BRICS יצא לדרך - רשימת ההמתנה רק מתארכת

BRICS יצא לדרך - רשימת ההמתנה רק מתארכת
בשנים האחרונות עוד ועוד מדינות מבקשות להצטרף לארגון שהקימו שי, מודי ופוטין. זה מאוד מדאיג את המערב אבל ארגנטינה, מצרים, קזחסטן ואיראן לא מתכוונות לוותר
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
מצרים
צילום: מסך

מושג ה-'BRIC' – ברזיל, רוסיה, הודו, סין – החל כמינוח, קיצור נוח, לצרכי משקיעים בגולדמן-סאקס ב-2001. החל מ-2006 אותן מדינות החלו למסד פורום בין-ממשלתי לשת"פ ביניהן; וב-2010 צורפה דרא"פ – המדינה המארחת של פסגת BRICS שנפתחה השבוע ביוהנסבורג.

במוקד הפסגה תעמוד היוזמה ליצירת מטבע משותף, מתוך כוונה לאתגר את הדולר האמריקאי. וגם, בקשות ההצטרפות של 23 מדינות ל-BRICS, ואלה שמות: אלג'יריה, ארגנטינה, בחריין, בנגלדש, בלארוס, בוליביה, קובה, מצרים, אתיופיה, הונדורס, אינדונזיה, איראן, קזחסטן, כווית, ניגריה, פלסטין (כן, כן – הרש"פ), ערב-הסעודית, סנגל, תאילנד, איחוד-האמירויות הערביות, ונצואלה, ו-וייטנאם. נוסף אליהן, המדינות הבאות הביעו עניין: אפגניסטן, מקסיקו, פקיסטן, סודאן, סוריה, תוניסיה, טורקיה, אוגנדה ואורוגוואי.

בסה"כ כ-40 ממשלות המבקשות להצטרף למה שהיה עד כה פורום 'אינטימי' ודי מצומצם. יש המתארים הגדלה כזו של BRICS כמהלך "משנה משחק" ברמה העולמית, יצירת גוש פוליטי-כלכלי של הדרום הגלובלי. ואם שאלתם, אגב, ישראל, על-פי רוב, נחשבת חלק מהצפון-הגלובלי – יחד ארה"ב-קנדה, אוסטרליה-ניו זילנד, יפן-קוריאה הדרומית; וכמובן מערב אירופה וצפונה.

מבחינת אתגרים והזדמנויות, סקירה זריזה על קצה-המזלג ממש:

אלג'יריה – מעצמה אנרגטית וגיאופוליטית בצפון-אפריקה, והכלכלה הרביעית בגודלה באפריקה. חברת הגז הממשלתית – השביעית בגודלה בעולם – מספקת כמויות גדולות של גז לאירופה. הצבא ותקציב-הבטחון של אלג'יריה הם הגדולים ביותר באפריקה. אלג'יריה מדינה חשובה למאמצי האיחוד האירופי לבלום את גל ההגירה לתחומו.

ארגנטינה – עם כל הכבוד לכדורגל: ארגנטינה מתמודדת עם אינפלציה גואה, כשהבנק המרכזי נאלץ להעלות את הריבית עד ל-118%. המדינה הולכת לבחירות באוקטובר הקרוב, כשבאופן מפתיע, מפלגת הימין-הקיצוני הליברטריאנית-שמרנית מובילה קלות. ארגנטינה נחשבת בעיני ארה"ב ל"בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו" – מעמד מיוחד ממנו נהנות מספר, בהן גם ישראל. ארגנטינה חברה ב-G20, וחברה-מייסדת במספר ארגונים בינ"ל.

בחריין – בית-מלוכה סוני השולט על אוכלוסייה שיעית, המותססת בידי איראן השכנה. בדומה לשכנותיה למפרץ – מנסה לחצוב את דרכה ביום שאחרי התלות בדלקים-המאובנים; ולמעשה מקדימה אותן בשל עשורים של השקעה בתחומי הבנקאות והתיירות. רק כמחצית מאוכלוסיית המדינה היא ערבית – עדות למוטיב החוזר באזור של תלות בכוח עבודה זול מרחבי אסיה.

