכולים להשתלם למוצא האבידה: ישנם מקרים בהם אנשים מוצאים כסף ובעליו לא באים לקחת, כך שלמעשה הזכויות על הכסף עוברות למי שמצא אותו לאחר כחודשיים.

בין הבקשות המוזרות ביותר בהן אנשי המחלקה נתקלו, היתה גם פעם שבה אדם ניסה למצוא פריט חובה אצל כל איש ואישה: "שיניים תותבות". לצערם של האדם המחפש ואנשי המחלקה, האבידה החשובה לא נמצאה. אך בין שלל החיפושים שהמחלקה עושה והחזרת האבידות, צילה מרגישה מסופקת מעבודתה ומבחינתה כל יום מלא בעשיה ונתינה: "המון אנשים קוראים לי צדיקה, אבל אני מרגישה שאני עושה שליחות. זה נותן לי ממש שמחה, להחזיר דברים".