אביב וקיץ 2024 היו סוערים למדי בשנת הבחירות הגדולה. הנה האירועים המרכזיים במערכות הבחירות שהתקיימו במקומות שונים בעולם
10 באפריל – בחירות לאסיפה-הלאומית של קוריאה-הדרומית. על קמפיין הבחירות העיבו תקיפתם של לפחות שני פוליטיקאים, אחד מהם – ראש האופוזיציה, שהפסיד בפער זעום בבחירות לנשיאות ב-2022. שיעור ההצבעה עמד על 66.97% - עלייה זעומה, והתוצאה? ניצחון סוחף, שוב, למפלגה הדמוקרטית בהובלת אותו לי ג'יאה-מיונג שהותקף. למעשה, מפלגתו של הנשיא יון הייתה הגדולה ביותר במונחי נתח הקולות, אולם שיטת הבחירות העניקה רוב-מושבים לאופוזיציה, ולמעשה כרטיס צהוב לנשיא המכהן שבמובנים רבים הפך ל"ברווז צולע" בכל הנוגע למדיניות-פנים עד תום הכהונה ב-2027. התרחשות בולטת נוספת – עלייתה של מפלגה פרוגרסיבית חדשה, "בונים-מחדש את קוריאה", שגרפה כרבע מהקולות.
עוד בנושא
17 באפריל – בחירות לפרלמנט של קרואטיה. האופוזיציה הסוציאל-דמוקרטית אומנם התחזקה במעט, אולם "האיחוד הדמוקרטי הקרואטי" שוב סיים כמפלגה הגדולה ביותר. ראש הממשלה אנדריי פלנקוביץ', המכהן מאז 2016, הקים ממשלה שלישית בראשותו. אם בפעם הקודמת נעזר במפלגה סוציאל-דמוקרטית קטנה כדי להשלים את 'הגרוש ללירה'; הרי שהפעם פלנקוביץ' נאלץ להרכיב ממשלה עם שותף קואליציוני חזק יותר בדמות "תנועת מולדת" – מפלגה לאומנית ופופוליסטית בימין בואכה ימין-קיצוני הקרואטי, שהוקמה בידי זמר קרואטי שהיה בעברו חבר-פרלמנט מטעם "האיחוד הדמוקרטי הקרואטי". קרואטיה, נזכיר, חברה באיחוד האירופי; ואם אולי הייתה תקווה שבזגרב יאירו פנים לשכנותיהם, הרי שהמצב הפוליטי החדש הפך את הדברים למורכבים יותר.
19 באפריל – 1 ביוני – בחירות בשבע פעימות לפרלמנט של הודו – המדינה, והדמוקרטיה, המאוכלסת בעולם. רה"מ המכהן השמרן הינדו-לאומן, נרנדה מודי, התמודד לתקופת כהונה שלישית ברצף – הישג שרק ר"מ הודו הראשון, גָ'וָוהַרְלָל נֶהְרוּ; מנהיג "הקונגרס הלאומי ההודי", וחבר השושלת; השיג. מודי אמנם השיג כהונה שלישית, אך 'מפלגת העם ההודית' שלו נחלשה, איבדה את הרוב המוחלט ממנו נהנתה, ונאלצה להסתמך על שותפות קואליציוניות להבטחת הרוב הדרוש. מערך מפלגות האופוזיציה, INDIA, בהובלת "הקונגרס הלאומי ההודי" ונינו של נהרו; התחזק ובאמת כפה על מודי להרכיב קואליציה כדי להמשיך בשלטון. החששות מפני שלטון מפלגה אחת אולי התבדו הפעם, והודו שבה להסדר הקואליציוני לו הרגלה שנים; אך המתחים והשסעים לא. בני-המיעוט המוסלמי ממשיכים לחוש נרדפים ומדוכאים תחת מודי. הודו, בכל הנודע ליחסי החוץ, ממשיכה בקו מסורתי של חוסר-הזדהות.