בנגלדש – המדינה השמינית המאוכלסת ביותר בעולם עם כ-169 מיליון תושבים והשביעית הצפופה ביותר. מצד אחד הכלכלה ה-25 בגודלה בעולם במונחי כוח-קנייה – 1.475 טריליון דולר; מצד שני מדורגת במקום ה-128 בלבד לבן-אדם. . בנגלדש היא המדינה השלישית בגודלה בעולם בה המוסלמים מהווים רוב (של 91% אגב). בין הבעיות עימן בנגלדש מתמודדת: שחיתות, אי-יציבות פוליטית, פיצוץ-אוכלוסין, והשפעת משבר-האקלים.

בלארוס – "הדיקטטורה האחרונה באירופה", המדינה הפוסט-סובייטית שהשתנתה במידה הפחותה ביותר מאז נפילת ברה"מ. נתפסת בעיניים מערביות כגרורה רוסית, ואמנם מינסק נמצאת רשמית עם מוסקבה במסגרת "המדינה המאוחדת". לאחרונה הוצב אמל"ח גרעיני רוסי על אדמת בלארוס ובלארוס איימה להשתמש בו במקרה 'תוקפנות' נגדה, למרות שרשמית, הכפתור האדום בידי מוסקווה.

בוליביה – אחת המדינות העניות באמריקה-הדרומית, למרות קצב גבוה של צמיחה כלכלית. ענפי הכלכלה הראשים בבוליביה כוללים כריתת-עצים, דיג וכרייה – בדיל, נחושת וליתיום. התקופה הדמוקרטית הנוכחית של בוליביה החלה ב-1982.

קובה – מדינה קומוניסטית מאז המהפכה של שנות ה-1950 בהובלת פידל קסטרו. המדינה זוכה לביקורת חריפה על מצב זכויות-האדם בה, כולל על צנזורה ופגיעה בחופש העיתונות. אך עם זאת, בעשור האחרון נודעו כמה הקלות – בהן אישור נישואים גאים ואימוץ בידי בני-זוג מאותו מין, וניתוחים להתאמה מגדרית וטיפולים הורמונליים ניתנים כחלק מסל-הבריאות הממלכתי. קובה נהנית מנתונים גבוהים ביחס למדינות האזור, במדדים כמו קרוא וכתוב, תמותת תינוקות ותוחלת חיים.

קובה הייתה חלק מהגוש-הקומוניסטי בזמן המלחמה-הקרה, דבר ששם את העולם על-סף מלחמה גרעינית כאשר הוצבו טילים סובייטים על האי ב-1962. קובה המשיכה בקו האנטי אמריקאי גם אחרי נפילת ברה"מ לצד מדינות כמו ונצואלה, בוליביה, איראן. סין היא שותפת הסחר השנייה בגודלה של קובה, והייתה התקרבות בין המדינות. היסטורית, קובה צידדה בברה"מ בזמן הפיצול הסיני-סובייטי. ארה"ב תמיד ראתה בקובה כחצר-האחורית שלה, ועד היום מחזיקה דריסת-רגל באי בדמות מפרץ גואנטנמו.

מצרים – מעצמה אזורית בצפון-אפריקה, המזה"ת והעולם-הערבי – מטה הליגה-הערבית ממוקם בקהיר. כלכלת מצרים היא השלישית בגודלה באפריקה. היא התרחקה מבריה"צ והתקרבה לארה"ב עם חתימת הסכם השלום עם ישראל. מצרים נחשבת בעיני ארה"ב גם היא כ"בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו" - מעמד בו נמצאת גם ישראל. מצרים נמצאת במתיחות מול שכנותיה במעלה הנילוס, בשל מה שהיא  רואה פגיעה בבטחונה-הלאומי – שימוש-יתר במים הנהר באופן שמשאיר זרם דליל למצרים, ומקשה על ההצפות שהפכו את אדמות מצרים לפוריות.

אתיופיה – התמודדה בשנים-האחרונות עם מלחמה  שהותירה מיליוני פליטים, עקורי פנים, ורעבים ללחם. משבר הומניטרי שמנכ"ל ארגון הבריאות העולמיתיאר "כחמור ביותר בעולם". עם זאת, מדובר באחת הכלכלות הגדולות באפריקה, כפי שבא לידי ביטוי במיקום מטה האיחוד-האפריקאי באדיס-אבבה. המקור העיקרי של הנילוס מתחיל באתיופיה ויוצר במתיחות מתמדת עם מצרים שבמורד הזרם. קהיר אף הגיבה בטונים לוהטים לסכר שהקימה אתיופיה.

