-
האם איראן כבר כאן?
"דמיינו אותנו מאזינות למוזיקה, מתאהבות, הולכות ברחובות מוצלים או קוראות את לוליטה בטהרן. ואחר-כך דמיינו לעצמכם אותנו שוב, לאחר שכל זה נחמס, נהדף למחתרת, נלקח מאיתנו "(אזאר נפיסי) ירון מנסה לענות ברצינות לשאלתה של דניאלה: האם איראן כבר כאן? מה דומה, מה שונה וממה ראוי להיזהר.- 23 דקות
-
חברות וחברים
"סוֹף כָּל סוֹף אֵרַע שֶׁפָּגַשְׁתִּי אָדָם שֶׁאָהַב אוֹתָם דְּבָרִים כָּמוֹנִי" (אווה קילפי) האם הדמיון בתחומי העניין, בבתי הגידול, בגיל, במשלח היד, הם ערובה לחברות מיטיבה? על מה מבוססת חברות נשית (דניאלה: על תחזוקה נפשית), על מה מבוססת חברות גברית (ירון: על מקריות או יעדים משותפים) והאם זה הגיוני לעשות הכללות כשמדברים על הבדלים מגדריים בטיבה של החברות (בהחלט כן)- 21 דקות
-
עוד סיפור אחד ודי
"כעבור שעתיים הוא שומט מידיו את העיתון - ערימה יבשה עד להבהיל של עצמות מפוצחות" (חנוך לוין) לירון ודניאלה נגמרה הסבלנות לשמוע שוב ושוב את אותו סיפור תקשורתי "מרגש" שבו רק הדמויות מחליפות זו את זו. בין אם מדובר בלבטיו של חוזר בתשובה/בשאלה ובין אם מדובר במי שגילה, אחרי שעשה אקזיט, את סוד הפשטות. ויש עוד. הרשימה מלאה.- 22 דקות
-
כי האדם עץ השדה
"כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ, כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדַּע" (נתן זך) לרגל ט"ו בשבט, שיחה על עצים, על ציונות, על מחזוריות ועל הפוליטיקה של הנטיעות. מה החליטה המדינה הצעירה לטעת, האם זה היה חכם ולמה חייבים להפריח כל שממה? וגם: מדוע התעצבן הילד ירון מהדרישה לתרום לקופת קק"ל ודניאלה מטקס הנטיעות של הילדים שלה בגן.- 21 דקות
״אבא תרחם״, מבקשת דניאלה לונדון דקל מאביה, ״ותן לי תשובה מעודדת לכל שאלה בנושא מה יהיה״.
״בתי״, עונה לה ירון לונדון, ״אינני יודע״.
בכל פרק שאלה, בכל פרק תשובה ספקנית, גדושה בידע, התנצחויות והומור משותף.
...טוען