29 במאי – בחירות לאסיפה הלאומית של דרא"פ. 30 שנה לאחר תום שלטון האפרטהייד, נפל דבר בפוליטיקה הדרום-אפריקאית: מפלגת 'הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC)' שהוביל בעבר נלסון מנדלה, התרסקה ואיבדה את הרוב ממנו נהנתה כל אותן שנים – גרפה 40.18% "בלבד". הנשיא סיריל רמפוזה אומנם התמנה בשלישית לתפקיד, אולם נאלץ להקים ממשלת אחדות-לאומית, והפעם מצורך קואליציוני ולא כמהלך סימלי כמו מנדלה ב-1994, כדי להמשיך ולכהן. בישראל אולי התרגלנו שהשותף הקואליציוני הבכיר מקבל את תיק האוצר/חוץ/בטחון, אך בדרא"פ ראש-האופוזיציה היוצאת קיבל דווקא את תיק החקלאות בממשלה החדשה. החלשות ה-ANC נבעה מפיצול בבסיס התמיכה המסורתי שלה, בדמות מפלגת 'חנית האומה' – כשם הזרוע-הצבאית של ה-ANC בימי משטר האפרטהייד – בהובלת נשיא דרא"פ-לשעבר, ג'ייקוב זומה. רוב הקולות שאיבדה ה-ANC זרמו לזומה, מעט בדומה לד"ש בישראל 1977. אך בשונה ממנה, זומה לא בדיוק אביר שלטון-החוק וניקיון כפיים. זומה בן ה-82 הוא מי שכנראה בזמנו הסיאוב והשחיתות של ממשלת ה-ANC השתוללה. החלטות אסטרטגיות – כמו ניהול משק-החשמל – הוזנחו לגחמות וקשרי הון-שלטון, והותירו מדינה שלמה בעלטה. אם הודו באמת ממובילות BRICS, דרא"פ היא הגלגל החמישי במועדון המתרחב.
עוד בנושא
2 ביוני – בחירות כלליות במקסיקו – לנשיאות, לסנאט, לבית-הנבחרים, וכן לממשלים האזוריים. בחירות היסטוריות, יש לומר, לראשונה נבחרה אישה לנשיאות מקסיקו; ומה שמעצים את הסיפור הוא ששתי המפלגות הגדולות העמידו נשים כמועמדותיהן – כך שמראש היה די ברור שזה יקרה. מפלגת השלטון השמאלית 'מורנה' הציבה את ראש-עיריית מקסיקו-סיטי לשעבר, קלאודיה שיינבאום; והמפלגה השמרנית תמכה בסנטורית קוצ'יטל גאלבז. שיינבאום, בת למשפחה יהודית ובת-טיפוחיו של הנשיא-המכהן, גרפה 61.18% בניצחון סוחף. יחד עם בעלי-בריתה, יהיה לשיינבאום רוב בשני בתי-הקונגרס. וכבר בתקופת-המעבר פועלים במרץ להעברת רפורמה-משפטית שנויה-במחלוקת. שיינבאום תכנס לתפקיד ב-1 באוקטובר, ממש ביישורת האחרונה בקמפיין הבחירות בארה"ב, והעיניים נשואות לגבול.
6-9 ביוני – בחירות ברחבי הא"א לפרלמנט האירופי. פעמים רבות הבחירות הללו משמשות ככלי להבעת מחאה ומורת-רוח לגבי התנהלות הממשלה הלאומית, מתוך מחשבה – מוטעית, יש לומר – כי מה שקורה בבריסל, שטרסבורג ולוקסמבורג אינו משפיע ישירות על האזרח האירופי הממוצע. ככלל ניתן לומר כי – הגוש הימין-מרכז השמרני שוב סיים ראשון ואף התחזק במושב, המנהיגה אורסולה פון דר ליין מגרמניה הבטיחה לעצמה כהונה נוספת כנשיאת הנציבות-האירופית; גוש השמאל-מרכז הסוציאל-דמוקרטי נחלש, אך עדיין שני; גוש המרכז נחלש והדרדר למקום החמישי. אבל לשלושת גושים אלה עדיין רוב, יחד, בפרלמנט האירופי, והם חילקו את השלל – ר"מ פורטוגל-לשעבר אנטוניו קושטה יתמנה מטעם הסוציאל-דמוקרטיים לנשיא המועצה-האירופית, ר"מ אסטוניה-דאז (מאז התפטרה) קאיה קלאס תמונה לשרת-החוץ של הא"א מטעם הליברלים, רוברטה מצולה ממלטה תוסיף לכהן כנשיאת הפרלמנט האירופי מטעם השמרנים. שאר הפרלמנט - גוש הירוקים נחלש, גוש השמאל העמוק התחזק במעט; גושי הימין הפופוליסטי והקיצוני התחזקו. לעת עתה, משפחות המפלגות המסורתית ממשיכות להוביל, אך המגמה ממשיכה בצל סוגיית ההגירה והאינטגרציה, ומשבר כלכלי.