הונדורס – המדינה מהווה אחת ממדינות-המוצא של גל המהגרים ששוטף את מקסיקו בדרכו לארה", אשר מהווה נושא מרכזי בשיח הפוליטי בארה"ב.  הנשיאה המכהנת מאז ינואר 2022, היא רעיית הנשיא שהודח בהפיכה צבאית ב-2009. הנשיא שכיהן בין 2014 ל-2022 הוסגר לארה"ב על מנת לעמוד לדין בחשד לסחר בסמים והלבנת הון.

אינדונזיה – המדינה הרביעית המאוכלסת בעולם עם כ-278 מיליון והמדינה המוסלמית הגדולה בעולם תושבים. היא הכלכלה השביעית בגודלה בעולם במונחי כוח קנייה וחברה ב-G20. יושבת על נתיבי סחר חשובים לכלכלה העולמית בכלל, ולסין בפרט.

איראן – תיאוקרטיה איסלאמיסטית-שיעית, פועלת להפצת "המהפכה" באמצעות זרועותיה הארוכות, שלוחות כמו חזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן ומליציות שיעיות בעיראק. המדינה נמצאת תחת משטר עיצומים חונק, בשל ניסיונותיה לפתח תוכנית-גרעינית שעלולה לאפשר לה להשיג נשק גרעיני. לאחרונה צורפה כחברה מלאה לארגון שאנגחאי לשת"פ – בו חברות כבר סין, רוסיה והודו. הפלישה הרוסית לאוקראינה יצרה תלות מסוימת של מוסקבה בטהראן – לייצור "רחפנים מתאבדים". ב-2021 איראן וסין חתמו על הסכם שת"פ למשך 25 שנה. ב-2023, נירמלה איראן יחסים עם ערב-הסעודית בתיווך סיני.

קזחסטן – רפובליקה פוסט-סובייטית ששמרה על קשרים עם הקרמלין. חברה  בארגון שאנגחאי לשת"פ, הכולל את סין, הודו ורוסיה. מאז הפלישה-הרוסית לאוקראינה, קזחסטן ניסתה לקדם מדיניות-חוץ יותר עצמאית, למשל בהתקרבות לסין – אולם קיים מכשול רציני בין המדינות. עבור רוסיה מדובר בכאב-ראש – אתר השיגור של תוכנית החלל הרוסיתנמצא בשטח חכור בקזחסטן.

כווית – אחת המדינות המפותחות בעולם-הערבי, עם עתודות הנפט מן הגדולות בעולם. חברת מועצת מדינות המפרץ, אופ"ק והליגה הערבית. ב-1990 נכבשה בידי עיראק וב-1991 שוחררה בידי קואליציה בינ"ל בהובלת ארה"ב, ועד היום מוצבים בה אלפי חיילים אמריקנים. למשפחת צבאח השולטת בכווית קשרים היסטוריים ענפים וקרובים עם בית סעוד, שליטי ערב-הסעודית.

ניגריה – המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה, ומקום שישי בעולם, עם 230 מיליון איש. למרות העושר הרב בנפט, ניגרים רבים חיים בעוני. שיעור האבטלה בקרב צעירים משכילים יוצר לחץ פוליטי, וקריאות לשינוי.

פלסטין (הרש"פ) – הרשות הפלסטינית זכתה להכרת בינ"ל מוגבלת כמדינת פלסטין, בין המכירות בה נמצאות כלל חברות BRICS. המניע הפלסטיני בהצטרפות ל-BRICS ברור – פורום בינ"ל נוספת שיעניק לה הכרה נוספת והיא פלטורמה נוספת לקידום האינטרסים והמסרים שלה.

רשימת המתעניינות

אפגניסטן – חזרה לידי שלטון הטליבאן לפני כשנתיים, בתום כ-20 שנות נוכחות צבאית אמריקאית. במציאות קיימות עדויות לפגיעה בזכויות ובחירויות מהן נהנו נשים בימי הנוכחות האמריקאית – כמו גישה לחינוך והשכלה, ושוויון הזדמנויות במקום-העבודה. ממשלת טליבאן, רשמית "האמירות האסלאמית של אפגניסטן", אינה זוכה להכרה בינ"ל רחבה.

