הקרב הדרמטי על ראשות עיריית ניו יורק יוכרע היום (שלישי), כשעיני העולם כולו נשואות למרוץ שהפך לסערה עולמית. במרכזה עומד איש אחד, זוהראן ממדאני, שהפך בחירות שעוסקות בדרך כלל בפינוי אשפה ושיטור לאירוע שמסוקר ברחבי העולם - ושמעסיק גם את ישראל.
בגיל 34 בלבד, המועמד הסוציאליסטי והמוסלמי, שהוא מבקר חריף של ישראל, צפוי על-פי כל התחזיות לנצח בבחירות. ניצחונו יציב אותו בראש העיר המאכלסת את הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ למדינת ישראל.
תמונת המצב בסקרים - ניצחון לממדאני
תמונת המצב בסקרים נראית ברורה למדי: זוהראן ממדאני מוביל בבטחה על יריביו. בעוד שחלק מהסקרים העניקו לו רוב מוחלט של 50% מהקולות, ביממה האחרונה נרשמה התמתנות קלה, והוא עומד על אזור ה-40%.
מאחוריו נמצא אנדרו קוואמו, שמקבל בין 30% ל-35% מהקולות בסקרים השונים. המועמד הרפובליקני, קרטיס סליווה, מדשדש הרחק מאחור עם תמיכה של כ-20%. הנתונים מצביעים על כך שאם לא תתרחש הפתעה של הרגע האחרון, ממדאני צפוי לנצח בבחירות בקלות יחסית, אם כי כמו תמיד – סקרים הם רק סקרים.
עדות לעניין הרב שעוררו הבחירות השנה ניתן למצוא בנתוני ההצבעה המוקדמת. ניו יורק מאפשרת להצביע כעשרה ימים לפני יום הבחירות, והשנה נרשם מספר שיא של משתתפים, מה שמעיד על התלהבות גדולה בקרב הבוחרים.
התוצאות של הבחירות הגורליות צפויות להתבהר במהלך הלילה, אלא אם הקרב בין המועמדים יהפוך לצמוד במיוחד.
מניו יורק לירושלים: מהן ההשלכות של ניצחון ממדאני על ישראל?
אף שבדרך כלל בחירות לראשות עיר אינן עוסקות במדיניות חוץ, זוהראן ממדאני הפך את הנושא הישראלי לרלוונטי ומכריע. ממדאני הוא אנטי-ישראלי מוצהר וגאה בכך. הוא מוסלמי, בן למהגרים מהודו שנולד באוגנדה, ופעילותו הפרו-פלסטינית החלה עוד בצעירותו, כשהקים תא סטודנטים בנושא באוניברסיטה בה למד.
התבטאויות העבר שלו כללו לעג לחגים יהודיים כשפעל כראפר צעיר, וטענה באירוע פוליטי כי צה"ל אחראי לאלימות של משטרת ניו יורק. לאורך המלחמה הוא טען שישראל מבצעת רצח עם בעזה ודרש מארצות הברית להפסיק את הסיוע הביטחוני לישראל. בריאיון, כשנשאל אם ירשה לנתניהו לבקר בעיר, השיב כי כראש העיר יורה למשטרה לעצור אותו בגין פשעי מלחמה ברגע שיינחת, חרף העובדה שהממשל בארצות הברית אינו מכיר בסמכות בית הדין הפלילי בהאג.
עמדותיו כיום מורכבות יותר, אך לא פחות שנויות במחלוקת. ממדאני מצהיר כי הוא מכיר בזכות קיומה של ישראל, אך לא בזכותה להתקיים כמדינה יהודית. בנוסף, הוא סירב לגנות את השימוש בקריאה לבצע "גלובליזציה של האינתיפאדה" בהפגנות, אם כי הבהיר שהוא עצמו אינו משתמש בביטוי ומעודד אחרים שלא לעשות זאת.
העמדות הללו יצרו קרע עמוק בקהילה היהודית של ניו יורק, המונה כמיליון תושבים והיא הגדולה בעולם מחוץ לישראל. רבים נחרדו מהתבטאויותיו של המועמד וטענו כי מדובר באנטישמיות או בעידודה, וכאלף רבנים מכל הזרמים חתמו על מכתב נגדו. רבים מהם פועלים באופן אקטיבי לסייע ליריבו, אנדרו קוואמו, כדי לבלום אותו.
לצד זאת, ממדאני זוכה לתמיכה לא מבוטלת בתוך הקהילה. סקרים מסוימים מראים כי כ-40% מהיהודים מתכוונים להצביע עבורו, אם כי סקרים אחרים מצביעים על שיעור נמוך יותר. תומכיו הם בעיקר צעירים שאינם מזדהים עם מדיניות ממשלת ישראל, ויהודים מהשמאל האמריקני שמאמינים בסדר היום החברתי והכלכלי שלו ואינם מודאגים מעמדותיו בנושא ישראל.
ממדאני עצמו טוען בעקביות שאין קשר בין ביקורתו החריפה על ישראל לבין יחסו לקהילה היהודית, ואף הציג תוכנית מפורטת למאבק באנטישמיות ולקידום התרבות היהודית בעיר.