ברמת מספר מדינות-בולטות: בגרמניה – התרסקות לקואליציית ה'רמזור' (סוציאל-דמוקרטיים, ליברלים, ירוקים), ליכוד השמרנים במקום הראשון הרחוק, ובאופן מדאיג – הימין-הקיצוני התחזק. באוסטריה – הצמרת צמודה, אך המגמה ברורה: הימין-הקיצוני זינק למקום הראשון, הימין-מרכז השמרני שמוביל קנצלר אוסטריה נחלש משמעותית וסיים במקום השני, השמאל-מרכז הסוציאל-דמוקרטי פחות או יותר שמר על כוחו אך ירד למקום שלישי. בפולין, במבחן לממשלת-השינוי שלהם – ניצחון דחוק למפלגת הימין-מרכז של רה"מ טוסק, שזינקה מהבחירות האירופיות הקודמות; החלשות למפלגת הימין-הפופוליסטי שהובילה את הממשלה הקודמת; התחזקות למפלגת הימין-הקיצוני. איטליה – זינוק גדול למפלגת הימין-הפופוליסטי של רה"מ מלוני, התחזקות-קלה למפלגת השמאל-מרכז הסוציאל-דמוקרטי של אלי שליין היהודייה; מפלגת הימין-הקיצוני התרסקה.
בהולנד, שעה שהמשיכו להתדיין בהקמת ממשלה חדשה לאחר הישג הימין-הקיצוני; היה דווקא המערך של העבודה-ירוקים שסיים במקום הראשון, "מפלגת החירות" של חרט ווילדרס התחזקה מאוד אך סיימה שנייה, המפלגה השמרנית של רה"מ-היוצא רוטה הסתפקה במקום השלישי. בספרד – האופוזיציה השמרנית זינקה למקום הראשון, מפלגת-השלטון הסוציאליסטית נחלשה, מפלגת הימין-הקיצוני התחזקה. ובצרפת – הימין-הקיצוני של לה-פן הכה את גוש-המרכז של הנשיא מקרון שוק על ירך – אלה התחזקו, והשניים נחלשו. מפלגות השמאל-מרכז והשמאל-העמוק התחזקו, הימין-מרכז נחלש. תוצאת הבחירות לפרלמנט האירופי, הובילה ליציאה לבחירות-בזק באסיפה-הלאומית בצרפת.
9 ביוני – במקביל לבחירות לפרלמנט לפרלמנט האירופי, בחירות גם לפרלמנט בבולגריה ולפרלמנטים הפדרלי והאזוריים בבלגיה. בבולגריה – בחירות ששיות בשלוש שנים וקצת – משבר פוליטי מתמשך בשל קשיים להקמת ממשלה יציבה בצל פרשות השחיתות סביב מנהיג המפלגה השמרנית שכיהן שנים כר"מ, אכן. בויקו בוריסוב אומנם הוביל את ליכוד השמרנים למקום הראשון – למעשה שמר על כוחה פחות או יותר, ומפלגות אחרות נחלשו – אך בגמר שלושה סבבי הרכבת ממשלה, שוב לא עלה בידו. הבחירות הבאות ב-27 אוקטובר 2024. בינתיים ממשיכה לכהן ממשלת-מעבר. בבלגיה – שם, יש לזכור, יש מערכת-פוליטית דו-לשונית, כלומר מפלגה סוציאל-דמוקרטית או שמרנית דוברת צרפתית ולצדה ובנפרד מפלגה מקבילה דוברת פלמית.
רה"מ דה-קרו חבר במפלגה הליברלית הפלמית, שמלכתחילה הייתה די קטנה, אך בבחירות הללו נחלה מפלה; והודיע בדמעות בליל-הבחירות על התפטרותו. בינתיים ימשיך דה-קרו לכהן כר"מ-מעבר עד הקמת ממשלה חדשה. אך בבלגיה כמו בבלגיה, הדברים מורכבים משאולי נדמה לנו מרחוק; מדינה דו-לאומית אינה דבר קל. בראשית העשור הקודם, בלגיה חוותה יותר מ-500 ימים רצופים ללא ממשלה; כלומר המשיכה לכהן ממשלת-מעבר. ובינתיים, בימינו? נמשכות השיחות להרכבת ממשלה. במקום הראשון סיימה המפלגה השמרנית-לאומנית הפלמית, ובשני המפלגה הלאומנית-פופוליסטית הפלמית הקיצונית ממנה. אגב, המפלגה המרקסיסטית, היחידה בבלגיה הפועלת בכל האזורים, התחזקה גם היא ונצבת במקום הרביעי – עדות, אולי, להקצנה שבוודאי לא תסייע במלאכת הרכבת הממשלה.