פקיסטן – מעצמת-גרעין ויריבתה ההיסטורית של הודו. המתיחות בין המדינות החריפה בצל קו הלאומנות-ההינדית של ממשלת הודו בהובלת נרנדה מודי. המדינה החמישית בגודל אוכלוסייתה עם כ-242 מיליון תושבים. יחסי ארה"ב-פקיסטן ידעו עליות ומורדות, בין תיאום קרוב לניכור עמוק. בשנים-האחרונות פקיסטן מתקרבת לסין, ומשתתפת ביוזמת הממשלה הסינית – למורת רוחה של וושינגטון. פקיסטן נחשבת בעיני ארה"ב גם היא כ"בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו".

סודאן – בין השנים 1989-2019 נשלטה סודאן כרודנות צבאית בהובלת עומאר אל-באשיר, בהן הפרה בצורה נרחבת זכויות-אדם, והייתה אחראית לרצח העם האתני בדרפור בשנים 2003-2020. באשיר הודח בהפיכה צבאית ב-2019, מאז שולט במדינה הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן,שהיה אמור להעביר את השלטון לידיים אזרחיות ב-2021, אך ביצע הפיכה נוספת וביצר את שלטונו. סודאן עצמה היא אחת המדינות הפחות מפותחות בעולם, כשאת הרשימה סוגרת "האחות הקטנה" דרום-סודאן. הכלכלה הסודאנית מתבססת בעיקר על חקלאות; למעלה משליש מאוכלוסיית סודאן חייה בעוני מרוד.

סוריה – מתמודדת עם מלחמת-אזרחים מדממת הנמשכת 12.5 שנים בה נהרגו יותר מחצי מיליון בני אדם, ומיליונים הפכו לעקורי-פנים ופליטים. בשאר אל-אסד, שלרגעים היה נראה כי יאבד את כיסאו, ביצר את שלטונו בתמיכה רוסית מובהקת. סוריה אחת מבעלות-הברית הקרובות ביותר של רוסיה. לחיל-הים הרוסי בסיס בנמל טטרוס, מה שמעניק לרוסיה גישה חופשית להקרין את כוחה בים-התיכון. לאחר שנות השהייה ארוכות – משטר אסד חזר לליגה-הערבית.

תוניסיה – הנשיא המכהן נבחר ב-2019 ברוב עצום, כמועמד עצמאי אך שמרן-חברתי, בתמיכת המפלגה האסלאמיסטית של תוניסיה. ביולי 2021 פיזר את הפרלמנט, ופיטר את ראש-הממשלה במה שמכונה "הפיכה עצמית" – מהלך של מנהיג מכהן לצבור לעצמו סמכויות. סעיד הצליח, והעביר חוקה שמעניקה לו סמכויות נוספות. באפריל האחרון הממשלה סגרה את מטה המפלגה האסלאמיסטית ועצרה את המנהיג שלה, לא מהלכים שחלק ממנהיגי BRICS לא יעריכו. מבחינה כלכלית, תוניסיה היא אחת הכלכלות המפותחות באפריקה, אך היא מתמודדת עם קשיים וניהלה שיחות לעסקת-סיוע מקרן המטבע הבינ"ל – ייתכן והתנאים שיוכלו להציע ב-BRICS יהיו נוחים יותר.

טורקיה – חברה בנאט"ו הנשיא ארדואן, שבשלטון מאז 2003, זכה בכהונה נוספת. תיווכה את הסכם לייצוא תבואה בדרך הים-השחור בין אוקראינה ורוסיה, בחסות האו"ם, כשבמקביל עיכבה את הליך הצטרפות פינלנד ושוודיה לנאט"ו, בתור חברה בארגון.

אורוגוואי – למדינה היסטוריה ארוכה של מדיניות פרוגרסיבית – במפנה המאה ה-20 השקיעה את עושרה בהקמת רשתות בטחון-חברתיות מפליגות, אב-טיפוס למדינת הרווחה המודרנית. אורוגוואי השלימה הליכי לגליזציה לצריכה וייצור קנאביס, נישואי בני אותו-המין, זנות והפלות. לפי מדדי האו"ם – אורוגוואי ראשונה באמריקות במדדי דמוקרטיה, שלום, תפיסה נמוכה של שחיתות, וממשל-דיגיטלי.

הפופולריים