איך הפך המרוץ לראשות עיריית ניו יורק לנושא שמסעיר את העולם?
זוהראן ממדאני אינו מועמד רגיל. בגיל 34 בלבד ועם ניסיון ניהולי מועט, הוא סוחף את הקהל עם אג'נדה סוציאליסטית מובהקת. הבטחותיו כוללות נסיעות חינם באוטובוס, הקפאת שכר דירה, הקמת מרכולים מסובסדים וחינוך חינם לגיל הרך – כולן ימומנו, לדבריו, באמצעות העלאת מיסים על עשירי העיר.
עבור מיליוני תושבי ניו יורק מהמעמד הבינוני והנמוך – מורים, שוטרים, טבחים ונהגים שעובדים קשה אך מתקשים לעמוד ביוקר המחיה – אלו הן בשורות של ממש. בצל הזוהר של טיימס סקוור וענקיות וול סטריט, הם רואים בממדאני תקווה לשינוי.
מנגד, המיליונרים והמיליארדרים של העיר מביטים בחרדה על עתידם תחת הנהגתו. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מכנה אותו "קומוניסט", וגם אם הכינוי אינו מדויק - בעיר שהיא סמל הקפיטליזם, "סוציאליסט" הוא לעיתים קרובות כינוי גנאי. בעלי הממון חוששים מהמסים ומהרגולציה שהוא מבטיח, וחלקם אף מאיימים לעזוב את העיר ליעדים אחרים בארצות הברית כמו מיאמי או אוסטין. הם טוענים כי תוכניותיו אינן מציאותיות ויובילו לכאוס, וכי רבות מהן כלל אינן בסמכותו ודורשות אישורים ממלכתיים ופדרליים.
ההשלכות על המפלגה הדמוקרטית
חשיבות הבחירות בניו יורק חורגת בהרבה מגבולות העיר עצמה. מדובר במאבק על דרכה של המפלגה הדמוקרטית ושל הפוליטיקה האמריקנית כולה. ממדאני הוא גיבור האגף הפרוגרסיבי, אותו זרם שמאלי שהצמיח דמויות כמו ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקזיו-קורטז. ניצחון שלו יהווה מכה לממסד הדמוקרטי המתון של קלינטון ואובמה, שנזהר תמיד מצעדים דרמטיים והתחנף לתורמים עשירים.
ניצחון כזה יאותת לאמריקה כולה שהתנופה הפוליטית נמצאת בצד השמאלי של המפה, ושהמנהיגות הבאה של המפלגה צפויה להגיע משם. זאת, במיוחד לאחר שהזרם המרכזי במפלגה כשל בהתמודדות מול הפופוליזם של דונלד טראמפ.
במפלגה הדמוקרטית מתחילים להפנים את השינוי. נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה כבר שוחח עם ממדאני והבטיח לסייע לו, ומנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, האקים ג'פריז, הכריז על תמיכה בו. רבים אחרים במפלגה מתייצבים מאחוריו, גם אם בחוסר התלהבות, מתוך הבנה שכוחו הפוליטי גובר.
המהפך בפריימריז: כך נולד המרוץ לראשות העיר
המהפך הפוליטי החל עוד בשלב הפריימריז במפלגה הדמוקרטית. ממדאני, חבר בית נבחרים מקומי ואלמוני יחסית, הדהים את המערכת כשגבר על ראש העיר המכהן, אריק אדאמס, ועל שורה ארוכה של מועמדים נוספים, והפך למועמד הרשמי של המפלגה. ניצחונו נזקף לשילוב של כריזמה אישית, סדר יום פופוליסטי, וחולשת יריביו – אדאמס היה מסובך בפרשיות שחיתות, ושאר המועמדים לא הצליחו לסחוף את הקהל.
בעקבות ההפסד, אדאמס החליט לרוץ כעצמאי, ואליו הצטרף אנדרו קוואומו, המושל לשעבר של מדינת ניו יורק ובן לשושלת פוליטית מכובדת. גם קוואמו מגיע למרוץ עם רקורד בעייתי, לאחר שנאלץ להתפטר מתפקיד המושל בבושת פנים בעקבות טענות רבות נגדו על הטרדות מיניות סדרתיות.
המרוץ התייצב במהירות על שלושה מתמודדים מרכזיים, לאחר שאדאמס פרש בשלב מוקדם כשהבין שאין לו תמיכה ציבורית. לצד ממדאני וקוואמו, נותר המועמד הרפובליקני, קרטיס סליווה. סליווה, המוכר בזכות הכומתה האדומה שלו ייסד את תנועת "המלאכים השומרים" שנלחמה בפשיעה בשלהי שנות ה-70. הוא דמות אהודה בעיר, אך כמועמד רפובליקני בניו יורק הדמוקרטית, אין לו סיכוי ממשי לזכות.
קוואמו מיצב את עצמו כמועמד היחיד שיכול לבלום את ממדאני. הוא זוכה לתמיכתם של בוחרים רבים שלא בהכרח אוהבים את עמדותיו או את היותו מטרידן סדרתי, אלא מונעים בעיקר מהפחד שניצחונו של ממדאני יוביל את העיר לכיוון רדיקלי.
עוד בנושא
